הייי אנשושים!
כן כן! עיצוב חדש! איזה מרגש!!! איוש אני חייבת להודות לך הכי בעולם!
עזרת לי מאודדד! חחח עכשיו גם יש לי רעיון לעיצוב השני שיבוא חחחוחוחוחו
מתה עליךךך נשמה שלי! 
אוקי אנשושים הנה לכם עיצוב חדש!!! ולכבוד זה גם פרק חדשש!!! יוהוו לכם חחחחחחח 
וגם כמה דברים חדשים שיהיו בכל עידכון....
כי עיצוב חדש מביא גם נושאים חדשים לבלוג!!! 
חחח אז יאללה נתחיל!!!
דבר ראשון!
סופ"ש מעולה!!!
ועכשיו... כמה סיפורונים...!
1)רבתי עם אבא שלי שבוע שעבר.. ואז שלחתי לו sms סליחה...
והוא ענה לי אחרי 1/2 שעה סולח אוהב אותך
אני התפוצצתי מצחוקק!
אבא שלי למד לכתוב sms זה ממש מרגששש!!!!!!! חחחחחחחח
2) קיבלתי פלאפון חדש! ואני מאושרתתת!! חחחחחח
אבל תאמת... אני ממש מתגעגעת לקודם! כ"כ נקשרתי אליו... בכל הנפילות שלו בכל השברים...
אוווו זה כ"כ עצוב להחליף פלאפון!
3) אני שונאתבצפרר!!!!!
איזה בני אדם סתומים המורים האלה!!! כאילו יוהווו למה להעיף אותי מהשיעורים בגלל שלא הבאתי את החומר?!
זה לא אשמתי!!! אהם אהם! זה היה אצל אבא שלי.. שיתרגם לי חחחחחחחחחחחחח
4) בתאור! אני מתה עליךך! חחחח אין לי עוד מה לכתוב חוץ מזה שאת ממש מוזרה!! חחחחח סתםםם בובה!
טוב עם זה סיימתי!
סיפור! פרק? 11?
כן! 11 -
אבא.. א.. "
"מה? אני לא שומעת!"
"בו.. לבי.. ש... סב... ב"
"הלווו?!"
השיחה התנתקה... דניאל לא ידעה מה לעשות.. היא נכנסה ללחץ.. ושאלה את גל.. "טוב מה עושים? אמרו לי משהו עם אבא... ולבוא לסבתא...
ואחרי זה לא הבנתי עוד כלום....."
"אמ.. אני חושבת שהולכים לסבתא שלך!?"
"כן.. אבל אני לא יודעת איזו מהן!"
"אה... אז בואי נתקשר לכל אחת מהן ונברר .."
"אוקי.. אמ.. אין לי את המספר.."
"טוב זה כבר בעיה!"
"אמ.. טוב בוא לסבתא מצד אבא..."
"בסדר."
דניאל וגל התחילו לרוץ כשהם צועקים שיחזרו בקרוב ואם לא הם יודיעו להם....
הם נכנסו למכונית של גל והתחילו לנסוע...
"רגע.. איפה סבתא שלך גרה?"
"בכרמל"
הם נסעו שותקים שניהם... גל היה מרוכז בכביש ודניאל הייתה שקועה במחשבות ... היא דאגה היא לא הבינה מה קרה... המתח אכל אותה לבסוך שאלה את גל
"טוב אולי נחזור?!"
"את השתגעת! זה אבא שלך את חייבת!"
"אני מפחדת!"
" אל תפחדי! אין לך ממה! ואת איתי!"
גל הסתכל על דניאל ולא ראה שהרמזור מתחלף לאדום... הכל קרה מהר... פתאום הוא שמע צעקה הוא הסתכל שמע רעש ראה אורות מסנוורים ו..
הכל נהיה שחור!
כשדניאל התעוררה היא ראתה את אמא שלה יושבת לידה עם עיניים דומעות...
"אמא... מה... איפה.. מה קרה?!"
אמא שלה ישר חיבקה אותה והתחילה לבכות...
"אמא?"
"אני מצטערת!"
"נו אמא תגידי כבר מה קרה! למה אני פה! איפה גל?! מה ניסית להגיד לי אז על אבא?"
"אבא ואני רבנו... הוא היה בדרך אליך הוא ידע שאת בים... הוא לקח את האוטו ונסע.. בנתיים את חשבת שאמרתי לך לבוא לסבתא... אבל כנאה לא הבנת
נכון... כי לא הייתה לך קליטה ממה שהבנתי... כשאת וגל עשיתם את התאונה זה היה אבא... הוא.. הוא.."
"הוא מה?"
"מת.."
"ומה עם גל!? איפה הוא?!"
"גל.. הוא... ב..."
"נו אמא !!!"
"הוא חסר הכרה... האוטו פגע בצד שלו.."
דניאל לא האמינה.. היא כ"כ פחדה שהוא לא יתעורר אף פעם... פתאום הדלת נפתחה רועי ודור נכנסו..
"התעוררת!!!"
"מסתבר"
"מזל.. לפחות את נשארת! ..."
"דור.. אתה היית אצל גל כבר?"
"כן... הוא.. הוא לא זז.. רק פעם אחד הוא אמר דניאל .."
"אני רוצה לראות אותו!"
אמא שלה מיד התערבה... בשיחה
"אסור לך! את צריכה לנוח עכשיו!"
"אבל אני לא רוצה! תקראי לרופא! אני אשאל אותו!"
אמא שלה יצאה ודניאל נשערה עם דור ורועי... כל פעם שהיא הסתכלה על דור היא ראתה את דמותו של גל מול עינייה.. הדמעות התחילו לצאת..
היא בהתה בקיר ופתאום היא נזכרה בחלום שפעם חלמה... בעצם.. יוצא שאני הורגת אותו! לא הוא אותי!
הדלת נפתחה והרופא נכנס כשאחריו אמא שלה צועדת במהירות..
"אני רוצה ללכת לראות את גל!"
"בסדר.. עוד כמה דקות בסדר? אנחנו צריכים לעשות כמה בדיקות.... אמא לך סיפרה לי מה שקרה לך לפני חצי שנה...אנחנו צריכים לבדוק שהכל תקין ושההתקפים לא יחזרו שוב"
דניאל נשכבה על המיטא וביקשה מדור שיעלה לגל ויגיד לו שהיא בדרך אליו.. דור יצא ורועי נשאר מחזיק לה את היד ואמא שלה מהצד השני...
היא עצמה את עינייה והתפללה שהכל יהיה בסדר ושהיא תהיה בריאה!
"לפי מה שאני רואה כל תקין... מחר בבוקר נעשה לך כמה בדיקות נשלח אותן למעבדה ואחרי זה נראה מה המצב.."
"טוב אני יכולה לעלות עכשיו לגל?!"
"אני רואה שזה דחוף לך... בסדר.. אבל לאט!"
"תודה"
דניאל קמה מהמיטא לאט והתחילה ללכת כשרועי לידה אומר לה איפה הוא נמצא... הם עלו במעלית למחלקה שפעם היא הייתה בה.. המחלקה השנואה עליה!
היא נכנסה לחדר וראתה את גל שוכב ישן כשצינורות מחוברים אליו מכל כיוון....
"גלל! תתעורר!"
"דניאל זה לא יעזור... "
"איך אתה יודע?! אולי כן!?"
היא המשיכה לדבר אליו להגיד לו שהיא לידו שהיא מצטערת על זה ושזה היה באשמתה כי היא זו שגרמה לו להסתכל עליה... היא המיכה לדבר ודמעות יורדות
על לחייה... היא לא הצליחה לראות כלום הכל היה מתושתש... היא נתנה לגל נשיקה ואז היא הרגישה...
הוא נענה לנשיקה.. היא צרחה.. "דור! הוא ער!"
"דור התקרב וראה שגל באמת פותח מדי פעם את העיניים.. הוא רץ החוצא וקרא לרופא... דניאל שלא יכלה להחזיק מעמד התיישבה על הקורסא שהייתה ליד
וניסתה להבין איך זה קרה.. ואז היא הרגיש יד על ראשה... היא הרימה את הראש... וראתה את גל מחייך אליה חיוך רפה שבקושי נראה לעיין..
היא קמה וחיבקה אותו.. "אני מצטערת!" הרופא נכנס וביקש ממנה לפנות את החדר...
"לא! בבקשה תן לי להשאר פה!! אני יודעת שהוא רוצה את זה!"
"בסדר.. אבל בפינה.."
דניאל הלכה לפינה והסתכל על גל בלי להזיז ממנו את המבט.. הרופא התרחק ממנו
"הוא התעורר... זה ממש נס!! עוד לא ראיתי כזה דבר!"
"אני יכולה ללכת אליו עכשיו?"
"כן.. כן.. זה בסדר"
הוא יצא מהחדר ודניאל התקרבה לגל.."תגיד משהו! אחד! רק לשמוע את הקול שלך!"
"אני אוהב אותך"
הוא אמר את זה בלחישה הוא לא הצליח להוציא קול.
"גם אני אוהבת אותך!"
דניאל לחשה ול בחזרה ונתנה לו נשיקה ארוכה ועדינה.. היא קראה לרועי ולדור להכנס.. והתחבקה עם שניהם!
"איך עשית את זה?! איך הערת אותו?"
"לא הערתי אותו.. הוא התעורר.."
הם הסתכלו על גל וראו שהוא מנסה להגיד משהו... והשתתקו
"זה הדמעות שלך! הייתי חייב לחזור לפה בשבלהן"
הדלת נפתחה ואמא של דניאל נכנסה... "את באה איתי עכשיו.. את צריכה להפרד מאבא.. לפני ההלוויה"
דניאל הסתכלה על גל ודמעות החלו להציף את עינייה שוב... היא יצאה אחרי אמא שלה והלכה למחלקה יותר סגורה... הכל היה שם קפוא...
לבן נקי כמו המוות... צמרמורות עברו בגופה.. אך המשיכה ללכת אחרי אמא שלה... הן נכנסו לחדר ודניאל ראתה את אביה שוכב על מיטא לבן כמו קיר..
היא התקרבה אליו אבל לא העיזה לגעת בוא... "אמא... אני מפחדת!"
"אין לך ממה! זה אבא שלך"
היא חיבקה אותו והוא היה כ"כ קר שהיא התנתקה ממנו מהר מבוהלת...
"אמא.. אני יכולה לרדת... זה מפחיד אותי"
"בסדר... אני נשארת פה עוד קצת.."
דניאל ירדה למטא בחזרה לגל היא עדיין רעדה בכל גופה והגופה של אביה עלתה שוב ושוב בעינייה היא נכנסה לחדר של גל וראתה את דור בוכה...
"דור? מה קרה?"
"הוא שוב נרדם"
דניאל התקרבה אליו מפוחדת שוב רואה את הגופה של אביה ואז זה התפרץ.. שוב הדמעות ירדו אב הפעם היא ראתה שהן אדומות... היא נסהלה וביקשה מדור שיקרא לרופא... היא התיישבה לא יכלה לראות כלום..
הורפא שלה הגיעה והוביל אותה מהר לחר הניתוחים... היא לא הפסיקה לבכות הלב שלה נאכל גם אבא איננו גם גל מה עוד יהיה?!
הכל נהפך שלחור היא הרגישה דקירה והבינה שהיא בהרדמה ואז פתאום הכל נהפך לבן.. היא ראתה את גל.. וביקשה ממנו שיתעורר היא ראתה את אבא שלה
ורצה אליו מבקשת שיחזור היא התרוצצה ביניהם כמו קפיץ לא יודעת מה לעשות ופתאום הכל נעלם.. שוב הכל היה שחור...
הכל היה שט היא לא שמעה צליל... אני מתה!? מה קורה פה?????
פתאום הרגישה דקירה שמעה צרחה וראתה דם בכל מקום.. הלב שלי התפוץ?! היא ניסתה לקום לפתוח את העיניים לדבר אבל לא הצליחה לעשות כלום.
היא נרדמה ולא זכרה כלום... כשהיא פתחה את העיניים היא ראתה את גל עומד לידה....
"אני אוהבת אותך!!! אתה ראית אותי בלבן שם!?"
"כן... בשבלך אני פה"
הם התחבקו הרופא נכנס וביקש מגל לצאת
"לא...! שישאר!"
גל הלך הצידה והסתכל על דניאל מחכה שהבדיקה תסתיים... דניאל עצמה את העיניים שלה וחיכתה... הרופא התחיל לדבר אבל היא לא הצליחה לשמוע..
היא שמעה צרחה באוזן שלה... היא לא הבינה מה קורה... היא ניסתה לדבר אבל המילים לא יצאו לה מהפה..
הרופא ראה את זה וניסה להבין מה קורה הוא ביקש מגל שיבוא אולי זה יעזור גל רץ אליה והתחיל לדבר אליה.... הצעקה נחלשה והיא ראתה את גל מולה..
"אני בחלום?"
"לא.."
"אני שומעת צרחות כל הזמן!"
הוא חיבק אותה והרופא אמר שזה עדיין ההלם של התאונה... הוא יצא מהחדר והשאיר אותם לבד...
"אתה לא גל... זה דור נכון?! איפה הוא?"
המשך מתישהו חחחח 
אמ... טוב עכשיו.. אני הולכתת!! אני אמשיך את העידכון מחר או משהו... למה?! כי ככה בא לי!
חחח סתם.. אני מתה מעייפות.. ו.. אנחנו נוסעים בקרוב לחברים אז יאללה נשמות!
אוהבת אותם!
3>
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
