פרק 5:
דניאל נבהלה ממנו.. היא הסתובבה ישר לצד השני ולא רצתה להסתכל עליו... היא הרגישה אותו מאחוריה... הוא אמר לה שהוא מצטער
אבל הוא היה חייב לספר לה שהוא התאהב בנופר מהרגע שראה אותה ושעכשיו הם ביחד...
דניאל הסתכלה עליו בפרצוף חסר הבעה...
"אתה יודע אייל... אתה חתיכת חרא... בבקשה לך מפה..."
"תני לי להסביר באמת!"
"עכשיו!"
אייל הסתובב והלך הוא הסתכל עליה עוד פעם אחת וראה שהיא כבר שבורה... הוא כ"כ הצטער על זה.. אבל הוא לא יכל לעמוד מול נופר בלי לחייך ... הוא פשוט אהב אותה...
דניאל המשיכה בחיים הרגילים... שוכבת במיטה בוהה בתקרה מדי פעם נותנת ביס באיזה משהו כדי שההורים לא ידאגו וישנה...
היא התגעגעה לגל כ"כ... היא כבר חשבה שעדיף להתאבד.. כי הרי..
מה כבר יש לי היא חשבה..?! אייל מאוהב באחרת כשאני בטחתי בוא וגל גם מצא מישהי אחרת... מה לי נשאר?! אני תקוע בבית חולים הזה לא יכולה לזוז חוץ מלצאת אל הים ולחזור למיטא...
היא לא ידעה מה לעשות עם עצמה.. היא איבדה כל דבר שפוי שעוד היה בה פעם...
כבאה אחות עם מכתב היא ישר קפצה מהמיטה ואז הייתה מתפתלת מכאבים וחוזרת לשכב היא שאלה את האחות אם זה מכתב שיחרור והיא הייתה תמיד עונה ידיד שלח לך...
דניאל הסתכלה על המכתב... ראתה את השם גל וזרקה אותו אל המגירה שבארונית..
לילה אחד אמרו לה שמעבירים אותה למחלקה פתוחה... ושהיא החלימה.. היא הייתה כ"כ שמחה עד שבערב כשהייתה כבר בחדר עם עוד אנשים היא לא יכלה ומרוב שמחה קראה את מכתביו של גל... ברגע שהיא ראתה את המילים הראשונות שוב נהייתה עצובה..
"דניאל אהובתי..
אני ממש מצטער, ניסית להפרד מחברה שלי... אני לא מצליח זה קשה מדי... אני לא יכול לעשות את זה...
תאמיני לי, אני אוהב אותך! אני הכי רוצה להיות איתך בכל דבר שאת עוברת.. אבל אני לא יכול לעשות לה את זה.. היא תהיה מסכנה כ"כ
אני מקווה שאת מבינה אותי..
תכתבי לי בחזרה.. אני מחכה למכתבים ממך !!! ספרי לי איך את מרגישה...
הייתי רוצה לבוא לבקר אותך אבל מאז הפעם הקודמת שהייתי החברה שלי לא מפסיקה לשאול והיא ביקשה שאני לא אבוא אליך שוב...
"
פה דניאל נשברה.. היא לא יכלה לקורא עוד..
אז החברה שלו יותר חשובה מה?! הוא לא יכול להמציא לה תירוץ?! הוא לא חושב כמה יעשה לי טוב לראות אותו?!
היא חשבה כל הזמן עליו... וישר כתבה לו מכתב בחזרה!
"הי גל..
העבירו אותי למחלקה נורמלית אני רואה עכשיו עוד אנשים אני לא יכולה עדיין לזוז הרבה אבל המצב משתפר בנתיים..
ממה שכתבת... אני מבינה שאתה מאוד אוהב את החברה שלך עד שאתה באמת לא בא אלי..
טוב תהנו ביחד
דניאל"
כשכתבה את זה דמעותיה הכתימו את הדף.. היא ניסתה להסתיר אותן וליבש אבל זה לא הצליח...
בסוף התייאשה הכניסה את המכתב למעטפה והלכה איתו אל הדלפק של האחיות היא ביקשה שישימו עליו בול וישלחו את הכתובת שהייתה רשומה מאחורי המכתב שגל שלח לה...
מצבי הרוח שלה התחילו משתפרים.. היה לה טוב להיות עם עוד אנשים בחדר.... מדפי פעם הם התחלפו ומישהו חדש הגיע אבל הדברים האלה כבר לא עניינו אותה היא ידעה שהיא לא רוצה להכיר עוד אפחד חדש בחיים שלה... הספיקו לה כל הצרות עם הילדים החדשים האלה... ככה היא כל פעם אמרה כשראתה מישהו שמצא חן בעינייה... היא טיילה הרבה עם אבא שלה על שפת הים ואהבה בעיקר לשבת שם בשקיעות ולדמיין לעצמה חיים אחרים...
פעם אחת כשהיא ישבה שם רועי הגיע מאחוריה... הוא קרא לה ויש היא זיהתה את הקול.. היא לא הסתובבה והוא התקרב..
הוא חיבק אותה מאחורה אבל היא לא הגיבה על זה.. היא פשוט המשיכה לשבת ולהסתקל על השקיעה כאילו הוא לא קיים הוא ניסה לדבר אליה אבל הדבר הכי קרוב לדיבור שהיא עשתה היה להסתכל עליו לרגע וזהו...
היא ראתה כמה שהיה לו קשה אבל זה לא עניין אותה... היא ידעה שאם הם יחזרו אפילו לקשר קטן אחת עם השני הוא יחזור להיות אותו רועי מניאק ערס וחסר רגשות שתמיד היה... היא ידעה שהוא שוב יחזור אל השרון השרמוטה הזאת והיא לא רצתה את זה...
היה לה קשה אבל היא התגברה על זה היא הרגישה כאילו הלב שלה אוכל את עצמו ופחדה ששוב יחזרו אליה הדמעות המפחידת ההן...
לבסוף היא קמה ואמרה :
"רועי... אני רואה שכואב לך דרך העיניים שלך.. אבל אני יודעת שאם נהיה בקשר אתה תחזור להיות כמו פעם... אז עדיף שתלך"
"לא דניאל... אני למדתי מזה באמת!!! תאמיני לי... קשה לי באמת ואני כ"כ אוהב אותך"
"חבל שכל אחד בעולם אומר בדיוק מה שאמרת ואחרי זה עושה בדיוק כמו שפעם עשית"
"בבקשה דניאל.. הזדמנות אחת..."
"כשאני אצא מהבית חולים אני אדבר איתך.. נראה מה אז.. אבל עכשיו... לך... פשוט לך.."
"תודה.."
דניאל הפנתה את גבה הסתכלה עוד כמה רגעים על השקיעה והתחילה לחזור אל החדר שלה... כשהיא נכנסה היא ראתה שהדברים שלה והמיטה כבר לא שם.... היא הלכה לדלפק ושאלה את האחיות והן לקחו אותה לחדר החדש שלה...
כשהיא נכנסה היא ראתה את שירה...
ישר החיוך חזר אליה.. היא הלכה אליה מהר ונתנה לה חיבוק.. אבל אז המבט שלה נפל על נופר... ואז על אייל... כשהיא ראתה את שניהם היא התרחקה והסתובבה... היא לא ידעה מה לעשות.. היא הלכה לדלפק וביקשה שיעבירו אותה חדר.. היא הסבירה לאחיות שהיא לא תוכל להיות עם שלושת הילדים האלה... האחיות הבינו את מה שהיא מנסה לירמוז והעבירו שוב את כל הדברים לחדר אחר...
שירה הלכה אחריה ולא הבינה מה קורה לה.. דניאל התעלמה וניסתה לא לשים לב אליה... היא היתה עצובה הכאב אכל אותה אבל היא לא רצתה להיות אחרי זה יורת עצובה כשדניאל נכנבה לחדר היא התיישבה על המיטה והסתכלה על שירה שעמדה מולה...
"מה זה היה?!"
"מה זה היה מה?!"
"למה הלכת? הם רק רצו להצטער על כל מה שהם עשו.."
"מצטערת .. אני לא רוצה לראות אפחד מהם.. ועוד יותר לא כשהם ביחד.."
"נו באמת דניאל! את יודעת שגם ככה לא היה מתפתח משהו רציני בינך לבין אייל!"
"מאיפה לך?!"
"אוקי אם ככה את רוצה... אבל תדעי לך שאני לא עומדת לוותר עליך"
"תודה שירקה!"
"אין בעד מה... אני אבוא אליך יותר מאוחר"
"טוב... ביי בנתיים בובי"
הן התחבקו ושירה יצאה מהחדר... דניא הייתה שמחה שלפחות שירה נשארה איתה... היא אהבה את הדרך ששירה ניחמה אותה תמיד..
זה הדבר שהכי הקל עליה בכל הסיפור... היא אהבה את הנדיבות שלה היא אהבה בה הכל!
בערב כמו ששירה אמרה היא באמת באה אל דניאל לחדר... הן סגרו את ווילון ודיברו... דניאל סיפרה לה מה קרה לה ושירה אמרה לה מה סיפרו להם... דניאל חייכה כשהיא שמעה שהרופאים עשו מזה סיפור כזה ביגדיל וצחקה לעצמה...
"מה את צוחקת זה לא מצחיק! את יודעת איך נלחצתי?! והם לא הסכימו לי לבוא אליך!"
"חחח לא הפסדת מזה הרבה כ"כ קוקה"
"אבל התגעגעתי"
"גם אני"
"יופי... חחח אז עכשיו אנחנו תיקו... אפשר להמשיך"
"אפשר ... תמיד אפשר.."
"נו מה עם גל..?"
"חברה.."
"הבנתי... לא נורא... באמת דנדוש את תיראי שבסוף הוא עוד יבוא אליך"
"את באמת חושבת ככה?"
"אני בטוחה!"
"חחחח אני סומכת עליך!"
"כדאי לך"
"חחחחח את במצב רוח ממש טוב מה?! מה קרה?"
"אההה... הגענו אלי מה?! כ"כ מהר...טוב אז.. הנה:
יש לי מישהו.."
המשך יבוא!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
