נערה מתבגרת - סיפור בהמשכים .

כמובן שכבר ידעתי מי מפרסם את העיתון, אך לא האמנתי שהיא תרד עד לרמה כזאת.

התחלתי לחפש אותה בכל רחבי בית הספר.

עברתי במסדרון של הקומה התחתונה, וכמה ילדים משכבת ט' הסתכלו עליי והתלחששו.

" מה אתם מסתכלים ? " יריתי לעברם.

" לא ראית את ה.. " התחיל לומר אחד מהילדים

" כן ! ראיתי, מה אתה חושב שאני מפגרת ?! " אמרתי בעצבים

" לא, אני חושב שאת כוסית, אחלה ציצים " אמר ילד אחר

התקרבתי אליו ותפסתי בחולצתו

" אם לא תרגיע את הפה המסריח שלך, אני ידאג לזה שהוא יירגע ! אתה מבין אותי ? " אמרתי והוא הנהן בראשו .

" מצוין " אמרתי ועזבתי את חולצתו.

יצאתי לחצר הגדולה של בית הספר והלכתי למחששה.

מור ישבה שם עם שתי החברות היחידות שיש לה, שיר ועדי.

" תקשיבי לי טוב, חסרת מוח שכמותך " פניתי למור ונצמדתי אליה

" מה את רוצה ? "

" מה חשבת לעצמך שצילמת אותי ערומה ופרסמת את זה ? " צעקתי וכמה מבטים הופנו אלינו.

" תסובבו את הראש ומהר " צעקתי על חבורת הילדים שהסתכלה.

" את חושבת שאני עד כדי כך משועממת ? " שאלה מור

" לא חושבת, יודעת ! אבל עכשיו שאני מסתכלת עליך, אני מבינה מה גרם לך לעשות את זה! "

" שום דבר לא גרם לי, כי לא עשיתי את זה "

" את מקנאה בי, שיש לי גוף יותר יפה משלך "

" מקנאה בך ? "

" לכי תחפשי את החברים שלך, כי אנחנו ממש לא חלק מהם " פנתה אליי שיר

" תודה לאל " מלמלתי לעצמי

" מה אמרת ? " שאלה שיר

" תודה לאל שאתן לא חברות שלי, כי .. "

" כי אין לך חברות " התפרצה שיר בדבריי

" כי אין לי חברות ? תפסיקו כבר, אין גבול לקנאה שלכן, זה לא יאומן "

" את שמה לב מה את אומרת ? " התערבה עדי

" מי כבר חברות שלך, רותם ושנאל ? כן, באמת מצאת לך חברות " אמרה שיר בלגלוג.

" כן, הן חברות שלי ! והן חברות אמיתיות, לא כמוכן "

"שכחת שעד לפני כמה חודשים אנחנו ה.. " החלה לומר עדי אך מור שמה את ידה על פיה.

" נו, למה השתקת אותה מור ? מה התכוונת להגיד ? " שאלתי

" היא התכוונה להגיד ששכחת שעד לא מזמן את ושנאל רבתן, אבל אין לזה כל קשר עכשיו " אמרה מור

" טוב, בכל חברות יש גם ריבים. אבל מה זה משנה עכשיו ?! " אמרתי

" זה באמת לא משנה, אז .. ביי " אמרה שיר

" מור את עוד תשלמי על זה, ואת תראי. הכל יחזור אלייך " אמרתי ונזכרתי במה ששנאל עושה לה, איך במחזמר גל ייפרד ממנה מול כולם.

חיכיתי ליום הזה, ששנאל הציעה את הרעיון לא ממש אהבתי אותו, חשבתי שהוא אכזרי למדי.

אבל עכשיו, שלמדתי להכיר את מור יותר טוב, אני מבינה שמגיע לה הרבה יותר.

" שנאל " קראה מישל והתקדמה לעברה.

" מה את רוצה ? " שאלה שנאל

" אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל את גדולה "

" גדולה ? " גיחכה שנאל

" איזה גדולה, ענקית ! " אמרה מישל

" תשמעי, אני יודעת שאנחנו לא כל כך מחבבות אחת את השנייה, אבל אחרי מה שעשית, אני הייתי חייבת להגיד לך שאין עלייך, את גאונה " המשיכה לומר.

" כן כן, את יכולה להפסיק עם ההתחנפויות האלה ? הן מעלות בי בחילה " השיבה שנאל

" רצית עוד משהו ? " שאלה שנאל לאחר כמה רגעים אחדים.

" רק רציתי להחמיא לך על מה שעשית, זה הכל "

" ומה בדיוק עשיתי ? " היתממה שנאל

" נו, כל הקטע עם לירון, שפרסמת תמונה שלה בעיתון ערומה וכל זה "

" כן, מעולה. החמאת לי וכל זה. מה את עוד רוצה ? "

" אסור סתם לבוא ולדבר ? כאילו, את יודעת אין סיבה שסתם נריב "

" אני רואה שאת מחפשת חברות בכוח "

" מה ? לא, רק רציתי .. "

" רק רצית להחמיא לי " המשיכה אותה שנאל

" כן " חייכה מישל

" טוב, אז צ'או " אמרה שנאל והתחילה ללכת לכיוון כיתתה.

" רגע שנאל " אמרה מישל והלכה אחריה

" מה עכשיו ? " שאלה שנאל וגלגלה את עינייה

" אני לא מבינה בכלל למה רבנו, כאילו כשאני חושבת על זה, אז אנחנו יכולות להיות חברות ממש טובות, את יודעת ? " שאלה מישל

" הדבר היחידי שאני יודעת כרגע, הוא שלחשוב לא עושה לך טוב. יום טוב מתוקה " חייכה שנאל חיוך מלגלג ונכנסה לכיתה.

במהלך השיעור ילד מכיתתי בשם שלומי, לא הפסיק להסתכל עליי.

לא היה לי זכור שאי פעם התייחסתי אליו או דיברתי איתו, מבחינתי הוא היה אוויר.

כל היום הוא למד,הוא ידוע בתור החרשן של הכיתה.

בהפסקות הוא נשאר בכיתה לקרוא ספרים ולאכול פרוסה עם גבינה וזיתים שאמא שלו בטח הכינה לו או משהו כזה.

בכל פעם שסובבתי אליו את ראשי הוא עשה את עצמו כותב במחברת.

מנהלת בית הספר נכנסה לכיתה.

" בוקר טוב תלמידים " אמרה וכמה תלמידים השיבו לה בוקר טוב.

" אני צריכה את לירון בנאי, היא נמצאת ? " שאלה ומיד קמתי ממקומי

" כן " קראתי והלכתי אליה

" אני לוקחת אותה לשיחה " אמרה המנהלת למורה ויצאנו מהכיתה.

" אפשר לדעת על מה מדובר ? " פניתי אליה

" נדבר על הכל בחדרי " אמרה המנהלת ונכנסו לחדרה.

" כן, אז מה רצית ? " שאלתי והתיישבתי על הכיסא שמולה.

היא התיישבה גם היא והוציאה מהמגירה את עיתון בית הספר.

" זה מה שרציתי " אמרה והצביעה על תמונתי .

" זה חייב להפסק, כבר מספר פעמים פורסם ברחבי בית הספר עיתון, ובכל עיתון את הכוכבת הראשית.תחילה חשבתי להתעלם, אולי זה סתם מעשה קונדס של אחד התלמידים והוא יפסק, והנה, שוב יצא עיתון, אך הפעם זה עבר כל גבול אפשרי, זו כבר סטייה "

" אני יודעת, אבל מה אני יכולה לעשות ? סתם ילדה משועממת חסרת חברים החליטה לפרסם את זה, מה אני כבר יכולה לעשות ? "

" אז אני מבינה שאת יודעת מי מפרסם את זה, נכון ? "

" כן אבל .. "

" זו עבירה חמורה, התכוונתי להתקשר למשטרה, אך לפני כן רציתי לדבר איתך "

" תראי, אני לא אוהבת להלשין, אבל.. כן אני יודעת מי זה " אמרתי.

" מי ? " שאלה חנה המנהלת.

" מור כהן " אמרתי ולא הייתי בטוחה במה שאני עושה, למרות שאני יודעת בוודאות שזו היא.

" מור כהן, מאיזה כיתה היא ? " שאלה חנה .

" מהכיתה שלי, י'3 "

" אני מבקשת שתלכי לקרוא לה, אני רוצה לערוך שיחה עם שתיכן " אמרה וקמתי ממקומי.

יצאתי מהחדר שלה והלכתי לכיוון הכיתה.

" לירון " נשמע קולו של ליאור.

" מה נשמע ? " שאלתי אותו והמשכתי ללכת לכיוון הכיתה.

" אל תשאלי ' מה נשמע ' אם לא באמת מעניין אותך איך אני מרגיש " אמר ליאור

" ואיך אתה יודע שזה לא מעניין אותי ? "

" כי אם זה היה מעניין אותך, לא היית מפנה אליי את הגב "

" טוב ליאור, יש לי מלא דברים על הראש וממש אין לי כוח לסצנות הריגשי שלך "

" ואני יודע מה יש לך בראש, ובגלל זה רציתי לדבר איתך "

" על מה ? " שאלתי ונעמדתי ליד דלת הכניסה לכיתה.

" אני יעזור לך למצוא מי המטומטם שמפרסם את העיתון הדבילי הזה "

" תודה, אבל לא תודה. אני כבר יודעת מי זאת "

" מי ? " שאל

" לא אחרת מאשר מור "

" מור ? " גיחך

" כן, מור. מה אתה כל כך מופתע ? "

" כי זאת לא היא "

" ואיך אתה יודע ? "

" אני יודע נו, זאת לא היא "

" תראה, אני יודעת שבסך הכל אתה רוצה לעזור לי, אבל בכל פעם שאני והיא רבות, אתה לטובתה,אתה מגן עלייה וכועס עליי, מה הקטע שלך ? "

" כי פשוט .. "

" נו, תגיד את זה ! תגיד שאתה מאוהב בה " צעקתי

" אני לא מאוהב בה ! זה לא קשור, תראי, אני מכיר אותה הרבה זמן, ואני יודע מה היא מסוגלת לעשות ומה לא, והיא לא תעשה דבר כזה בחיים, יש לה לב, היא לא כזאת "

" תתפלא, כי הנה, לא הספיק לה להפיץ עליי שמועה שאני עומדת למות, עכשיו היא גם מפרסמת תמונה שלי בעירום."

" יודעת מה, עזבי, אין לי כוח להכנס לכל הוויכוחים המיותרים האלה איתך "

" מעולה, כי אני צריכה עכשיו לקרוא לה "

" לקרוא למי ? "

" למור, חנה רוצה לדבר איתנו "

" חנה ? למה ? "

" תנחש " גלגלתי את עייני

" לא, אל תגיד לי שאת.. את לא אמרת לחנה שמור זאת שפרסמה את העיתון ! נכון ? "

" כן, אני דווקא כן עשיתי את זה "

" את לא נורמאלית, למה ?! לכי תגידי לה שזאת לא היא ! " אמר ליאור ותפס בראשו

" ולמה שאני יגיד לה דבר כזה ? הרי זאת כן היא. "

" אבל אני מכיר את חנה, היא ישר תלך למשטרה, היא לא יודעת להתמודד בעצמה עם בעיות "

" כן אני יודעת, היא אמרה לי שהיא מתקשרת למשטרה. אבל אז מה ? אולי זה עדיף "

" מה עדיף בזה ? את לא מבינה שעכשיו היא תלך לחקירה ותסתבך על כלום ?! "

" על כלום ? " גיחכתי

" תנסה אתה להיות במצב שלי, תנסה להבין איך זה שכל פעם מפיצים עליי משהו שיקרי, אתה זוכר את הפעם שהיא אמרה שאנחנו ביחד ? וזה הוביל למכות בינך ולבין יותם ? או הפעם ההיא שהיא הפיצה עליי שאני עומד למות, ואז כולם באו והתחילו לנחם אותי וכל השיט הזה, ומה עכשיו ? עכשיו היא עברה כל גבול, היא אשכרה שמה תמונה שלי עירומה, אתה קולט את זה ? תנסה להכנס למצב שלי, תנסה להיות במקומי ותבין, תנסה לבוא לבית הספר ולחשוב שזה יהיה סתם עוד יום רגיל ומשעמם ואז כולם צוחקים עליך, מסתכלים ומתלחששים כאילו אני איזה ליצן חצר, אתה מבין ש1000 ילדים לכל היותר ראו אותי עירומה, אתה בכלל מבין את זה ?! "

" אני מבין את זה, ובגלל זה אני מציע לך את עזרתי, אבל חבל שתדפקי חיים של ילדה שלא קשורה לכל זה, אני יודע שיותר נוח להאשים את מי ששונאים, אבל זה לא הפתרון"

" טוב, אני באמת צריכה ללכת למנהלת אז.. אני רק מבקשת שלא תתערב בזה, אוקי ?" אמרתי והושטתי את ידי בכדי לפתוח את הדלת, אך ליאור נעמד לפניי .

" את מקשיבה לי בכלל ? זאת לא היא ! תביני את זה ! " צעק ליאור

" חבל על הקול שלך, אני יבין מה אתה אומר גם אם תדבר בשקט. " אמרתי

" מצטער לירון אבל.. איך אני עוד יכול לגרום לך להבין שזאת לא היא ? "

" מצטערת, אתה לא תוכל, אני יודעת שזאת היא וזהו, עכשיו תסלח לי " אמרתי והוא זז מהדלת.

" אני צריכה את מור " אמרתי ומור קמה חוששת.

" למה ? " שאלה המורה

" חנה קוראת לה " אמרתי ויצאנו מהכיתה.

ליאור הסתכל עליי באכזבה ונשאר לעמוד ליד דלת הכיתה בעוד שאני ומור הולכות לכיוון חדרה של חנה מבלי להחליף מילה זו עם זו.

" לקח קצת זמן, לא ? " אמרה חנה ואני ומור התיישבנו על כיסאות שהיו בחדר.

" מצטערת, הלכתי קודם לשירותים "

" זה בסדר " אמרה חנה .

" למה קראת לי ? " שאלה מור למרות שידעה את התשובה.

" שאני יסביר לה או שאת ? " פנתה אליי חנה

" אני אשמח " חייכתי אליה וסובבתי את ראשי אל מור

" בזמן האחרון מופצים עיתונים בבית הספר, שמת לב לזה, נכון ? "

" כן ו.. "

" תתני לי לסיים את המשפט ואז תדברי " אמרתי ומור השתתקה

" בפעם הראשונה אמרתי נעבור את זה, בפעם השנייה את יודעת מה היה, נכון ? או שאני צריכה להזכיר לך ? "

" כן, את התנפלת עליי סתם כי חשבת שאני זו שפרסמה את העיתון "

" וזו לא את ? " פנתה אליה חנה

" לא " ענתה מור

" אני יכולה להמשיך ? " שאלתי את חנה בנימוס

" בבקשה " אמרה חנה

" את זוכרת שבאת אליי באיזה לילה, ורצית שנדבר ? " שאלתי את מור

" אני זוכרת "

" ואת זוכרת שהחזקתי מכתב, שאת בשיא חוצפתך חטפת לי מהיד, ושם היה כתוב שאמא שלי, שתוודא לחיים ארוכים, חולה בסרטן ? אז יום אחרי זה, התפרסם בעיתון שאני חולה בסרטן, ואת היחידה שראתה את המכתב, יותר נכון ראתה חלק מהמכתב מה שגרם לך לחשוב שאני זו שחולה בסרטן, אז מי זאת יכולה להיות אם לא את ? "

" תקשיבי, באותו ה .. "

" רגע, לא סיימתי.שלשום בלילה מישהי הציצה לי מתחת לחלון ברגע שיצאתי מהמקלחת, וצילמה אותי . היום התמונה התפרסמה בעיתון "

" סיימת ? " שאלה מור

" כן, סיימתי "

" יש לך משהו להגיד ? " פנתה חנה אל מור

" כן, שזאת לא אני " אמרה מור

" לפי מה שלירון אומרת, הכל מצביע עלייך, את שמה לב לזה ? " שאלה חנה ושילבה את ידייה.

" כן אבל תני לי להסביר " אמרה מור

" נכון, באמת הלכתי ללירון באותו לילה, ובאמת היא החזיקה מכתב, ואני חשבתי שכתוב בו שהיא חולה בסרטן, מה שגרם לי להלם .

ובגלל שידעתי מי זו שמפרסמת את העיתון, הלכתי אליה והסברתי לה הכל בכדי שתפסיק.

והיא לא הקשיבה לי, ופרסמה את העיתון, מה שגרם ללירון לחשוב שזאת אני "

" סכסכנית " סיננתי

" חנה, אני מבקשת ממך, אל תתקשרי למשטרה. " אמרה מור

" אני מצטערת, אבל לפרסם תמונה בעירום של מישהי ללא רצונה זו בהחלט עבירה חמורה " אמרה חנה

" בבקשה, אין לך מספיק הוכחות שזאת אני, אני נשבעת לך, אני בחיים לא יעשה דבר כזה, למה לי לעשות את זה ? "

" אולי כי את סכסכנית וסרת חיים ? " אמרתי למור

" אולי תסתמי ? " פנתה אליי

" את מנהלת מצוינת, אני בטוחה שתוכלי לפתור את הבעיה הזאת בעצמך ללא גורם חיצוני, ולהבין שזאת לא אני "

" חנפנית " מלמלתי לעצמי

חנה, שידועה באופייה החלש חייכה למור ולא הבינה שהיא רק מתחנפת אליה בכדי שלא תתקשר למשטרה.

" אני מבטיחה לחשוב על זה, בנתיים אני נאלצת להזמין את הורייך לשיחה "

" אבל .. " החלה לומר מור והשתתקה.

" אני אוכיח לך שזו לא אני " המשיכה.

" שנאל " צעקתי ורצתי לעברה

" אני חייבת לדבר איתך " אמרתי .

" דברי " אמרה והתחלנו ללכת לכיוון הבית, כמו שאנחנו עושות תמיד לאחר סיום יום הלימודים.

" תראי, מצאתי יומן אישי שלי מכיתה ט', והיה שם משהו שלא ממש הבנתי, חכי אני יראה לך " אמרתי ופתחתי את תיק בית הספר שלי.

" למה הבאת היומן הזה לפה ? " שאלה שנאל

" כי רציתי להראות לך " אמרתי וחיפשתי את הדף .

" הנה, קחי תקראי בעצמך " אמרתי והושטתי לה את היומן.

" נו ? " שאלה לאחר שהיא קראה ברפרוף את הכתוב

" מה נו ? איך את מסבירה את זה ? "

" הייתן חברות, אז מה ? "

" את אמרת ש.. " התחלתי לומר

" אמרתי שאתן הייתן חברות ואז רבתן, אם את לא שמה לב, את בעצמך כתבת שאנחנו החברות הכי טובות "

" כן, כתבתי שהיינו, וגם כתבתי שאני שונאת אותך "

" אני יודעת, אני זוכרת את הריב הזה, רבנו במשך כמה חודשים, את הלכת למור והיית החברה הכי טובה שלה, ואחרי שהבנת שהיא רק מנסה לסכסך בינך לבין כל העולם, חזרנו להיות חברות וזה הכל. אני לא מבינה מה את עושה סיפור מכלום "

" טוב, צודקת " אמרתי אך עדיין לא הייתי בטוחה ב100 אחוז שהיא דוברת אמת.

לאחר כמה דקות הגעתי לביתי.

הנחתי את התיק ליד דלת הכניסה ועליתי לחדרי, הלכתי למחשב והתחברתי לאיסיקיו.

ברגע שהתחברתי נשלחו אליי שתי הודעות חדשות.

שתיהן מאנשים שלא נמצאים ברשימה שלי.

נכנסתי להודעה הראשונה.

*

אני : " מי זה ? "

..: " שלומי, מהכיתה "

אני : " אה, היי (: "

שלומי : " מה קורה ? "

אני : " בסדר "

שלומי : " אני יכול לשאול אותך שאלה ? "

אני : " תשאל .. "

שלומי : " איך את עונה לי 'בסדר' אחרי מה שקרה ? "

אני : " מה קרה ? "

אני : " אה, בקשר לתמונה, נכון ? "

שלומי : " כן "

אני : " תראה, אני אכלתי הרבה חרא בחיים שלי. זה דבר קטן לעומת מה שעברתי בשנה האחרונה, אני לא יכולה להגיד שזה לא מפריע לי, אני רוצה לרצוח את מי שפרסם את זה,

אבל בכל זאת, מה זה יעזור אם אני ישב ויבכה כל היום ? זה לא יחזיר את המצב לקדמותו "

שלומי : " את יודעת? את מאוד איטלגנטית יחסית למישהי שחברה של שנאל "

אני : " מה זאת אומרת ? "

שלומי : " בדרך כלל חברות של שנאל טיפשות, סליחה שאני אומר את זה כך, אבל אני לא רואה טיפת חוכמה ברותם או במיה, ובך יש משהו שונה, את לא חושבת כל היום רק על אופנה ועל דברים טיפשיים של בנות, את חושבת מעבר לזה, מודעת שיש עוד אנשים סביבך ולא חושבת כל היום רק על עצמך ועל מה תלבשי היום "

אני : " תודה אבל בכל זאת, רותם ומיה חברות שלי. ומאיפה אתה יודע על מה אני חושבת ועל מה אני לא ? אופנה זה ממש לא דבר טיפשי, נכון שיש עוד דברים חוץ מזה ולא צריך להתעסק בבגדים כל היום, אבל כמו כל בחורה אני אוהבת בגדים. "

שלומי : " לא אמרתי שלא, התכוונתי שאת חכמה יותר מהשאר, לא משנה.. רק רציתי להחמיא "

אני : " אוקי, אז תודה "

שלומי : " אין על מה "

שלומי : " את ממש יפה, את יודעת ? אני מופתע לדעת שיש בנות יפות שהן גם חכמות"

אני : " מה אתה בא להגיד, שכל מי שיפה היא גם טיפשה ? זה ממש טיפשי לחשוב ככה"

שלומי : " רוב היפות הן מתנשאות מעל כולם, הן חושבות שאם הן יפות הן יכולות לזלזל באנשים אחרים, לעשות מה שהן רוצות..ושחושבים ככה זה בהחלט מראה על טיפשות. ובכלל, זו הפעם הראשונה שמישהי כמוך מדברת איתי ולא ישר שולחת אותי לאגנור "

אני : " מישהי כמוני ? "

שלומי : " את יודעת למה אני מתכוון "

אני : " לא אני לא. "

שלומי : " שאת גם יפה וגם נחשבת כמקובלת בבית הספר, והכי מפתיע אותי, איך עוד לא בקשת ממני שאכין בשבילך את שיעורי הבית, בדרך כלל אם כבר בחורה מדברת איתי, זה בשביל שאכין לה את שיעורי הבית "

סגרתי את חלון השיחה.

הדבר שהכי מפריע לי אצל אנשים, זה שאין להם ערך עצמי.

כאילו, נכון הוא לא מלך היופי והוא גם לא מקובל במיוחד, אמרתי לא במיוחד ? התכוונתי לממש לא מקובל, פשוט החנון של השכבה.

אוקי, בחירה שלך,תשקע בספרים כל היום ואל תפתח כישורים חברתיים.

אבל אם כבר הוא מדבר איתי, למה לדבר כאילו הוא אפס ?

כמה שאני יכולה להתחיל לרדת עליו ולצחוק מהדברים שהוא אומר, לא אעשה את זה.

כי אם אקרא לו טיפש, חנון, אפס, או כל דבר אחר, זה לא יעשה אותי חכמה יותר, זה לא יעשה אותו טובה יותר ממנו.

לדעתי בכל אחד חבוי משהו טוב, נכון, לא תמיד הוא מוציא אותו החוצה, אבל בכל בן אדם יש עמוק בפנים קסם אישי משלו שהוא מחביא.

*

נכנסתי להודעה השנייה, הכינוי היה מספר לאיסיקיו של אותו איש קשר,

ולא היו עליו פרטים נוספים.

ההודעה הייתה לינק לאתר.

נכנסתי לאותו אתר, והתפלאתי לראות את התמונה שלי עירומה מככבת באותו אתר.

' סטריפטיז בחלון ' זו הייתה כותרת האתר.

היו שם כ140 תגובות, רוב התגובות היו מילדים הטוענים שהם בבית הספר שלי.

היה באתר סרטון של בחורה שמקיימת מין אוראלי עם בחור כשרואים רק את גבה ואת שיערה.

' לא אחרת מלירון בנאי ' הסתכלתי על הכתוב ולא האמנתי.

כמה רחוק אנשים יכולים ללכת ?!

המשכתי להסתכל באתר.

' ראיון עם לירון, מקור קרוב אליה העביר לי את השיחה הבאה, בו הוא שואל מספר שאלות את לירון.

" לירון, הפריע לך שפרסמו תמונה שלך בעיתון, עירומה ? "

לירון : " בהתחלה הייתי קצת בשוק, אבל אחר כך הבלגתי, והבנתי שזה לא כל כך נורא, בסך הכל יש לי גוף פצצה ואין לי במה להתבייש "

" שאלה נוספת, האם זו הפעם הראשונה בה מתפרסמת תמונה שלך או כל דבר אחר עושה מעשה אינטימי ? "

" בהחלט לא, יש איזה אתר שאני בעצמי העלתי אליו סרטון שאני מוצצת למישהו, אני לא חושבת שיש לי במה להתבייש, אם אני נהנית מזה, אז למה לא ? "

זה באמת שבר אותי, אני בחיים שלי לא אמרתי דבר כזה, באיזו חוצפה הם בכלל מתחזים אליי ? מה עשיתי להם רע שהם מתנהגים איתי בצורה כזו ?

" את חייבת לספר לו " אמרה עדי והכניסה במבה נוספת לפיה.

" אני מפחדת, אם הוא יעזוב אותי ? מה אז אני יעשה ? "

" את לא תוכלי להסתיר ממנו את זה לנצח, את יודעת, עוד מעט תגדל לך בטן "

" לא תגדל לי בטן " אמרה מור ודחפה כמות גדולה של במבה לפיה.

" אני יעשה הפלה " אמרה בפה מלא במבה.

" הפלה ? השתגעת ? זה מסוכן, שמעתי על מלא מקרים שבנות צעירות עברו הפלה ונעשו עקרות לכל החיים "

" יותר מסוכן שאני יגדל את התינוק בגיל כזה, איך אני אמורה להאכיל אותו ? לקנות לו דברים ? לי בעצמי אין מספיק כסף לכל מה שאני רוצה"

" מה עם ההורים שלך ? אני בטוחה שהם יעזרו לך "

" הם לא, הם יהיו עסוקים בלכעוס עליי ולא לדבר איתי "

" וברגע שתלדי את התינוק הם יוקסמו ואני בטוחה שיאהבו אותו "

" אני לא יודעת אם אני בכלל מוכנה נפשית להיות אמא, כאילו.. ואו, שיהיה לי ילד ? שהוא יהיה בגן מבלי שאני בכלל סיימתי את התיכון ? להתחיל לדאוג לו ו.. אני לא יצליח להתמודד עם זה "

" את יכולה לשלוח אותו לאימוץ, את יודעת.. כמו בסרט הזה, איך קוראים לו ? שילדה בת 16 נכנסה להריון ושלחה אותו להורים מאמצים "

" את מתכוונת לג'ונו ? "

" כן ! היא בסך הכל בת 16 והיא התמודדה עם זה "

" אבל זה סרט, אני מדברת על המציאות, תחשבי שיצא ילד מתוכי, ילד שירצה אמא מפנקת שתתן לו חום ואהבה ואני.. ואני פשוט יפקיר אותו בידי זוג שאני בכלל לא מכירה"

" אני חושבת שאת צריכה לספר להורים שלך, הם בדוק ידעו מה לעשות "

בדרכי לבית הספר, חששתי מה יהיה היום .

אם אותם ילדים שראו את האתר יגידו לי על זה משהו, אם הם יאמינו לזה ?

החלטתי להתעלם מכולם, לא משנה ממי, אני יסתכל קדימה ולא יתייחס לאף אחד.

" הנה המוצצת שלנו " נשמע קול צוחק של אחד הילדים. זה יהיה יותר קשה ממה שחשבתי.

ניסיתי להתעלם, ניסיתי לא להגיב ולהמשיך ללכת בחיוך צבוע .

" מה שמעתי, נהיית כוכבת פורנו " אמר אותו הילד.

לקחתי אוויר וניסיתי להחזיק את עצמי ולא לענות לו, הוא אוויר מבחינתי.

הבטתי לאחור לראות אם הוא עדיין מסתכל או מדבר עליי, וראיתי שהוא עושה סימני מציצה עם האצבע וקורץ לי.

-

" מסכנה " סיננה רותם כשראתה את חבורת הילדים יורדים עליי ולא מפסיקים לצחוק.

" מי מסכנה ? " שאלה שנאל

" בגלל האתר המפגר שלך כולם חושבים שלירון ירדה לאיזה מישהו "

" איזה אתר ? " התערבה מיה

" האתר הזה ששלחתן לכולם, שכתוב שם שלירון כוכבת פורנו, ושמו תמונה של מישהי יורדת לבחור וכתוב שזאת לירון "

" אני לא יודעת על מה את מדברת " אמרה שנאל

" שנאל, אל תנסי לעבוד עליי. "

" אני לא ! ממש זה מה שאני עושה בזמני הפנוי, בונה אתרים " גיחכה שנאל.

" אז מה את באה להגיד לי, שלא אתן אלו שפרסמו את האתר ? " שאלה רותם

" לא אנחנו, אבל אני מודה למי שעשה את זה, חסך לנו עבודה "

" וזה בדיוק מה שהיינו צריכות, על פי סעיף 3 אם אני לא טועה, כתבנו שכל תלמידי בית הספר יחשבו שלירון שרמוטה, ולפי דעתי זה די מצליח " אמרה מיה.

נכנסתי לכיתה באיחור של כמה דקות.

כל המבטים הופנו אליי ונשמעו כמה לחשושים.

התיישבתי במקום והמורה רשמה לי איחור ביומן של הכיתה.

" לידור, אם אתה מדבר באמצע השיעור אני בטוחה שאמרת משהו מספיק חשוב בכדי שכל הכיתה תוכל לשמוע " המורה פנתה אל לידור, אחד מילדי הכיתה.

" אני מעדיף שלא " אמר

" תחליט, או הביתה או שתשתף את כל הכיתה במה שאמרת " אמרה המורה

" טוב המורה, את בקשת, אמרתי שאני מת שלירון תמצוץ לי ושלפי מה שראיתי, היא עושה עבודה לא רעה " אמר .

כל התלמידים צחקו והסתכלו עליי, הרגשתי מבוכה, לא האמנתי שזה יקרה לי, שאני יהיה זאת שצוחקים עלייה.

המורה פתחה את עינייה והייתה המומה

" לידור, למנהלת ! עכשיו ! " צעקה בקול צווחני

" מה עשיתי ? את זאת שאמרת לי להגיד את מה שאמרתי, בעיה שלך "

" נוסף לכל אתה מתחצף ! אני רוצה עד סוף השיעור מכתב התנצלות ללירון "

" שכחי מזה, לא אשמתי שזה מה שהיא עושה בזמנה החופשי "

" אמרתי לך, לצאת ! " צעקה שנית ולידור קם ממקומו

" מוצצת " סינן לעברי ויצא מהכיתה.

שמתי את כל המחברות שלי שהיו על השולחן בתוך התיק וקמתי ממקומי.

" כן לירון ? " פנתה אליי המורה, הסתכלתי עלייה ולאחר מכן על ילדי הכיתה שהסתכלו עליי וצחקו.

יצאתי מהכיתה בעצבים והתעלמתי מהמורה שקראה בשמי מספר פעמים.

חייגתי את מספרו של יותם וחיכיתי למענה.

*

יותם : " מאמי אני בשיעור " ענה בלחש.

אני : " אני חייבת לדבר איתך, בבקשה תצא שנייה " אמרה בקול עצוב

" ... המורה אני יכול לצאת לשירותים ? .. " נשמע קולו של יותם.

יותם : " כן מאמי, דברי, מה קרה ? "

אני : " בוא לקחת אותי, אני לא מסוגלת להשאר בבית ספר הזה יותר " אמרתי ותלמידה מכיתה י'ב הסתכלה עליי במבט מלגלג, ידעתי שזה בגלל מה שראתה באתר, מה שלא הבנתי, איך הוא הגיע לכולם .

יותם : " תסבירי לי מה קרה, מי פגע בך ? "

אני : " אני רוצה לספר לך את זה פנים מול פנים, בבקשה יותם.. בוא לקחת אותי "

יותם : " בסדר, אני יגיד למורה שאני לא מרגיש טוב, חצי שעה אני אצלך "

אני : " רגע, יותם ? "

יותם : " כן בייבי ? "

אני : " אני אוהבת אותך "

יותם : " גם אני אותך יפה שלי "

*

" ליאן " קראתי ברגע שהבחנתי בה.

" איתך רציתי לדבר " אמרה ותפסה בידי

" ראית את האתר, נכון ? "

" אה-אה " אמרה ושילבה את ידייה

" אז.. " נאנחתי " זה שקר "

" ברור לי שזה שקר,רק ילדים מפגרים לא ישימו לב שלבחורה שבסרטון יש קעקוע ! "

" יש לה קעקוע ? " הופתעתי לטובה, זאת ההוכחה שלי.

" כן, איך אפשר שלא לשים לזה לב ? יש לה קעקוע בגב, אומנם קטן, אבל עדיין אפשר לראות אותו "

" ככה אני יוכל להוכיח להם ! " אמרתי

" להוכיח מה למי ? " שאלה

" לכולם, לכל הילדים שהאתר הזה הוא לא אמיתי, שלא אני זו שבסרטון "

" לא מתוקה, את לא הולכת לדבר איתם ולא כלום, זה מה שהם רוצים, שיקרה איזה אקשן, שיהיה משהו מעניין בבית ספר, והנה, הם מצאו מישהי שכביכול שרמוטה, לפי מה שכתוב באתר, כן ? אז הם יורדים עלייך, אבל אם הם יראו שאת לא שמה עליהם, שלא אכפת לך ממה שהם אומרים, הם יפסיקו לבד "

" מצד אחד את צודקת, אבל מצד שני, אני לא רוצה שיחשבו עליי דברים כאלה "

" תראי, שם של שרמוטה ? כבר יש עלייך, למחוק את השם הזה זאת תהיה בעיה, כי גם כשהם יבינו שזאת לא את, הם ימשיכו, רק כי הם מרגישים גיבורים שהם יורדים על מישהו אחר, מרגישים מין טוב כזה, שהם הצליחו להשפיל מישהו וכולם צוחקים ממה שהם אמרו בעוד שהאחר נעלב "

" איך את יודעת מה הם מרגישים ? " שאלתי

" תאמיני לי, אני יודעת .. גם אני הייתי אחת כזאת פעם, חשבתי שבאמת כולם אוהבים אותי רק כי כולם ליקקו לי כל היום, אבל בעצם, כולם ידעו שאם הם לא יהיו חברים שלי אני ארד עליהם ואשפיל אותם"

" אז הם בעצם פחדו ממך " אמרתי

" משהו כזה, אני לא יגיד שלא היו כאלה שכן אהבו אותי, כי היו. אבל הם לא באמת הכירו אותי, הם אהבו את זה שיש לי בטחון, שאני לא שמה על אף אחד, אבל בעצם..כל זה נובע מחוסר בטחון, שמשפילים מישהו אחר זה בעצם סוג של הגנה עצמית, כדי שלא ישפילו אותך " אמרה ליאן

" אז איך השתנית ? איך בעצם הבנת את כל זה ? " שאלתי

" הייתי בפריז במשך כמה חודשים, עשיתי שם קמפיין לאיזו חברה, וכשחזרתי הייתי בטוחה שכולם יהיו איתי שוב, התגעגעו אליי.. אבל בעצם אף אחד לא דיבר איתי, ואז היה לילה אחד שהבנתי את הטעות שלי, פתאום הכל נפל עליי במכה אחת, ואז בעצם הבנתי את כל זה "

לאחר כמה זמן יותם שלח לי הודעה שהוא ליד השער הראשי של בית הספר.

נפרדתי מליאן והלכתי אליו.

" מה קרה לך ? " שאל לאחר שנכנסתי למכונית ונשקתי לו.

סיפרתי לו בקצרה את כל מה שקרה.

" בני זונות " סינן

" ספר לי על זה "

" את רוצה שאני ידבר עם הלידור הזה ? "

" לא מאמי, תודה אבל.. זה בעצם כל הבית ספר, כאילו, כולם ראו את האתר הזה, אז בעצם זה לא רק לידור "

לאחר שהוא עודד אותי קצת, נסענו לביתו.

" אז מה, עוד שלושה ימים נוסעים " חייך

" אני מתה כבר לסוע, לברוח מהכל.. לשכוח מכולם " אמרתי והתיישבתי על ספת הסלון.

 יותר מאוחר יותם החזיר אותי לביתי.

" שלומי ? מה אתה עושה פה ? " שאלתי ברגע שראיתי את שלומי יושב על מדרגות ביתי.