מוחעחעחחחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחעחע. סוף הפוסט. סתאאאאם תרדו למטה.

מוחעחעחעחעחעעחעחחע. =]

ראיתי היום את אריאל ואת דניאל ואת אליה. והם כלכך קטנות בשביל מה שקורה להן.. אני איבדתי דוד שהייתי כלכך קשורה אליו.. קצת כמו אבא בשבילי.. הן באמת איבדו את אבא שלהן. אני יודעת שזה הדבר הכי נוראי לאמר, אבל הלוואי וזה היה ההפך. הלוואי ואני הייתי מאבדת את אבא שלי. שתבינו, ילדות בנות 5, ראו את אבא שלהן נפטר מהתקף לב. ועכשיו, האמא לא רוצה שהן יראו את הסבתא. הבנאדם היחיד שהאמא אוהבת במשפחה זאת אני. ולכן אני היחידה שמורשת לראות אותן. אבל ע"פ תהליכים משפטיים הסבתא מורשת גם. מסכנה הסבתא, אחות של סבתא שלי, היא איבדה שני ילדים באותה שנה. ובעוד 4 שנים, אני אקבל את האחריות עליהם. אחריות מאוד גלודה. אני אצטרך לשמור עליהן לפחות פעם בשבוע ולדאוג שהן יבלו עם המשפחה מצד האבא. אני לא בטוחה שאני מסוגלת להסכים, ולא בטוחה שאני מסוגלת.

כלכך הרבה פאקינג דברים עוברים עלי בזמן האחרון..

נשמתי נעתקת כל יום מחדש, מתפללת שיגיע הלילה, שבו אוכל להעלם לו רק למספר שעות. מחכה שהבוקר יגיע לעוד יום אומלל, לעוד חלום שיגרום לי להתעורר בליל, לחוות את הסיוט מקרוב. כל לילה, כל לילה אני חולמת על משהו אחר. משהו מזוויע, משהו נורא. ככה כבר המון זמן. אני לא מסוגלת. רוצה לרדת על ברכי ולבכות. אין איפה, אין על מי, אין זמן. יש רק את הכרית בלילה. וגם אז אני לא יכולה, פן מישהו ישמע אותי. אותה ילדה חזקה שבוכה. מרגישה כמו פעוטה מפוחדת פן תקפוץ עליה מכשפה כשתישן - מפחדת שהלילה יבוא עוד סיוט. כל לילה ולילה אני חולמת שאני מתה, כל פעם בדרך אחרת. כל פעם אני נולדת מחדש, ומתה שוב. כל יום. כל יום כולם עוזבים אותי ונוסעים לגרמניה[ יש לי חלומות מוזרים], בזמן שהרכבת דורסת אותי. מחכה לגורל שלא יבוא. מחכה.. למה אני מחכה? אני מחכה שהסיוטים יעברו. אם רק לילה אחד.. רק לילה אחד בלי להתעורר שטופת זיעה, מתנשפת במהרה, בלי לשתות כוס מים ולשכנע את עצמי שזה רק חלום. שזה לא יקרה כל לילה.. שזה לא יקרה.

שיעמם לי אז הנה שאלון P: [של ישרא]

מהו גילך? מהו מינך?
אני בת 14^^

אנא דרגי: האם הבלוג שלך הוא יותר אישי או יותר מקצועי (0: אישי, 9: מקצועי)?

ממ אני חושבת ש-0, הבלוג שלי אישי. נראה לי.

האם את מקבלת גמול כספי כלשהו עבור כתיבה בבלוג? (0: אני מוציאה כסף עבור הכתיבה בבלוג, 9: השתכרותי העיקרית \ המשנית היא מהבלוג)

חח אם הייתי מקבלת כסף על כל פוסט הייתי ביל גייטס

האם את כותבת בעילום שם או בכינוי?

אמ.. בכינוי אבל רוב מי שקורא פה מכיר אותי :\ בערך

האם יש לך מנוי פרו?

אי וויש.

א. אמ.. בטח!! אמ.. מה זה פלטפורמה? ^^""""

ב.למי בדיוק יש כוח לבזבז חמש דקות חשובות מהחיים שלו בקריאת תנאי שימוש? זאת ישראל למען השם!

אני לא אעלה לבלוג שלי תכנים שעשויים לפגוע בקוראים (0-9)

שמעו זה מאוד תלוי באיזה קוראים..

בדיוק שלשום אמרו לי שהכל לא יכול להיות גרוע יותר. שאין מצב שאני ארגיש יותר חרא משהרגשתי אז. שלא יכול להיות שאני אבכה עוד. שהכל יכול רק להשתפר.

זה לא נכון. כי עכשיו גם נקעתי את היד.

שבוע חרא. חרא חרא חרא חרא חרא.

שבוע של המון דמעות, ג'סי הפכה למורן, אצבעות בעין, ועכשיו גם נקע. ביד. ביד ימין. אני ימנית. המפ. וגם למדנו בשביתה. יותר נכון מבחן. ולא ידעתי כלום. וזה מדעים דמאט!! אני תמיד יודעת מדעים!! לפחות משהו במדעים!! מה קרה לי? נדמה שמאז סוף שבוע שעבר המצב שלי מדרדר ומדרדר. וזה די מבלבל. כי אני מתחילה לשכוח דברים, ובדיוק כשנדמה שאני מרגישה טיפה יותר טוב המצב שוב נדפק. והתחבושת הזאתי של הנקעים לוחצת. וזה מוחץ לי את האצבעות.

אכלתי כלכך הרבה שוקולד השבוע.. לפחות שתי חבילות על כל דבר רע שקרה לי. כאילו, דמאט! זה לא מספיק כל המכות שחטפתי ברוק עצמאות, שאיזה זקן התחיל איתי, שג'סי הפכה למורן, שלא ידעתי כלום במבחן במדעים, ושהאידיוטים מהכיתה שלי זרקו לי מסטיק על השיער, אני גם צריכה לנקוע את היד? המ. יש לי מזל שמיכל קיימת. כי אני יכולה לקטר לה בראש כמה שבא לי והיא לא תזרוק עלי מסטיק. והיא גם לא תהפוך למורן. והיא גם לא תכניס לי אצבע לעין.

למען האמת, אני לא יודעת מה הייתי עושה בלי החברים שלי. והידידים. הדבר הכי כואב שיכול לקרות זה ידידות שנהרסת. בשבילי לפחות, זה כואב יותר ממוות. וזה קרה לי. לא שזה קרה בכוונה, זה פשוט מאוד מוזר לדבר איתו עכשיו. וגם אם אני אומר לו ששכחתי אותו[מה שהולך לקרות מאוד בקרוב. אני מתקדמת יפה.] זה לא ישנה כלום. דמאט. היה עדיף לי לטבוע בכאב. אני לא יודעת לסגור את הפה שלי. או במקרה הזה את האצבעות שלי. אסור לי לדבר על זה. אסור לי להתחרט. אסור לי אפילו לכתוב את זה. כי זה פוגע באנשים. ועכשיו אני עוברת לנושא אחר לפני שאני ארחיב.

אתמול נסענו לשוק הפשפשים. עם הכיתה. קניתי מחזיקי מפתחות ממש חמודים מחרוזים, של ינשוף ושל סנופי. ו16 בטריות. למצלמה ולאמפי.[שהסתברו כבקושי עובדות. מפגרת-שקונה-בטריות-בשוק-הפשפשים שכמוני.]

היה נחמד. מחר צריך להגיש עבודה בקשר לזה. חרא של שבוע. שיהיה לכם יום שהוא לא חרא כמו שלי.

נ.ב אה כן והשיר שלנו זה דפוק.

ביום העצמאות נסעתי לרוק עצמאות.

היה כזה שליטה עם ע'!!!111

=]

למרות שזה היה די כואב. קיבלתי בוקס באף, דחפו אותי על הרצפה, דחפו לי אצבע לעין,נפלו עלי, דרכו עלי וישבו עלי. וכמעט פיספסתי את ההסעה. אה רגע, כן פיספסתי את ההסעה. נסעתי בהסעה אחרת.

אבל היה מאגניב!!

היו שם ה-מ-ו-ן מעשנים.

ואביב גפן אמר באמצע ההופעה:

"אני פמיניסט מוצהר. אין מה לעשות, הבנות שולטות ואנחנו הבנים סתם אפסיים."

וסנרגיה דפקו הופעה. וגם משינה. וגם מוניקה סקס. וגם שיגעצ. היה כיף =] אני כלכך הולכת לשם שנה הבאה =]

היה לנו טקס מדהים בצופים. היה מכובד והיו ממש ממש קצת פדיחות [שכולן אגב שלי,חוץ מהרבי הזה עם האוטו הלבן שיצא ממנו שיר של נחמן מאומן]. ואתמול היה ערב שירי לוחמים, לזכר יום הזיכרון לחללי צה"ל ונפגעי פעולות האיבה. היה ממש מרגש ואפילו בכיתי. היום,[סוף סוף אם יורשה לי לציין] קיבלתי רשות לסוע לרוק עצמאות =] אמי החביבה הפתיעה אותי וקנתה לי כרטיס. רק מה, היא מכריחה אותי להצמד לתלמידים שלה[היא מורה] בהסעה. כשאני אגיע אני אדבק ואדחף למיכל גלינה נעם שעם נגה[וסלחו לי אם אני שוכחת מישהי><] ועוד ועוד ועוד.=]

קלטו כמה דברים עשיתי היום...

התעוררתי בשש וחצי והייתי בצום עד 9.

ב9 יצאתי לעשות בדיקות דם[דמאט, זא הפעם הראשונה שכלכך כאב לי בבדיקת דם.]

אחרכך נסעתי עם אמא שלי למקיף ד'[אני במקיף ט'], המקיף של טטו ועונג ועדלין ועדי.אמ.. ועוד אנשים =]

והיה כלכך מאגנייב=]

אחרכך נסעתי לקניות עם אמא שלי,

אכלתי משהו

הלכתי לישון ב1 וחצי בצהריים[התעוררתי בשש והייתי נורא עייפה. ואני נוסעת היום לרוק עצמאות.]

עוד מעט אסע לסבתי החביבה לאכול פיצה.

ואז אני אסע לקניון לב אשדוד כדי לא לפספס את ההסעה

ואני אגיע לרוק עצמאות D:

איזה מאגניב לי!!

=]

אין לי כלכך מה לעדכן יותר :\ לא דברים שאתם צריכים לדעת בכל אופן.

שיהיה לכם יום בלי יותר מדי ספרי, ביצים וכל דבר אחר שיעשו לכם כדי לקחת לכם את הספרי =]

זה היה יום ראשון יפיפה כשהאם לקחה את בתה לקטוף פרחים. היא הייתה רק בת שש.

עיניה כחול עמוק. השיער הזהוב היה הדוק לראשה בסרט וורוד. חיוך אדום מרוח על לחייה הסמוקות.

בדיוק כשעמדו לצאת, נשמעה דפיקה חזקה על הדלת .

אחד מחייליו של היטלר.

שקט... דם... הילדה הקטנה שעד לפני כמה רגעים אחזה בידה החמה של אימא החזיקה כעת את ידו הקרה של החייל בדרך ליאנוש קורצ'אק.

היא גדלה מאז אותו יום, ועכשיו החייל הזה הגיע שוב. היא התחבאה מאחורי הדלת השחורה הגדולה הזאת.

אותו חייל, עם אותו כובע מוזר, עם אותו סמל מוזר המונח עליו בצורה מוזרה, והמדים המוזרים האלה. היא שמעה אותם מדברים, החייל הזה וקורצ'אק. הפנים השמחות שלו שגרמו לכולם להרגיש מעט טוב יותר, הפכו עצובות.

כל הילדים האלה עמדו מולו, שמחים וצוחקים. הילדה הזאת, שאלה בקול הזה שלה מה קרה.

מחנה קיץ. זה נראה מוזר בשבילה, מחנה קיץ באמצע החורף הקפוא הזה. היא סגרה את השפתיים האדומות ולא אמרה דבר. היא קשרה את שיערה עם אותו הסרט הוורוד.

היא קפצה על הרכבת המצחינה עם כל הילדים האחרים. כולם שיחקו. אבל הילדה הזאת הייתה שונה, היא לא אהבה לשחק עם הילדים האלו. היא הביטה מחוץ לחלון. היא ראתה שהרכבת הכהה המצחינה הזאת נכנסת למקום עצוב וגדול עם כל החיילים שהחזיקו רובים.

היא הסתכלה בעיניים כחולות על קורצ'אק. אולי כדי למצוא שזה שקר אחד גדול.

העיניים הכחולות העמוקות האלה הפכו אפורות ועצובות. היא הסתובבה, מסתכלת על הילדים האלה. היא ישבה על הרצפה, נשענת על הקיר של הרכבת המצחינה הזאת ועצמה את עיניה.

היא מתה על הרכבת הזאת, דמעות על הלחיים הסמוקות האלה שלה, על הגוף הרזה והחיוור שלה, מחייכת עם אותן השפתיים האלה.

היא עמדה לפגוש את אמא שלה שוב.

אאאאעאעאעאע =] אני הולכת השבוע לקנות גיטרה סקסית וחושנית בשם טסי =]

אתמול הלכתי לבדיקת סולמות. שקשקתי כל הדרך אבל היה ממשממש כיף =] מסתבר שאני בסולם של כריסטינה =] אמ.. יש לי הרגשה שאני עילגת עד כדי שכחה אז יכול להיות שלא כתבתי שאני הולכת להקליט שיר :0 אמ..אני הולכת להקליט שיר =]

אמ..נמ.. אין לי מה לכתוב =] אה רגע זה עצוב. =[ תבכו. נו תבכו זה עצוב!! וזה גם יום השואה. יש לכם המון סיבות לבכות. אבל אתם לא חייבים לבכות. כי אני עילגת ><""" אמ.. לא יודעת מה זה קשור. אני וירין ניהלנו היום דו שיח ממש מעניין. אני אכונה ר' וירין יכונה י'.

ר': סתום.

י':את סתמי!

ר':סתום.

י':אבא שלך חמור מטומטם!

ר':נכון.

י':נכון.

ר:ירין

י':מה?

ר':נעל[אאעאעאעאע *העתקה*]

י':נכון

ר':נכון.

י':סנדל.

ר':ג'ינס.

י':בואי נסיים את הוויכוח.

ר':אתה קודם.

י':בשלוש.

ר':1

י': 2

ר':3.

האמ.כמה מוזרה אני. ביום שלישי יש טקס צופי =] יאי לי =] אני הולכת לשיר עם אסף את "פרח".

אמ..זהו? מה עוד יש לספר? האמ..אני שונאת את הבלודוג עם פאת הקש.[המורה לצרפתית]

עכשיו באמת זהו. האמנם? יופי -.- עכשיו אני במצברוח לחקות את שייקספיר.

שיערך כשמש המציפה את לבי באושר הענוג שבקרניה המחממות והלבביות, לחייך כתות הנקטף משדות. שפתייך כדובדבנים לעת שקיעה,ואת כסילה[הכוונה כמובן אלי]. הו, גלי לי את בחיר לבך ואנצח אותו בדו קרב[כן בטח -.- תוך שלושים שניות אתה על הרצפה מדמם].קבלי-נא ורד זה כדי להוכיח את כסילותך[יש עליו תולעת,עילג.].הרשי לי לשוק שפתיך לאור השקיעה המחממת על שפת הים[היית מת, פדופיל].הרשי לי להוכיח לך את אהבתי ואסייף חרב בתוך נפשו של בחיר לבך[00" יש דבר כזה לסייף חרב?!].הרשי לי לרצוח את הבולדוג בעל פאת הקש שאמלל את שהותך במבנה המעפיל הנקרא בשמו המסתורי בית ספר[בשמחה], אוקי נשבר לי. גלי לי מי ה^#%$!# שאת אוהבת ואני אז$%^$ אחושרמוטה.[כרגיל,בסוף השיקספיר מתגלה כערס אשדודי מצוי. לא שזה באמת קרה, כי בחיים ערס לא יביך את עצמו בגרביונים ויחזיק חרב, ובמיוחד לא בשבילי. ]

הייתי אתמול ברחובות D:

עם גלינה ונגה ומיכל =]

והיה ממש ממש ממש ממש ממש כיף ^^

אחרי ששיקשקתי מפחד שאולי לא עליתי על הרכבת הנכונה הגעתי לרחובות. נפגשתי עם הבנות והתחלנו ללכת. בהתחלה בההינו בנעלים, אחרכך אכלנו גלידה, הלכנו, הלכנו, הלכנו, הלכנו, הלכנו, הלכנו, הלכנו, הכלנו, הלכנו והלכנו ובסוף הגענו לקניון =]

אחרי שהותקפנו על ידי מכונת מטהר אוויר מרושעת ונחנקנו למוות הלכנו לראות נורביטס =] אני ומיכל התחלקנו בפופקורן ענק שחיסלנו ואז הלכנו אליה הביתה. זה היה הדבר הכי מאגניב בעולם, תקשיבו טוב טוב, תשבו על כיסא ותנשמו עמוק.. כי בבית של מיכל היו..אתם שומעים? היו המון המון המון המון שוקולדים!! D::::::: מגירה שלמה!!! הגעתי לגן עדן!! והייתה לה חתולה נורא חמודה, וגם כלבה נורא חמודה, וגם ארנבת נורא חמודה =] משום מה לא ראיתי את החתולה השניה :0 ויש לה בית עץ!!! הבטחתי לה שאני העבור לגור אצלה =] נוראנורא רציתי מנגה אבל לא מצאנו את אנימה הוליק T-T בסוף אכלנו עוד גלידה נוראנורא טעימה ולא פיספסתי את הרכבת האחרונה הביתה =]

מאוחר יותר בערב סבתא שלי חיקתה את פסח. -.-"""" לא, כאילו לא מספיק לי פסח אחד. שוב נחנקתי מהגפילטע פיש המרושע, רק שהפעם נחנקתי גם מסלומון מרושע. ארגגגג. לא מספיק שזה היה חיקוי פסח, זה היה המומולדת של דודי היקר איתי. איתי הוא הדוד הכי מאגניב שקיים. הוא גולש,סקי/סנובורד, סקי מים, יש לו שני כלבים מתוקיםמתוקים, הוא בן 30 ומשהו, רווק תלאביבי,ואני יודעת שאין לי דעה בעניין הזה אבל הוא די חתיך =] המניאק הוא היחיד שיצא דומה לסבתא שלי. סבתא שלי היא בלונדינית צרפתיה עם עיינים אפורות/כחולות. והמנייאק יצא עם עיינים מתחלפות, כלומר פעם ירוק פעם כחול ופעם אפור. נכון מנייאק? פעם הוא אמר לי שהוא מזוכיסט. אתמול הוא אמר לי שהוא לא. דמאט בנאדם, תחליט! שנה שעברה הוא נתן לי גלשן=] והוא גם לימד אותי לגלוש =] והוא לקח אותי לסנובורד בחרמון =] וגם ליאכטה שלו בכינרת לסקי מים =] אחח...דודי היקר נורא אוהב אותי =]. אז ניגש לעניין.. יש לו חברה מטומטמת שבאה איתו אתמול. קוראים לה לינור[linoor] והיא מניאקית. היא שונאת את הכלבים שלי!! [שלי ושל דוד שלי] כמעט דרכתי על אחד מהם בטעות כשנפלתי ודודה שלי אמרה לי "תזהרי על צ'ינו!!" והלינור הזאתי אמרה "לא, אל תזהרי"

הייתי שמחה לדחוף את הפקצה הזאת במדרגות.למרות שהיא די נחמדה =] אני חושבת שאני יכולה להסתדר איתה אם היא תלמד לאהוב את הכלבים.

החלטתי לקדם את הצרפתית שלי. אומנם אני יודעת קצת יותר ממה שהקוקסינלית שקוראת לעצמה מורה מלמדת, אבל אם אני רוצה לשרוד את עהעליה הצרפתית החדשה[= דודים שלי.]אני צריכה לדעת הכל >< אז החלטתי לבקש מכולם לדבר איתי צרפתית =]

ניסיתי לכתוב משהו שדומה קצת למה שכתבתי בפוסט הקודם כדי שלא תשתעממו >< אבל לא הצלחתי >< אז תחכו לפוסט הבא =]