לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


My LIfe, Anonimously


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מרץ 2007    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

3/2007

דמאט.


אז מה שהולך לקרות עכשיו, זה כמה שורות נחמדות של קללות כדי שאני אוכל להרגיע את עצמי ואז אני אמשיך את הפוסט. תהנו.

 

דמאטפאקינגשיטדמאטפאקינגשיט|תמותיכבריעלוקהמעצבנתשכמוך|אנישונאתאתעצמישונאתשונאתשונאתשונאתשונאת|

קונפליקטיםפנימייםגדוליםמתיאניכברארגעדמאט!!!!!!!|תפסיקיכברלהיותאנכיתותתחילילחשובעלמהשאתעושהלאחריםיאמגעילהשכמוך|תספרילוכברותפסיקילסבול|

אנילאיכולהכברלחיותבשקטדמאט!!!!| שוםדברלאהולךלהסתדרואתיודעתאתזהאזאלתנסיאפילולעבודעלעצמך|

תתחיליכבראתהפוסטאנשיםמשתגעיםכברמלקרואאתזה!!

 

אחרי שהוצאתי את העצבים שלי הגעתי למסקנה שהשינוי שאני צריכה לעשות לא סובל דיחוי. |אניעלוקהקרצייתית|

דמאט. פשוט דמאט!

לעזזל עם זה. נמאס לי.

אני פשוט שונאת את זה! שונאת את ההרגשה. נורא שונאת.

רמז? לא רמז? פעימות לב הולכות ומתחזקות, הרצון להוציא הכל החוצה. רצון,לא יכולת. הקטע זה שאני פוחדת. פוחדת להרוס הכל. פוחדת לדעת מה חשוב באמת. יודעת..לא יודעת. אולי סתם מתלבטת. בעצם, אין התלבטויות. זה רציני מדי. לא מפסיקה לחשוב, לא מפסיקה להרהר. לא מפסיקה..לאהוב. לאהוב? אולי כן, אולי לא ואולי פשוט אולי. יותר מדי מסובך.לא יכולה יותר. זה מצחיק לחשוב כמה פעמים אמרתי את זה והצלחתי בסוף. באמת כלכך קשה להגיד א-נ-י א-ו-ה-ב-ת א-ו-ת-ך? שלוש מילים פשוטות. הבעיה מתחילה בפחד. לא פחד מדחיה, פחד מהתעלמות. אם אומר לו, הוא ירתע ויתרחק ויתרחק ויתרחק. אם הוא ידע שככה אני מרגישה כלפיו, זה מה שהוא יעשה. הוא לא יודע שזה הוא, בטח מסנן עכשיו איזה קללה למי שהוא חושב שאני אוהבת. התחלתי לתפוס אטרף, עכשיו אני מדברת בכמויות עם כל מי שמתחבר למסנג'ר שלי. לא רק על זה, סתם מדברת. כשאני חושבת על זה זאת הבקשה הכי אנוכית שאפשר לבקש.שהוא יהיה מאושר. זה אנכי בגלל שכשאני מבקשת את זה זה כדי להרגיש יותר טוב. כי כשהוא מאושר אני מאושרת. אולי..באמת אני חושבת רק על עצמי כשאני מבקשת את זה? בכל מקרה יש בזה חלק גם בשביל עצמי. תמיד יש סביבי מעין חומה בלתי נראת. חלק מכירים אותה כנביחות. -.-" מודה. נבחתי על אנשים תמימים. בגלל המסכה הזאת. אני מרגישה שהיא נדבקה לי לפרצוף. ובמקום לחשוב על דרך להוריד אותה, בניתי עלי עוד מסכה. והפעם אני מתנצלת על כל דבר. על כל נשימה שאני לוקחת, על כל צעד שאני דורכת, על כל מילה שאני כותבת. במיוחד על כל מילה שאני כותבת לו. כמעט כאילו אני מתנצלת שאני קיימת. ואולי, זה לא כמעט? אולי באמת זה הדבר שאני מתנצלת בגללו? הוא יודע מה זאת אהבה. הוא גם אוהב מישהי. הוא יודע איך אני מרגישה. הוא בטח יקרא מילים אלו מתישהו. הוא רק לא יודע שזה הוא. לפעמים אני חושבת שהרגשות שלי הם עמוקים מדי. זה נורא נורא מעצבן אותי.זה מרתיע אנשים. כמה פעמים חשבתי שעדיף פשוט לוותר? כמה פעמים חשבתי שפשוט עדיף לקפוץ מקומה 12[מהחלון שלי]? אבל אני לא העשה את זה. אני לא מסוגלת. לא כי אני פוחדת, כי..פשוט כי. אני לא סומכת על אמא שלי שתשמור על הפסיכופטים בעלי הזנב שלי כמו שצריך, וגם איך קשת[בת דודה שלי] תדע מה לעשות כשהיא תתאהב במישהו?! או כשהיא תרצה לעצב את הבלוג?! ומי יטריד את שמולקע מסנג'רית?! ומי יתמוך בג'סי כשהיא לא תצליח לעשות אולי[בסקייטבורד]? ומי יוכיח לעולם שאני בחיים לא אצא כמו ההורים שלי חוץ ממני?!

אני יודעת שאין לי סיבה להתלונן, במיוחד כי יש לי בית, בגדים נקיים, אוכל וכו'. אני יודעת שיש אנשים שב-א-מ-ת יש להם על מה להתלונן. אני לא אחת מהם. גרררר הנה שוב אני מתנצלת על זה שאני רוצה חיים טובים יותר. אני יודעת שזה אנוכי, אבל בחיי! גם לי מותר להתלונן!אני לא מבינה את עצמי לפעמים >< הבנאדם שאני הכי שונאת זה את עצמי. כי אני כל הזמן רבה עם עצמי. קונפליקטים פניימים[00" אני יודעת מילים ארוכות! הידד!]. טוב הפוסט הזה נגמר בזאת. עכשיו אני הולכת להצהיר הצהרה. אני מתחננת בפני כל מי שמכיר אותי שיקרא אותה.

 

 

 

הצהרה[או מה שזה לא יהיה.]: [כן אני שוב הולכת להתנצל]

אני מצטערת בפני כל מי שאי פעם נבחתי עליו, הטרדתי אותו אסאמאסית/מסנג'רית או בכל דרך אחרת,עיצבנתי או משכתי לו בחזיה. מהיום אני מתחילה מחדש. אני בנאדם חדש שלא נובח או מטריד אנשים. אני גם לא הולכת להתנצל יותר על דברים שלא צורכים התנצלות ובכלל אני הולכת להיות אדם טוב יותר. הבלוג הזה ימשיך להיות שחור אבל ידבר על דברים יותר חיוביים מזומבים אוכלי גבינה. כי זה עצוב. בערך.

נכתב על ידי , 31/3/2007 11:46  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



פוסט ים אל ים


חזרתי  לזמן קצר כדי להעלות פוסט ים אל ים שזאת חובה!! אני ממש ממש ממש חייבת לעשות עיצוב כי עד כמה שניסיתי בהפסקה זו ממש לא הצלחתי :D

 

אז ככה... עברתי ים אל ים! [הגדרה לבורי השכלה כמוני= טיול צופי בו ישנים בשק"ש במשך 3 לילות והולכים 9 שעות במשך 4 ימים. אוכלים גושים לא מזוהים של אורז ושניצלים וקופאים מקור בלילה. סוחבים המוןהמון ג'ריקנים ודורכים על חרא של פרות. נכון כיף? =]

 

הנה היומן טיול D:

 

היום הראשון:

קמתי בחמש בבוקר כדי להספיק להגיע לשבט בשש ורבע. פגשתי בליאור שנתנה לי את המספר של שמולקע כדי שאני אוכל להעיר אותו בשש וחצי D:[זה לא הצליח אגב]

באוטובוס דיברתי עם שמולקע שלא זיהה אותי. זאת הייתה שיחה מאוד מוזרה.

אני:שלום D:

שמולקע:את צריכה את אבא?

אני:-.-"""""""""

ליאור:שמולקע יא כלבה! איך לא זיהית אותה?!

שמולקע:מי זה?

אני:ליאור שחטפה לי את הטלפון.

שמולקע:אה. ומי זה?

אני:ריקה רוז -.-""

 

מאז אותו רגע שמולקע זכה להטרדה אסאמאסית של 22 הודעות.

 

*רגע עם אסף*

אסף:אם מישהו עגול הוא מעוגל אז מישהו עם סכינים הוא מסוכן?

 

הגענו למחנה הלילה אחרי הריסת רגלים,ואז איתרתי על אצבעה של אחת הבנות מאחד השבטים פלסטר של דורה, שכידוע שמולקע סוגד אליה. אז החלפתי איתה פלסטרים. אני נתתי לה פלסטר של פרחים והיא נתנה לי של דורה.[לא המשומש ><"]

אחרכך קפאנו בשק"שים.

 

יום שני:

ביום הראשון לפני שיצאנו עדי ומאיה הביאו שני דגי זהב כדי שנשחרר בכינרת. לשניהם קראנו טימי והחלטנו שהם זוג הומוסקסואלי. היה כל כך קר בלילה עד שאחד מהם קפא למוות. אז במסלול אני ורון ערכנו לזוג חתונה ואז הלוויה:

 

אני:אני מכריזה בזאת,

רון:טם טם טם טם

אני:שטימי וטימי,

רון:טם טם טם טם

אני:חיו בעושר ואושר עד עצם היום הזה.

רון:טם טם טם טם

אני:אה,רגע, היום זה היום הזה[מה שמצחיק כי הוא נפטר]

רון:טם טם טם טם טם

אני: אנחנו מודיעים בצער רב על מותו של טימי.

רון:הי,רגע, טימי חי!

ברדה:הוא חזר לחיים!! D:

גדוד אופק אשדוד: טימי חי חי חי טימי חי חי חי

אני:טימי קפא ומת ואז הוא הפשיר וקם לתחיה D:

 

בלילה הייתי כלכך עייפה שהלכתי לישון לפני ארוחת הערב.

שבט להבות[או שזה היה סער :0?]:

12, מי יודע?

12! אני יודע.

12 ג'ריקנים,

11 בנות,

10 פלפונים,

9 שקיות זבל,

 7 מורלים,

 6 בנות במחזור,

 5 כאפות לכל אחת,

 4 ימי מסלול,

3 בקבוקי שתיה,

2 אמ..לא זוכרת

 1 ים אל ים ים אל ים ים אל ים ים אל ים שבכינרת ובים תיכון

 

מאיה ועדי עשו לנו פעולה. זה משחק מאגניב כזה שצריך לשאול שאלה ואז עונים לך בשאלה.

ברדה ואסף:

ברדה:אתה אוכל אפרוחים?

אסף: לא יודע אפרוח זה כשר?

ברדה: מאיפה לי לדעת אם אפרוח זה כשר מה אני מאשקלון?!

 

יום שלישי:

שיחקנו NEVER.

ברדה: אף פעם לא קיבלתי מחזור[הוא קיבל יום אחרי]

ליאור שהתעצבנה עליו בתגובה: אף פעם לא הייתה לי זקפת בוקר.

 

בלילה רון ניסה ללמד אותי גיטרה. משימה בלתי אפשרית.

אחרכך התייאשנו והוא רצה להחזיר את הגיטרה לתיק. הוא לא מצא את התיק אז הוא שאל אותי: איפה הנרתיק,איפה הנרתיק? :0

גאד, זה  כלכך לא נשמע טוב.

בלילה, טל ניסתה לאנוס את ליאור. ליאור החליטה שהיא לא רוצה לישון איתי עם שיר ועם רון אז היא חיפשה אוהל לישון בו. היא ישנה עם אסף ועם טל, שהם אגב זוג, וכל הלילה טל ניסתה לגרור את ליאור לכפיות. ואז ליאור אומרת לה: עזבי אותי אני לא אסף! אז טל אמרה לה: מה את לא אסף?! מה את עושה פה?! סוטה![בינינו, ליאור היא באמת הסוטה כאן? :0]

 

יום רביעי:

ליאור אמרה לי שיש לי בור בהשכלה. ואז היא אמרה משהו ממש ממש אידיוטי. ואז אמרתי לה..:

אם לי יש בור בהשכלה, לך יש תהום. ואז היא קראה לאברי גוף בשמות.[ואני לא אזכיר את השמות]

ואז הלכנו. והלכנו. והלכנו. והגענו לאוטובוס. שלקח אותנו לספא. או יותר נכון לחניה. הוא עשה סיבוב בחניה של הספא ואז יצא ונסע למסלול. [הוא עשה את זה דווקא כדי להזכיר לנו את הכאב שהיה לנו במסלול?!] ואז הלכנו,והלכנו,והלכנו, ודרכנו על חרא של פרה[אהמ עמית אהמ] ואז הלכנו עוד. ועוד. ועוד. ואז תאיר שיחקה עם תולעי משי. ואז שיחקנו פיו פיו חיקויים, וחיקיתי את לוטם:

אני לוטם,אני אדיש. בנות לא יכולות לעשות עם היד. אני אשכנזי[שיחקנו רוצח, שזה משחק שבו כל אחד מקבל פתק שכתובה בו שאלה ושם של מישהו. נניח, עליך לברר מה הדוד האהוב על תאיר. אם גילית את זה מאותו בנאדם, רצחת אותו והוא מביא לך את הפתק שלו ואת הפתקים של האנשים שהוא רצח. רצחתי שלושה אנשים. את עדי, את לוטם ואת תאיר שרצחה את מאי. במסגרת הרציחות הייתי צריכה לברר מה המוצא של לוטם. אותו היה הכי קל לרצוח.].

 

החלטנו שהקול שטימי וטימי מוציאים זה בה בה בה בה בה. אז באיזה שהוא שלב היה לי כלכך משעמם שהם שחו ופשוט בהייתי בהם ועשיתי בה בה בה.

 

הסוף.

 

הייתי מעלה תמונות אבל ישרא לא נותנים לי :D

 

 

נכתב על ידי , 29/3/2007 11:54  
12 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 





כינוי: 

בת: 33




3,511

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למרק עופעופית אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מרק עופעופית ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)