sometimes we feel lonely cause we´r alone..sometimes we feel lonely cause we like to feel that way..sometimes we feel lonely cause we are.. the beauty of the flower..my original

The beauty Of The Flower

turning around

looking for a sound

looking for a friend

looking for a man

looking for myself

wanna find the love

wanna find the true

behind that lie

the beauty of the flower

is like the color of the dream

but the meter of the beauty

is no meter as it seems

cause the person that inside

really like to hide

from the real world

turning around

yes i have found my sound

the one that says

it´s gonna be alright

and my sky is blue

ho yes its true

my sky is blue

like the color of your eyes

the beauty of the flower

is like the color of the dream

but the meter of the beauty

is no meter as it seems

cause the person that inside

really like to hide

from the real world

turning around

now my sky is Grey

cause you walked away

now the beauty is gone

and i stay alone

tears all over me

your face is in my memory

and i cry

כמה שחיפשתי איך להכנס לבלוג עם התקלה המעצבנת הזאת ואז נזכרתי במה שאני ונופר עשינו אצל סבתא שלי ~.~

אז בקשר לפוסט הקודם..כן גדי אני יודעת שזה יכול לפגוע בך אבל ככה אני מרגישה..ואני לא היחידה בעולם שמרגישה ככה.. אז אני יודעת שזה קשה ותאמיני לי שאני גם מנסה להתחשב בכולם,אבל תנסי גם להתחשב בי ולקחת את זה באיזי... ;]

הבן דוד המעצבן שלי העיר אותי מוקדם ואני מתה מעייפות..נראה לי שאני אחזור לישון..אני מתה לעצב מחדש את הבלוג אבל אני לא מוצאת תמונה! נראה לי שאני אשתמש במשהו קיצוני..טוב תצפו להפתעה =]

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

 אני מאוד מאוד עייפה

נראה לי שהסקתם שאני עייפה בצורה מאוד סימנקריאהאית. ואני יועת שאין כזאת מילה.

יש לי חתול שמחליק לאסלות ואוהב ללקק את הג'ינס של ב.נ.ואת הנעליים שלי.אגב ב.נ,אני אוהבת להיות איתה P= אני אתקשר עכשיו ונראה אם היא רוצה להפגש.שניה. טוב היוא יוצאת אחרכך =\ אבל אנחנו מדברות המון אז בי P=

וככה אני כותבת לכם בחמש חמישים בבוקר..על בעיה שלא שלי.

לחברה שלי אין אינטרנט..היא ביקשה שאני העלה את הבעיה הזאת לפה וככה יתנו לה עצות. אז ככה..

לחברה הזאת, שכדי לשמור על אנונימית נקרא לה מיכל,יש עוד חברה,שלשם האנונימיות נקרא גדי.וכן,אני יודעת שזה מוזר לקרוא אפילו בשמות בדויים לנערה גדי.כן,אני יודעת. טוב אז למיכל יש שני ידידים,

גדי ועוד אחד שלשם האנונימיות נקרא רינה. וכן,אני גם יודעת שזה לא מנומס לקרוא לבן רינה.לא נורא הוא יחיה עם זה. אז ככה..רינה מצחיק את מיכל והיא מאוד אוהבת להיות עם גדי כי היא חמודה. אבל גדי ורינה ניהיו חברים. אז יום אחד מיכל הלכה עם גדי המתוקה ורינה המצחיק הביתה. בגלל שהם זוג הם די התנשקו [מה שלי בחיים לה יקרה ~.~ לי או למיכל],ומיכל הרגישה כמו גלגל חמישי,וזה ממש הפריע לה. היא ממש שמחה בשבילם,כי הם סופר מתאימים,גם אני אומרת. ושניהם ידידים שלה,גם גדי וגם רינת. היא פשוט מתחילה להרגיש מיותרת.מה עליה לעשות? למי שהבין משהו מהכל,תזרמו עם הקטע בתגובות..

נ.ס1:לא בא לי לרשום נ.ב!! בא לי לרשום נ.ס שזה רשא תיבות של..אמ..נס[קפה] סמיך!

נ.ס2:אני רושמת בשש בבוקר כי יש לי טיול. ת,אמת,התעוררתי בכלל בחמש וחצי.

נ.ס3:חג חנוכה שמח לכולם,שיהיה לכם יום סופגני ומלא ריבת כובעים =]

נ.ס4:וכן שמתי לב שאני משוגעת..

יש אנשים שלא יעריכו אותך אף פעם. לא יעריכו את החלומות והתקוות שלך לעתיד, כאלה שמנסים להפוך אותך למכונה,להתאים אותך לצרכים שלהם. כאלה שיתעלמו מהרצונות והבחירות שלך,מהחלומות שלך. ועכשיו.. מה הקשר?

מאז שהייתי ילדה קטנה החלום שלי היה להיות שחקנית.ללמוד בבית הספר המואר תלמה ילין. לאחרונה היו לי ספקות,האם זה שווה להרוס את כל החיים שלי,את מה שיש לי פה? להפרד מהחברים,מבית הספר,מהצופים? אבל חברותי תמכו בי בכל,דחפו אותי להצליח,תמיד עזרו לי והשקיעו בי זמן. והשתכנעתי. אמרתי,אני אוכיח לכולם,אני אוכיח לעצמי ולכולם שאני מסוגלת,שאני אצליח ללמוד בבית הספר ואהיה שחקנית גדולה ומצליחה.הדבר האחרון שציפיתי זה שהחלום יהרס בכמה שניות.

הכל התחיל כשראיתי את התאריכים של הבחינות. חיוך עלה על פני וספרתי לאמא שלי. רק שמה שעלה על פניה היה הדבר הכי רחוק מחיוך. "לא." היא אמרה. "את יכולה לשכוח מזה." והיא הרגישה שבנוסף צריך לאמלל אותי אפילו יותר ואמרה "אני מתביישת לשלוח ילדה עם ציונים כמו שלך לבית הספר הזה.אם את כלכך מעוניינת ללכת לשם,תממני את זה בעצמך. תמצאי מישהו שיקח אותך. אני בחוץ" את הפוסט הזה,אני כותבת עם דמעות בעיניים ורצון עז להתאבד. רצון של ילדה בלי תקוות לעתיד,שכל חלומותיה נרמסו אחד אחד. אמא שלי,האדם האחרון עלי אדמות שהייתי מצפה את זה ממנו,או שלא. לפני מספר שבועות היא דיברה עם אבא שלי בטלפון,האזנתי לה מבעד לדלת. היא אמרה "ת'אמת,אני לא רוצה שהיא תלך לשם.אני העשה הכל כדי שהיא לא". למה אני צריכה את זה? מה עשיתי?! החיים שלי היו קשים גם ככה. היומן שלי מלא בכאב ופחד.ואולי זו משמעותו של העולם? להפוך את החיים לכמה שיותר נוראיים? או שמא יש כאלה שמחים,ואנשים אחרים נוצרו רק כדי לספוג את הכאב על האדמה,כי מישהו צריך לקחת אותו? דבר אחד שאני יודעת,אני לא יודעת כלום.אבל זה לא נגמר כאן.אני הראה להם,לכולם. אני כן אלך,גם אם אצטרך לאכול חרגולים.או איגואנות.או סוסים ברוטב מים.[יש כזה דבר בכלל?!]אני אלך,ואבחן,והעבור,ואהיה שקחנית גדולה ומצליחה עם המון כסף ובודדה,כזאת שאף אחד לא האמין בה.כזאת שהראתה לכולם בדרך לפסגה.אני הראה להם מה זה.הם עוד יתחננו שאני אסלח להם,כולם. הם יצטערו על הרגעים בהם ניסו לרמוס אותי.הו כן....הם יצטערו. [ האיום מיועד לילדי הכיתה שלי ולמשפחה שלי,במיוחד לאמא שלי שזלזלה בי כל הדרך ועשתה את החיים קשים מנשוא. תודה מיוחדת לכל הצופיפניקים שהאמינו בי ונתנו בי כוח לחיים המזורגגים האלה]

אז ככה... נתחיל בסליחה מאוד ארוכה על זה שלא הייתי פה ועדכנתי כבר המון המון זמן...הייתי ממש עסוקה אז סליחה :\ הייתי רוצה לפתוח בפוסט הנאצה הזה בהפגנה נגד חברות הפרחות המשתוללות בכיתה שלי.למה? הנה למה:

"כ+ הבננ!ת הXלה חש!ת שה| הכ+ מ!ש+ מ!שלמ!ת ש*ש !שהע!לם ש**ך לה|!!!! למה? לע בלה| שXני Xש2 2מק!ם המ!שי מ!שלם שלה| Xז ה| בXמת לע נתנ! ל+ לשבת שם."[נראה לי שכבר כואב לכם לקרוא את הפקצכתב הזה אז אני מרחמת עליכם]לא רק שהן לא נתנו לי לשבת שם, ואחרי עירובים רבייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייייים של המורה הם באמת קמו,הם לא נתנו לי לשים שום דבר על השולחן המושי מושלם שלהן.כל ספר ששמתי שם, סיים על הרצפה. לא רק זה,הן סטרו לי בידיים מושי מושלמות שלהן ובכו למורה שאני מתגרה בהן. באתי לתת להם באמ אמא המושי מושלמת שלהן, אבל כמובן שהמורה חשבה שאני התחלתי. לא רק זה, הם כתבו את השמות המושי מושלמים שלהן על השולחן המושי מושלם והאשימו אותי שכתבתי את זה. אז הנה מה שיש לי לומר לנאציות המושי מושלמות האלה שיושבות עכשיו בבית על התחת הפדלעי המושי מושלם שלהן בהנהגת ה.ד המושי מושלמת והשפוטה המושי מושלמת שלהב.ה.ג: אם הייתן אפילו בקצת מושיות, העולם היה מקום טוב יותר!!! GBTM!!!!!!! ולמושי מושלמות בניכן שלא מבינות, GOD BLESS THE MOOSHI!!!!ואגב,אני אכתוב כל מה שבא לי על כל מה שבא לי אז תסתמו את הפה המפודלע שלכן!!!!!!!!!!!!!ולא אכפת לי מה,אני עושה עליכן רשימת נאצה! ועוד משהו..אני יודעת שב.נ שלי המציאה את GBTM אז סליחה, הזכויות הן שלך ושלך בלבד. שיהיה לכם יום סלרקולדי!!![משהו בין סלרי לשוקולד]