מכירים את הקטעים האלה שמישהו שאתם סומכים עליו גורם לכם להאמין שאם תעשו משהו זה רק לטובה, ואז כשתעשו את זה הוא יתנגד לזה לגמרי, יוציא אותכם אשמים, יאכזב אותכם בטרוף, ואז יגרום לכם לסמוך עליו ויאכזב אותכם שוב?

אז זה קורה לי.

כל הפאקינג חיים שלי.

ונמאס לי כבר להיות מסכנה,

אבל אני פשוט בנאדם שחולק הכל עם כל העולם. לפחות דברים שקשורים אליו, אני אף פעם לא מגלה סודות.

ואני פשוט מגנט לתאונות ודברים רעים. אז אני תמיד יוצאת מסכנה. ולאנשים כבר נמאס לשמוע מהצרות שלי.

ותמיד אני מרגישה אשמה, תמיד מרגישה שהכל בגללי. ה-כ-ל. אבל אני יודעת שזה ממש לא בגללי, אבל ככל שאני בטוחה יותר ויותר שאני לא אשמה בזה ככה אני יותר ויותר מרגישה שאני כן. בעצם, אני באמת אשמה. בכל הדברים האלה שקרו לי. אבל אני לא יכולה למנוע אותם.

למה ההורים שלי נפרדו?

כי נולדתי. בטעות.

למה אמא שלי במינוס בבנק?

כי אבא שלי לא משלם לה מזונות.

למה אבא שלי לא משלם לה מזונות?

כי הם נפרדו.[וגם כי הוא מנייאק.]

אז אמא שלי במינוס וההורים שלי נפרדו כי נולדתי.

למה האבן שהכי אהבתי בעולם נפלה מהשרשרת?

כי היא נפלה יום קודם ובכל זאת התעקשתי לקחת אותה לכל מקום.

למה חצי גדוד כועס עלי?

כי הלכתי לפעולת נסיון בשומר הצעיר.[חוץ מזה, אין להם סיבה לכעוס. כאילו שחצי מהם לא הולכים לצמרת ולמש"צים.]

שיכעסו כמה שהם רוצים, למה להוציא אותי רעה?!

ועכשיו לדברים הטובים.

ההפנינג הלך ממש טוב, יש לנו בערך 600 שקל והיה ממש ממש כיף =]

ביום שבת אני נרשמת למחנ"ק, מה שהולך להיות הדבר הכי כיף בעולם כי חיכיתי לו כללללל השנה.

יום התנחלות!@#$! סוף כל סוף! יום ראשון =]