My LIfe, Anonimously |
| 4/2007
ללא שם.
אני חייבת לשפוך את הכל, לשפוך הכל החוצה. להתוודות. אבל אני לא מצליחה. לא בגלל אומץ, הרי הבנתי מזמן שחיים רק פעם אחת. פשוט.. אני לא בטוחה במה שאני מרגישה. אני יודעת רק שזאת לא אהבה. אבל זה משהו חזק שכמו קושר אותי אליו. אני יושבת מול מסך המחשב בוהה בכינוי שלו. תוהה אם כדאי לפתוח חלון שיחה. ואם כן, מה לומר? אף פעם אין מה לומר. אז למה לפתוח חלון שיחה? כדי לדבר איתו. מלחמות עם עצמי. בסוף תמיד איכשהו אני פותחת את חלון השיחה, האצבעות על המקלדת. המילים רצות בראשי. אבל הידים, כמו משיבות מלחמה. לא מצליחות לזוז. אני לא מצליחה, לא מצליחה לכתוב מילה. פוחדת שאם אומר משהו לא במקום הכל יהרס. בזמן האחרון אני מתייחסת לכל דבר שאומרים לי שאפילו מזכיר את זה בקצת ברצינות רבה מדי. לדוגמא, רוני אתמול אמרה שמישהו שהיא רצתה זרק את חברה שלו. ואז היא אמרה לי..שיש הבדל בין לרצות מישהו לבין לאהוב אותו. באופן אוטומטי המחשבות רצו. האם אני באמת רק רוצה אותו? ואם הוא יתאהב בי ואני באמת רק רוצה אותו זה ישבור לו את הלב? מה שמוזר זה שרק לא מזמן גיליתי שאני מרגישה כלפיו דברים בעזרה [רבה מאוד] של חברות. וזה נראה כלכך מוזר בשבילי, שיחה איתו בקושי פעמיים בחצי שנה ועכשיו פתאום אני מנסה לחשוב איך ללכוד אותו ברשת. האם אני עובדת על עצמי? זה כזה מרגיז. אני יודעת שהדרך היחידה לבדוק היא לדבר איתו. לא סתם לדבר איתו במסנג'ר או בטלפון או סתם מפגש מקרי ברחוב של 5-10 דקות. שיחה רצינית ועמוקה מהלב. לבדוק אם יש פרפרים, לבדוק את רמת האדמומיות [אני מאדימה ה-מ-ו-ן. זה מטריד אותי שכלית ><]. אבל עכשיו זה פשוט לא הזמן. כל פעם שאני מסתכלת עליו [בן אם בתמונה ובין אם במציאות, מה שלא קורה לעיתים קרובות -.-] אני עוצמת את העיינים אחרי כמה שניות. אני פשוט לא מצליחה להסתכל עליו להרבה זמן. למרות שזה גורם לי שמחה, גם אם זאת שמחה קצרה של כמה דקות. כל לילה אני חולמת עליו. או על משהו שקשור אליו. אני תמיד תוהה אם הוא חושב עלי גם. אני תוהה אם הוא הבין, או שהוא לא רוצה להבין. או שהוא לא הבין. זה מסובך לאהוב בלי לדעת מה הצד השני מרגיש. זה כיף לאהוב כשהצד השני אוהב ואתה יודע את זה. עכשיו קיבלתי SMS. קפצתי, כי חשבתי שזה הוא. כמה טיפשי מצדי. כשאתה אוהב מישהו הרגשות שלך מתעצמים. לא רק כשאתה אוהב, כשאתה מרגיש משהו. יש צורך חזק לשפוך את הכל. אין על מי, אין על מה. יש רק בלוג. כשאותו בנאדם שאני חשובת עליו ועוד מיליוני אחרים יכולים לקרוא את הכל בקליק אחד. יש יומן רגיל,אבל זה סתם חרא שנהרס מעלי וורדים.אל תשאלו, זה טרגי. אני יכולה להתבכיין ואני יכולה לעשות עם ההרגשה הזאת משהו. נראה לי שאני העשה עם זה משהו. אבל.. עכשיו זה לא הזמן. קודם אני צריכה לדבר איתו. באמת לדבר איתו. מהלב. סתם לדבר, על איזו גלידה היא הכי טעימה או על איך שהחתול שלי מחקה את שרק. שיחה ארוכה ארוכה שתעזור לי להבין אם אני רוצה להיות איתו. וזה לא קל כמו שזה נראה. גם בשביל דמעות צריך אומץ. ועד כמה שאנשים חושבים שאני חזקה, ועד כמה שאני חושבת שאני חזקה זה לא יעזור. כי אני יודעת שאני אשתפן ולא אספר לו. אני אחכה לסיפור כמו מהאגדות ובסוף לא יקרה כלום. ואז אני אלך על כל הקופה ואספר לו. ואז אני אשמע את האמת והדמעות יפרצו ממני כמו פאקינג ברז. ואם הוא יאמר לא אני אנסה לחייך, אתרחק מאנשים ואגיע למקום מבודד ואבכה. במשך שניות,דקות,שעות. עד שלא יהיו לי יותר דמעות. ואני ארדם נורא מאוחר בלילה כי אני לא אפסיק לחשוב, ואני אהיה עצובה במשך כמה ימים עד שאני ארגיע את עצמי ואומר שהוא לא הכל בחיים. זה,כמובן, בתנאי שאני אוהב אותו. ואם הוא יאמר לי כן אני אחבק אותו חזק חזק ואהיה אופטימית כל היום.נראה לי. ואם אני לא אוהב אותו, אני אהיה עצובה למשך כמה ימים אבל תיהיה הקלה בגלל שאני לא אוהבת אותו, ואם אני אפסיק להרגיש דברים אני אשבור לו את הלב. ואם הוא יאמר לי כן אני אהיה ממש עצובה ברגשות עצמה כל הזמן. כמו הפעם הנוראה ההיא...עם הפדופיל הזה. כביכול בן 20, גרם לי להאמין שאני אוהבת אותו. ניסה לפתות אותי לברוח מהבית, לעבור אליו למקסיקו ולחיות איתו. הוא והמילים המתקתקות שלו. הייתי שבורה נפשית, זאת הייתה תקופה נורא עצובה בשבילי ורציתי מישהו שיתמוך בי. והוא ניצל את זה. אחרכך גיליתי שאני לא אוהבת אותו. קלטתי מה הוא מנסה לעשות ועכשיו לא עובר יום שבו אני לא מפסיקה לחשוב עליו. על התמימות המטופשת. כולי מלאת חרטה. שונאת אותו. גרם לי להפסיק לדבר עם כל החברים שלי מארצות אחרות. הבנאדם היחיד ברשימה שלי שהוא לא מישראל זאת בת דודה שלי. וזהו. או כמו הפעם ההיא בכיתה ג', שניסו לאנוס אותי. אני זוכרת את החוויה האיומה הזאת. הילד הרשע והגדול ההוא שרדף אחרי לכל מקום בשכונה. נראה לי שהיה בחטיבה באותה תקופה. לא הבנתי אז מה הוא מנסה לעשות. אבל הייתי חכמה מספיק לפנות למבוגר. אני כלכך כועסת על עצמי. ועכשיו.. אני רוצה לפתוח דף חדש. אבל אני לא מסוגלת לשכוח הכל. המפ. תראו אותי, כותבת וכותבת וכותבת. בטח משעמם לכם :\ טוב.. משוחררים.. אני העשה פוסט המשך בעוד כמה ימים.[שזה אומר מחר כי הפכתי להיות מכורה לבלוג]
| |
| כינוי:
בת: 33
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
