כל היום , השבוע , החודש הזה נורא,

הדבר היחיד שהבין אותי , הולך ,

או יותר נכון עוברת למדריד ,

האדם היחיד שהחשיב אותי לרקדנית

ואמר שאני טובה

גם כשסתם עשיתי תנועות .

האדם היחיד שהבין מה אני מרגישה ,

לפי הריקוד.

רותי .

היא עוברת למדריד ,

ללהקה בין לאומית או משהו כזה.

לא יהיה עוד אדם שיבין אותי כמוהה,

וידע הכל רק לפי תנועה.

שישאל אותי ואת דין אם אנחנו זוג,

כשנתחבק,

יצחק גם אם עצוב .

יגיד שאת הכי טובה אפילו אם את לא .

אני כל כך עצובה ,

שאפילו כשחזרתי הביתה לא התייחסתי לקיוטו ,

הדבר שאני כמעט הכי אוהבת בעולם .

אני לא רוצה לחיות ,

מבחינתי אף אחד לא יכול להחזיר את מה שהיה ,

זה היה משו מיוחד .

היא זאת שעשתה אותי ואת דין לכאלה ,

ידידים , מחובקים , ניראים כמו זוג.

אם היא לא הייתה אומרת לנו להיות יחד או לעמוד יחד

בפינה , בריקודים ,

זה לא היה קורה.

אי כל כך עצובה שאני פשוט בוכה על המקלדת,

אין לי חשק לזוז,

לרקוד ,

לחייך,

לעודד.

הילדה שתמיד אמרה שהכל יהיה בסדר ,

שהכל יסתדר בסוף ,

שהכל טוב

נעלמה .

לא רוצה להיות יותר ,

בלי הריקוד , בלי רותי אין לי טעם לחכות ליום רביעי

ולדעת שיש בישביל מה לחיות.

הריקוד - המודרני השאיר אותי בחיים הרבה פעמים

ואם אתם אומרים יש עוד מורות

אתם טועים -

מאיה ? זונהה מסריחהה .

מיכל ? טובה והכל אבל היא לא מבינה ,

לא כמו רותי.

יעל שבוכה ולא רוצה יותר כלום.