אני לא שונה, אני מיוחדת (:

אני לא יכולה יותר.

פשוט לא.

יש עליי יותר מדי עומס, יש לי יותר מדי דברים לעשות ואני לא יכולה להתמודד עם זה.

יש לי ל כך הרבה עבודות ושיעורים ובנוסף לזה אני גם צריכה לחיות!

עשו לנו השלמות בגלל השביתה, הכי מאוחר שאנחנו  גומרים זו שעה שישית! ביום שישי!

יש לי חוג 3 פעמים בשבוע וגם צופים.

כל יום אני הולכת לישון ב-12 וקמה ב-6

ובין שיעורים למבחנים יש לי גם מחויביות חברתיות.

אני הולכת למסיבות, נפגשת עם חברות..

 עשיתי רשימה של כל מה שאני צריכה לעשות:

1. לקנות מתנה לשי

2. לקנות מתנה לקרן

3. לעשות עבודה בהיסטוריה

4. כנ"ל

5. יומן קריאה

6. ש"ב באלגברה

7. להתאמן על עבודה בהיסוטוריה לקריאה

8. להשתפר במתמטיקה

9. להגיע לשפגט

10.לבקר את סבא שלי

11. להשקיע בענקית שלי

12. לחיות

הקפתי לי את הדברים החשובים: 1,2,3,4,5,6

לא הקפתי את לחיות.

לפעמים פשוט מתחשק לי לעוף מהמקום הזה.

לטוס לעולם בלי חובות, או סתם להיות שבוע אחד בבית ולא לעשות כלום.

פעם הבנתי מה זו התחושה הזו להיות חופשיה, בלי חובות, בלי מגבלות, בלי חששות או דאגות אבל הייתי אז תינוקת.

ויש את הפעמים שאני סתם יושבת במיטה וחושבת או נחה ורואה טלוויזיה אבל אז אני קמה מהחלום למציאות מלאת חובות.