אני כותב לַך מכתב מול שולחן,

והכל נראה פחות נורא בפרספקטיבה של זמן.

אני מודה, היו לילות חשוכים ששרפתי תמונות שלַך

וחשבתי על איך ששרפת לי את הלב

ועדיין לא החלטתי אם זה טוב או רע להתאהב.

ומאז פתחתי את העיניים וסגרתי את הלב,

נעלתי את השתיקה בשני מנעולים גדולים ובלעתי את המפתח,

כדי ששום דבר לא יוכל להכנס ושום דבר לא יוכל לברוח לי מבין הידיים,

כי עד היום אני מפחד שתקחי ממני הכל כמו שעשית כבר בעבר.

אבל עכשיו אני כבר פחות כועס והרגש נעלם

אז אני מרשה לעצמי לעצור ולכתוב לך מכתב מול שולחן,

כי הכל תמיד פחות נורא בפרספקטיבה של זמן.