כבר שנה ככה -
את גרה לבד
ופותחת שוב חלון לבוקר חדש
ונוסעת, וחוזרת, ונוסעת בחזרה
והם לא מבינים שאין לך שום ברירה.
ואת לא מוצאת, אז את נעלמת
וזה לא מרגיש שייך אף פעם - לא כאן ולא שם,
אז את מזמזמת לעצמך שורה משיר מוכר
כדי להיזכר שהעולם מסביבך עדיין קיים.
ובסוף הלילה את שוב שם
או שאת פה, אני כבר לא יודע
אני רק מסתכל עלייך וכבר משתגע -
איך את מורידה את הבגדים שלך
שכבה-שכבה, לאט-לאט
ונשארת עירומה ויתומה
כשמבפנים את כבר ריקה לגמרי
ורק כל הזמן בוכה.
כבר שנה ככה -
את גרה לבד
וסוגרת עוד חלון בתום יום מטושטש
ונוסעת, וחוזרת, ונוסעת בחזרה
והם לא מבינים שאין לך שום ברירה.