שלום לכם
טוב, המצברוח שלי ממש לא ברור, מצד אחד אני מאושרת, הקיץ אוטוטו פה, בסוף אחרי מאבק צודק פותחים מגמת היסטוריה בבית ספר שלי (הידד :P )
הקיץ הולך להיות באמת מושלם, רזיתי כבר 5 קילוגרמים, אימא שלי הגיעה למסקנה (הדיי ברורה) שבשנייה שאני אוכל מבחינת הבריאות אני מחליפה את המשקפיים הנצחיות שלי לעדשות ( חזק הא? ^^) קניתי בגדים חדשים ואני הולכת לבלות את עצמאות ברעננה בבמות ולא במושב המסכן שלי...
מצד שני.... אני מלאה בלחצים, לוחצים אותי מלמעלה ומלטה, אני מרגישה שאין לי אוויר יותר, אני רוצה לזרוק את הכל, להיכנס למיטה ולא לצאת ממנה יותר, נמאס לי מהציפיות של כולם (בייחוד שלי ההורים שלי) נמאס לי מהאכזבות שאני גורמת לאנשים שמצפים ממני לכל כך הרבה, נמאס לי להיות צבועה, נמאס לי להגיד שהכל בסדר כשכלום לא בסדר, נמאס לי שכשפוגעים בי לא מסוגלים להגיד סליחה
נמאס לי שאף אחד לא באמת מבין אותי, נמאס לי שאני מרגישה כל כך לבד ונמאסה עליי העובדה שאין באמת אף אחד שאני יכולה לחלוק איתו את הכל, אפילו לא עם אימא הבנאדם הכי קרוב אליי בעולם ואפילו לה אני לא באמת אומרת את כל מה שאני חושבת, את כל מה שאני מרגישה בגלל ששוב, אני מפחדת לאכזב אותה, נמאס לי לבכות על כמה שרע לי ומצד שני נמאס לי להרגיש טוב על דברים מפגרים, נמאס לי שאף בן לא באמת שם עליי, נמאס לי לחכות לנסיך נמאס לי לדבר על בנים אז דיי.
פשוט באלי לצרוח על העולם, לצרוח כל כך חזק שהראש שלי יתפוצץ, להרביץ למשהו כל כך חזק עד שיישברו לי הידיים
נמאס לי מעצמי ונמאסה עליי השגרה. הגעתי לנקודת שבירה ואין אף אחד שאני יכולה להישען עליו ולעבור את זה.
עריכה: 18.4 17:58
מבזק מיוחד: נחשו ממה? בנוסף להכל גם נמאס לי מהחברות חסרות הרגישות שלי
אל תגידו שלא הופתעתם... |:
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
מתבגרת... יש עוד מה להוסיף?
