אני לא יכולה.
הכאב ראש המפוצץ הזה, והבחילה המתמשכת הזאת.
לא יכולה.
לא יכולה לאכול עוד פרוסה.
לא יכולה לאכול, להכניס פירור לפה. אני אתפוצץ. אני אקיא.
לא יכולה.
"את צריכה פחמימות. תאכלי לחם"
אכלתי לחם. פרה.
אכלתי בשלישי פיצה. לא מספיק לחם?!
"בגלל זה כואב לך הראש. את צריכה לחם"
כדי להיות עוד יותר פרה? לזה צריך לחם?!
אכלתי היום. אני לא אנורקסית חלילה.
כן אכלתי, ולא, לא אכלתי רק מלפפון או חסה.
אכלתי ארוחת צהריים משמעותית, וארוחת בוקר. אבל לא לחם - לא לחם!
לא רוצה לחם. למה אני צריכה פחמימות?
סתם משמין.
אחרי הז אומרים לי "שמנת". כן, איך לא?
לחם אתם דוחפים לי לפה! לא רוצה לחם!
להקיא אני רוצה. הכל יושב לי בגרון כמו חגורה הדוקה.
והראש חובט ובועט כמו פטיש.
"תפסיקי עם הכדורים"
אני לא נרקומנית!
אז לקחתי כדור אתמול בצהריים, ובערב שוב.
ובבוקר היום שוב. כואב הראש! לוקחים כדור!
"אנחנו עוד נגיע לבית חולים איתך!"
ושלא תחשבו, אני לא מרזה. שמנתי! בקילו!
לעזאזל!
לא רוצה לחם.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
