אתמול – יום שישי. אילון, ילד שעזב את הכיתה שלי שנה שעברה בא לביקור.
הוא עבר לסביון ושם הם לומדים כשלכל ילד בכיתה יש לפטופ...
מצד אחד זה הכי כיף בעולם, כי אתה יכול לדבר עם ילדים באיסיקיו בשיעור
אבל מצד שני – אנשים פשוט יתחילו להפוך שם לאט לאט לזומבים.
בטח בהפסקה הם יושבים ומשחקים במחשב, ומתכתבים עם זה שיושב בידיוק לידם.
טוב.. חפרתי לכם מספיק עם אילון, נעבור למשהו אחר (ופחות נחמד)
אתמול כשהלכתי לצופים הייתי שם הבת היחידה מהכיתה, בכלל -
היינו רק 7 בגדוד (ככה זה תמיד..). עשר דקות אחרי המסדר נחשו מי הגיע?
כמובן – הפקאצות דפקו איחור אופנתי במיוחד. כמו תמיד... |:
ידעתי שלאותה פעולה גומא ורוני לא יגיעו אז הבנתי שנתקעתי לבד עם הפקאצות.
אוווווף, פשוט לא ידעתי איפה לקבור את עצמי.. רק חשבתי על -
למהה? למה דווקא אני עכשיו לבד,מול חמש פקאצות אכזריות?
אבל החרא הגדול התחיל כשהם הלכו לרוקן פח וחזרו אחרי עשרים דקות
(כי זה היה נווורראא מגעיל, וזה היה הורס להם את הסקיני החדש)
ואחר כך הם התחילו לשחק עם הבנים בשכבה – לקחת למיכאל את הכובע,
אז אני הייתי צריכה לשבת בצד ולקפוא מקור (אוף, היה כל כך קר אתמול)
מזל גדול שאח שלי סיים את הפעולה מוקדם, אז המצאתי איזה תרוץ
למדריכה כדי שאני יוכל ללכת משם סופסוף.
היום, שום דבר מיוחד, אני רק יושבת בבית ו”לומדת” למבחן בשפה מחר..
כמעט התחמקתי מזה אבל בסוף אמא שלי נזכרה שיש מחר מבחן |:
כינוי:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
