penetration to my mind

עברה עליי שנה מתישה נפשית ששחקה אותי והוציאה ממני את טיפת שמחת החיים האחרונה שקיוויתי שנותרה בי. שקעתי בדכאון עמוק שניסיתי לצאת ממנו באמצעות אכילה וכך שקעתי לדיכאון עמוק עוד יותר. נחשפתי בפעם הראשונה לבולימיה ונשאבתי פנימה. הרגשתי נבגדת מאחותי שהייתה הבן אנוש היחיד שהרשתי לו להכיר אותי על רוב צדדי. איבדתי אמון במוסד המשפחה ופקחתי עיניים לגלות שמודל החיקוי שלי בחיים הוא לא יותר מאשר בן אדם מין המניין שמעלותיו לא עולות על מגרעותיו.

אבל אז לפתע לקראת סוף השנה קרה משהו שאני לא יכולה להצביע עליו, מישהו הצליח למשות אותי אל המים הרדודים שאיתם אני מסוגלת להתמודד כל עוד אני מודעת לגבולות ולסכנות. ומידי פעם אני עושה גיחה קצרה אל המקום המאיים הזה אך הוא מהווה עבורי עוגן. ואז באופן פתאומי אף יותר, הצלחתי להתאהב או לפחות להרגיש רגש כה עז שבחיי לא חויתי. ולזכות באהבה חזרה, מבן אדם שאני כל כך מעריכה אותו מעצם היותו מי שהוא. ובעיניו כל חסרונותי הן תכונות טובות והומניות. ובעיניו אני אדם נפלא מעין כמוהו. וזה לא שאני משקרת לו, אלא פשוט ככה הוא רואה אותי.

ואני מחליטה בפעם המי יודע כמה שאני יוצאת מהמים, שבה לאדמה ושולחת שורשים. והפעם אני לא לבד, הפעם אני אצליח. כך שאני מאחלת לעצמי, ולכם, ולכולם, שהשנה הבאה תהיה טובה יותר מזאת. ושתצליחו להגשים את עצמכם בכל תחום, שנת שגשוג, והכי חשוב- שנת אהבה.

ובנימה הכי אופטימית שאפשר- שנה טובה לכם וחג שמח=)

אוהבת, rein

מדמיינת שביל ערפילי ביער צפוף המדיף ניחוח עתיק של חכמה ושל מוות. מדמיינת חומה חצי שבורה הבנויה מלבנים אדומות ובינהם שכבה גסה של מלט אפור, על רקע נוף עירוני שומם. מדמיינת זוג מתעלס לחופי הים כשרעש הגלים משרה אווירה רומנטית מעין כמוה. מדמיינת עולם רבגוני כל כך שיש לו אינסוף להציע.

מדמיינת נערה בת שלוש עשרה לערך, דקיקה וענוגה, החובשת את רגליה בתחבושת דקה ומחליקה מעליה את נעלי הבלט. עווית כאב רגעית המתחלפת בהבעת שלווה ועילאיות בעוד צווארה מוטה מעט אחורה וידיה יוצרות קשת כמעט מושלמת. מדמיינת איש בן חמישים היושב על אדמה לחה, וזר בידיו. בוכה על קבר אשתו שהלכה לעולמה לפני כמעט עשור. אשתו הנוכחית מביטה במחזה מהצד עם מעט שנאה כלפי האחרת והרבה מאוד כאב ויגון.

מדמיינת איש שיכור השב הבייתה ומכה את בנו עד זוב דם. מדמיינת שדה קרב בעיצומה של המלחמה שתמתיק את שנתם של הלוחמים הצעירים כשלימים יתבגרו, אם בכלל יזכו לשוב הבייתה. מדמיינת זונה שסיימה את עבודתה הלילה אך יותר מחצי מכספה נגזל על ידי זה שאמור לגונן עליה.

מדמיינת נער היושב בכיתה ומנסה ללמוד בעוד המורה דוברת באיזו מין שפה עילגת בשעה שהיא רוטנת על השכר הזעום. מדמיינת עובדת נקיון שקבוצת מתבגרים ממטירה עליה שלל ברכות ולא מעט עבודה נוספת.

מדמיינת שאני לא מדמיינת בכלל, רק פותחת את הדלת ומקפידה לנעול אחרי, כי אין לדעת מי עלול לחמוד את רכושי. ואז יוצאת לסייר ברחובות ומתייקת דברים רנדומליים בפינות נידחות בתת המודע. מדמיינת דברים שאין צורך לדמיין כלל, רק לעצום עיניים ולראות בבהירות.

או לפחות הסוואה כוזבת. בכל אופן החלטתי להעביר את כל מה שקשור לאוכל לבלוג אחר, מי שמעוניין יכול לבקש, אני לא אפרסם אותו כאן. הגיע הזמן לשוב למטרה הראשונית של הבלוג הזה, שלצערי אבדה איפשהו לאורך הדרך.

והנה מה שהיה אמור להיות הפוסט המקורי של אתמול:

As you went away I felt physically

Weak.

As if your absence translated

Me missing you as me being incomplete.

I was terrified, I am terrified.

Thinking of numerous romantic gestures

Had led me to a conclusion-

It is not for me.

So I can't pull off lyrics

And I can't pull off acts.

I simply love you.