penetration to my mind

לא מתחשק לי לעדכן, לא רוצה לשפוך מילים על גבי מילים של תהיות פסימיות. אבל הראש שלי לא מפסיק לפעום והתודעה שלי מחפשת מקלט. תקופה מהעבר שהנחתי מאחור שבה לרדוף אותי. אני מפחדת להטמע שנית. אני מפחדת פחד מוות. לו הייתי משכילה ללמוד מניסיון קודם, לו הפיתוי לא היה כה עז, לו אנשים לא היו מעודדים אותי לשוב לזה, אז, אז הכל היה כל כך פשוט. לחישה רפה של טיפת ההגיון שעוד נותרה בי אומרת לי שמוטב לדברים להשאר בעבר. ניצוץ הגדולה והתפארת הישנה, ההצלחה הכבירה, האדרנלין הסוחף, הגעגוע הבלתי נשלט, מושכים אותי חזרה. אני לא יודעת מה טוב, אני לא יודעת מה רע, אני בורה.

מחשבותי מתעסקות בזה ללא הרף, השינה כבר מזמן לא כל כך מתוקה, הגוף מתחיל לצבור קילוגרמים. שנאה יוקדת המופנת כלפי עצמי מונעת ממני להתמודד ישירות עם הבעיה. ה- בעיה. ניסיתי להדחיק אותה אך היא שבה לרדוף אותי, לא לפעול בצורה אימפולסיבית, לנשום, ללכת לישון.