מדמיינת שביל ערפילי ביער צפוף המדיף ניחוח עתיק של חכמה ושל מוות. מדמיינת חומה חצי שבורה הבנויה מלבנים אדומות ובינהם שכבה גסה של מלט אפור, על רקע נוף עירוני שומם. מדמיינת זוג מתעלס לחופי הים כשרעש הגלים משרה אווירה רומנטית מעין כמוה. מדמיינת עולם רבגוני כל כך שיש לו אינסוף להציע.
מדמיינת נערה בת שלוש עשרה לערך, דקיקה וענוגה, החובשת את רגליה בתחבושת דקה ומחליקה מעליה את נעלי הבלט. עווית כאב רגעית המתחלפת בהבעת שלווה ועילאיות בעוד צווארה מוטה מעט אחורה וידיה יוצרות קשת כמעט מושלמת. מדמיינת איש בן חמישים היושב על אדמה לחה, וזר בידיו. בוכה על קבר אשתו שהלכה לעולמה לפני כמעט עשור. אשתו הנוכחית מביטה במחזה מהצד עם מעט שנאה כלפי האחרת והרבה מאוד כאב ויגון.
מדמיינת איש שיכור השב הבייתה ומכה את בנו עד זוב דם. מדמיינת שדה קרב בעיצומה של המלחמה שתמתיק את שנתם של הלוחמים הצעירים כשלימים יתבגרו, אם בכלל יזכו לשוב הבייתה. מדמיינת זונה שסיימה את עבודתה הלילה אך יותר מחצי מכספה נגזל על ידי זה שאמור לגונן עליה.
מדמיינת נער היושב בכיתה ומנסה ללמוד בעוד המורה דוברת באיזו מין שפה עילגת בשעה שהיא רוטנת על השכר הזעום. מדמיינת עובדת נקיון שקבוצת מתבגרים ממטירה עליה שלל ברכות ולא מעט עבודה נוספת.
מדמיינת שאני לא מדמיינת בכלל, רק פותחת את הדלת ומקפידה לנעול אחרי, כי אין לדעת מי עלול לחמוד את רכושי. ואז יוצאת לסייר ברחובות ומתייקת דברים רנדומליים בפינות נידחות בתת המודע. מדמיינת דברים שאין צורך לדמיין כלל, רק לעצום עיניים ולראות בבהירות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
rein