מספר אנשים תהו אם הכל אמיתי, מה שאני כותבת. לכן אקדים ואדגיש שמעולם לא ניחנתי בדימיון פורה וביכולות ניסוח פנומנליות ועל כן איני מתימרת להציג מצבים שלא חויתי על בשרי. לא מפאת חוסר רצון אלא מפאת חוסר יכולת.
שנית אני מתנצלת על תדירות הפוסטים לאחרונה, אני שקועה במין חלום מתוק ומפחדת להתעורר. המקום הזה מהווה עבורי מראה למציאות המכוערת ואני טומנת את ראשי בחול.
היום התראינו לאחר פרידה ולפני פרידה נוספת. בחיי שלא האמנתי שהכל יהיה ככה, יציב ובטוח, מפתה וסוער. כל ההיסטוריה המזדיינת הזאת שאני סוחבת על גבי כבר לא מכבידה על קומתי, כבר לא גורעת מכוחותי, כבר מאפשרת לי לחיות. אמנם הארון מאיים להתפקע מרוב שלדיו, אמנם רב הנסתר על הגלוי, אבל מה רע בקצת מיסתורין?
עוד שעתיים אני אתעורר ואסע הרחק מכאן. ואני כה עיקשת, מסרבת לשחרר את היום הנוראי והנפלא הזה. קמה ונופלת ונעמדת שנית וכושלת ונפצעת וקמה וחוזרת לאכול אדמה. עם הראש בקיר, עד הסוף. הפרעות אכילה ארורות, אגו נפוח מידי. כל סתירת אופי אפשרית אני מקיימת, בגאווה כמעט. רק להטהר סוף סוף, מהכל.
חבולה ומחוייכת, צועדת עם ראש מורם. כי ככה זה כשאני מרגישה נחשקת.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
rein