המוזיקה לא ממש דופקת חשבון למצבי הרוח המשתנים שלי, וטוב שכך. לשמוע יותר מידי יצירות של מלחינים קלאסיים גורם לי לפעמים להרגיש לכודה וקטנה כמו שמרגישים בכנסיה גותית עתיקה. ולפעמים אני מרגישה עילאית כמעט, נשגבת. ממש כמו סמים, לא ניתן לדעת איזו הזיה תפקוד אותך הפעם. אז החלטתי לשים מבטחי ביד הגורל ולחצתי על "השמע הכל" בסדר אקראי. מה שיצא אני מרוצה.
שובו של מיסטר X לחיי היה מפתיע. בחצות מצאתי את עצמי מתדפקת על דלתו ונכנסת לנבכי מיטתו. משתמשת בקול שאני שאני יודעת שמקסים אותו. מפגינה גוף אנורקטי כמעט, מעורר דאגה- ממש כפי שהוא אוהב. מדברת על דברים שמחים ועצובים לסרוגין, מחליפה נימה ועוברת מהאחד לאחר בקצב מטאורי. הוא מספר לי שהוא לא מאוהב ושאנחנו צריכים להשתדל יותר לשמור על קשר.
ואני מצידי רק חושבת שכבר די הרבה זמן עבר מאז ששכבתי עם החבר שלי בפעם האחרונה ושמאחר לי המחזור. ואני זקוקה למגע, ולא מרחיקה את רגלי כשהן מתערבבות ברגליו.
אני מפחדת לעשות שטויות ולהרוס את מה שקיים, כי באמת אני מאוהבת. אבל אני מרגישה שאני מטביעה אותו בתוך עולמי הלא שפוי והלא בריא. כל נזק שאני גורמת לעצמי כואב לו פי שניים. ואני אוכלת את עצמי מבפנים וממשיכה באותה הדרך. ארורה השגרה והמותרות שלה.
ומצד שני כל היום הזה נחתם בסימן קצת הזוי כשאני קצת מטורפת והוא קצת עצוב ומישהו אמר שאנחנו לא מתאימים והכל נשפך לבלילה אלקטרונית אחת עם יותר מידי ו' החיבור.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
rein