טוב אז כמו שראיתם בכותרת אז זה פוסט פריקה ואני מזהירה זה יהיה די חפירות אז מי שלא רוצה מוזמן לעוף......
בזמן האחרון......לא טוב לי ממש לא אני מרגישה בודדה אפילו מאוד .......יש לי חברות טובות שאני בקשר איתם רק דרך המחשב וזה בקושי
יש לי עוד כמה חברות בבצפר וגם זה בקושי שנה הבאה 2 חברות טובות שלי עוזבות....
עד שהשנה סוף כל סוף חידשתי קשרים נהיה לי קצת יותר טוב שנה הבאה אני אהיה שוב יחסית לבד.......
אני שונאת את הבצפר שלי וזה לא סתם כזה זה רציני אני לא במצב טוב בשכבה שלי זה ידוע אבל אני שמה זין על כולם ואני עם החברות הבודדות שיש לי והם החברות הכי טובות ברצינות.
אבל בכל מקרה כל פעם אני חושבת על שנה הבאה ולא אכפת לי מבחינה לימודית כלומר כן אבל זה לא מה שמעניין אותי עכשיו אלא חברתית.
יהיו לי קצת חברות להיות איתן וזה חשוב כי אני ילדה חברותית אני רגילה שיש לי די הרבה חברות ויש לי רק שהבעיה היא שחצי מהם גרות בירושלים.
והאמת ניסיתי להתקבל לבתי ספר בירושלים כדי כן לאפשר מצב להיות עם הרבה חברות שלי אבל זה לא הלך לצערי.
ועכשיו אני תקועה בבצפר שלי בלי הרבה חברות.
כל הקטע הזה ממש מעציב אותי אני צריכה חברות טובות שיהיו קרובות אלי אצלנו כל אחת גרה במרחק שלי חצי שעה נסיעה לפחות , אני לא יכולה ללכת לחברה סתם ככה אני לא יכולה לצצאת לבלות ככה אצלנו ללכת לקניון זה הפקה גדולה צריך לארגן מונית רכבות שעות הככל! בירושלים אתה לוקח אוטובוס מגיע לכל מקום.
זה מעצבן זה מעציב זה מדכא זה מבאס זה הרבה מאוד דברים
והבעיה שקשה להתמודד עם זה
אני כ"כ רוצה לחזור לגור בירושלים להשאר שם כמו פעם להיפגש עם החברות לצאת לבלות שיהיו לי חיים מענינים.
ברצינות אני מסתכלת על חברות מירושלים ואני מקנאה.
אני מקווה שאת החופש הגדול אני אעביר בחלקו בירושלים אולי אני אתנדב במוזיאון עם גל ואז גל תעבוד עם איליה חח
ככה האמת אולי יהיה לי זמן להיפגש עם החברות שלי לצאת לבלות להיות עם סבתא שלי לצאת קצת מהחור שאני גרה בו.
שבועים כמעט לא נפגשתי עם חברות חוץ מהבצפר.
אני כל היום תקועה בבית במחשב בטלויזיה או ואט אבר ולא עושה שומדבר חוצמזה.
וכל הקטע עכשיו של סופשנה שמנסים לתקוע עוד כמה מבחנים עוד יותר מעצבן.
באלי שתיגמר השנה , אני אסע לירושלים , אבלה קצת, אעבוד בחופש אפגש עם חברות ואעשה דברים נורמלים!שוב לא להתקע מול המחשב.
והאמת זה מוזר אבל יש מצב שיש משהו שקצת השפיע וזה טוקיו הוטל
הרבה דברים קרו בגללם. הכרתי אנשים חדשים חלקם טובים חלקם לא ,הכרתי מוזיקה חדשה..
הכרתי דברים שלא הכרתי חלקם טובים וחלקם לא
הפכתי להיות יותר מכורה למחשב כי רוב הדברים על טוקיו במחשב
הפכתי להיות קצת יותר מידי אובססיבית כלפם
אני לא יודעת מה נהיה אבל בטוח זה קצת השתפר לגבי היחס שלי אליהם><
עכשיו אני ארשום משהו שישמע אירוני לחלוטין .....
תאכלס אין לי חיים ממש רעים כמו ש"מתואר" יש לי חברים בערך =_=" יש לי משפחה תומכת יש לי כל מה שילד רגיל היה רוצה ההורים שלי נותנים לי כל מה שאני רוצה וצריכה גם במובן אהבה ותמיכה וגם במובנים של בגדים כסף וכאלה...
אני הולכת לבצפר ויש לי ציונים טובים יש לי מורה לא מחנכת מורה לערבית שיש לה ציפיות ממני
מבחינה לימודית אני מאמינה בעצמי יש לי יכולות , אני יצרתית אומנותית לא ראיתי עדיין בן אדם אחד שיש לו תלונות ממני .
וזה נשמע שוויצרי וזה נשמע שאני ממש "חושבת" את עצמי אבל יש כמה דברים שאני מרגישה איתם טוב.
ושוב זה נשמע אירוני לחלוטין מצד אחד אני רושמת שיש לי חרא חיים ומצד שני חיים טובים בטח זה נראה מטומטם
אבל אין לי מושג איזה צד של החיים יותר ואיזה פחות אבל יהיה טוב זה בטוח ...
האמת זה כל מה שהצלחתי להביע מבפנים יש עוד המון רגשות שלא את כולם אפשר לכתוב לא את כולם אפשר לספר סתם ככה, לא כולם יוצאים מבפנים לבחוץ אז מה שכתבתי אומנם זה נראה חפירה וזה באמת אבל זה רק תמצית.
מי שמכיר אותי באמת יודע שאני לא אחת כזאת... אני ילדה שמחה אופטימית יצירתית ולא ילדה עצובה פסימית שתקועה במחשב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
boit ;)