זה בעצם סמלי לגמרי, שכן כולנו פתיתים חסרי סיכוי ביקום אינסופי של הסתברות :)
למה אני כל כך מבולבלת, בבוקר כאב הבטן וכאב הראש גרמו לי להרגיש
שנמאס לי לחיות, וההרגשה הלא טובה הזו
נתחיל בלסדר את החדר. נכין מכתב לביטוח לאומי ולס. האם לשים עוף
בגריל? זה לוקח שעה וחצי, מה לא נלך עד שלוש? רק למטופל ולהדרכה? כן. בשביל מה
לבוא קודם? אין לך איפה לשבת.
אני צריכה גם להתקשר למכבי טבעי לכירופרקט, ולבדוק לגבי גשר לשיניים.
לכתוב את הורבט של א. למחר.
טוב קודם עוף, כמו בבדיחה על הבלונדינית ששמה עוף בתנור על OFF ולא הבינה למה הוא נשאר נא, גם אני עדיין לא
הוצאתי את העוף מהמקפיא.
לפתיתים אתמול לא היה סיכוי – קודם אני חרכתי את תחתית הסיר לשחור
(העברתי מהר מהר לסיר אחר את מה שהיה מעל כדי שלא יהיה יותר מדי ריח של עשן),
ובצהריים הקטנה "חיממה" את הפתיתים עד שנשרפו לגמרי (הבית הריח נורא
לעשן, והסיר נשאר עם כתמים שלא יורדים מהמתכת). חבל כי אלה היו פתיתים ממש מושקעים.
(מושקעים מדי)
אני לגמרי צריכה להקדיש מדי פעם זמן לשיחה עם הקטנה. למרות שהיא לגמרי
שופכת עלי את זעמה לגבי כל דבר, אבל אתמול עשיתי קצת סדר בדברים אני חושבת. היא לא
כל כך רואה מעבר לעצמה, למרות שהיא טוענת שהיא נורא מתחשבת, ואני מאמינה לה, אבל
העולם עדיין לגמרי סובב סביבה וזה טבעי גם לגיל שלה, ובכל זאת, מאמלל אותה. אבל יש
דברים שהיא צודקת. עם הגדול זה שונה.
נצחצח סכינים באבחת סכינים (פרפרזה על הניתוחים שצפויים לי, דווקא
האחד הוא לייזר וללא סכינים). די קומי כבר לעשות דברים (דבר אחד ודבר שניים ודבר
שלוש)
העוף בתנור עם תפ"א, יש אורז (חרוך קצת בתחתית J) וכרובית מצטננת כדי
להכין לביבות. אתמול עשיתי עוגת וניל – שמתי קצת מעט מדי קמח, ויש לה מרקם שמזכיר
פנקייק – אבל זה טעים מאוד. (הקטנה: לעוגה אין טעם! אני: בכלל שום טעם? הקטנה: יש
לה טעם לוואי (איזה עלבון מוחץ לעוגה). ויותר מאוחר: היא מתוקה מדי (סיימה הכל).
במהלך האפייה: מה זה, לעוגה יש גידולים (בתנור רואים שלעוגה יש שלל פטמות חומות
במקום משטח שהופך להיות חום זהוב באופן אחיד). הגדול שואל מה עשית לעוגה? אני: רק
שמתי מיץ תפוזים במקום חלב, ובמקום כוס שמן, חצי כוס שמן וחצי כוס שמנת, הם הרי
קרובי משפחה. כמו בעל ואישה. הגדול: אבל זה הבדל עצום! אחר כך כשהם טועמים, הם
מסכימים ביניהם שאם הוא יאהב את העוגה, זה סימן שהיא לא תאהב ולהיפך. (לצערי הוא
לא אוהב L) (הוא נורא רזה).
אני צריכה תור לרופא גסטרו וקובעת לעצמי. חברה ממליצה לי על רופא אחר,
ומזהירה שאדע שהוא נורא חתיך. אני מנסה לקבוע תור לרופא המומלץ והמערכת מודיעה לי
שכבר קבעתי לו תור (איך לא שמתי לב שזה אותו שם?)
מצרפת תמונות של קופסאות הפח הקטנות שלי, שלא יכולתי לעמוד בפיתוי בזמנו ולרכוש אותן. בפתוחה יש תלתל משיערה של הקטנה כשהסתפרה לראשונה בפעוטותה (הם נולדו עם שיער, שניהם. שלה בלונד כתמתם ושלו חום דבש).
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
