music for the dark corners

כל אחד והפינה שהוא מייחד לבלוג שלו. 

חם היום, אבל כעת כשאני בבית, רחוצה, בשיער רטוב, גופייה, כפכפים ומכנסיים ארוכים, אני מרגישה את החום אופף כמו, כמו, אין כמו מה. כמו שחום אופף ואור פנימי מאיר את עינייך, מאיר את פנייך מבפנים. את נזכרת לשמוט את הכתפיים, מאז שנזכרתי בזה קל יותר לשמור על ראש זקוף. הכל בגלל הכתפיים, כמה שזה משפיע על הפנים, שפתיים, יציבה. את מרגישה את המרפקים, שמוטים ומצביעים אל הרצפה, כפות הידיים נשענות על כריותיהן בקצה שולחן העץ הרך, אצבעות הרגליים נשענות אל השרפרף. אני נמוכה מכדי שהרגליים יגיעו אל הרצפה :) צריך שרפרף. אני נזכרת בס' שהיה חבר לתקופה קצרה כשהייתי בת עשרים ו, והוא היה 2 מטר גובה, והתלונן תמיד שהכל בבתים ובכל מקום תמיד נמוך לו מדי והוא כל הזמן צריך להתכופף, ואמר שבבית שלו הארונות יהיו גבוהים והכל יהיה גבוה ונוח. אז אמרתי לו שאם כך ודאי לא נחיה ביחד, כי אני רוצה שהכל יהיה נמוך ובגובה שלי. בסוף התפשרנו על סולמות קצרים שיהיו בכל מקום. אנחנו באמת לא חיים ביחד והוא מצא לו אישה גבוהה :) אני מצאתי גבוה אחר, אבל התגרשתי ממנו לבסוף. זה כמובן לא קשור. סתם אסוציאציות במחרוזת, בטח כדי לא לחשוב על משהו. על מה? כלב נובח :) הנה עוד אסוציאציה, דימוי. זה הכלב השחור הגדול ששומר בפתח השאול. זה לא משחק, את יודעת. מי הייתה שם, פנלופי או פרספונה? מי האמא מי הבת. הבת שלי יצאה לפעולה. היא צומחת ויפה מיום ליום. וגם אהבתנו. היא תגדל ותהיה אישה צעירה מקסימה. היא דומה לי מאוד, אבל גירסה יותר מוצלחת בכל :)

יש לי את הטלפון של דני, אבל אין לי כוח לסמס אליו (המנהל של בי"ס). חוץ מזה.. חוץ מזה שכחתי. מה?? נו... אהה. האם אומרים את השם שלו פולהן או פרהן? בכל אופן, איך תביני בכלל? אחרי עשרים דקות של קריאת שפתיים באנגלית אני מתעייפת מאוד. מסתכלת אין אונים בפנים שקשה לי להבין מה הן אומרות. זה לא תמיד היה כך, אני זוכרת כשהייתי בת עשרים ו, ועבדתי חודשיים במחנה קיץ ליד בוסטון, דווקא השתפרה לי מאוד האנגלית. אבל היו איתי ישראלים, זה לא היה אינטנסיבי כל כך. מעניין שהרבה אנשים שעובדים בים (הוא מהנדס ימי. מה זה אומר? מהנדס את הגלים? סתם, אני יודעת שלא. אולי מצייר את הדגים האחרונים שנותרו בים?) מה מעניין? שכחתי :) אני בפיזור נפש. הנפש שלי מפוזרת פה ושם. מתי יביאו את הסושי, נאכל ונלך למיטה, עם ספר, אולי עם ספר הקיץ של טובה יאנסן שהגיע בדואר. לו היו לספרים רגליים (דקיקות כמו ציור בעיפרון) הם היו עומדים לרוחב מיטתי, פתוחים קצת, ומביטים בי, אחד מהם (מאושר) מונח על ברכיי ואני קוראת בו. אבל נצבט הלב על הזנוחים, אולי נשעין אותם לצידי הגוף, שימתינו אבל במגע. קחי עוד כדור אחד שמרפה את השרירים (הרופאה נתנה בשביל הגב) זה אמנם עזר מאוד לגב (אפילו לכמה ימים, הספיק אחד) אבל כל השרירים נעשו רפויים והייתי כל כך עייפה :) אז למה את רוצה לקחת? בשביל ההרגשה הזאת של הרפיון והעייפות המטרידות :) 

זה עוד גירסה של הפיז'מה של סבא (עיבוד שלה, או פיתוח של רעיון) וצילום גם לא כל כך טוב כי לא סרוק. אבל אין דבר..