לפעמים אני באה לכאן כדי להכנס בפנים, לצלול כמו שקראתי לזה כמה פעמים בעבר. אני יכולה לכתוב רשימת מצאי של יומיומי, כמו במשחק שאני זוכרת ממנו רק את ההקשה בגב ו"איפה היית ומה עשית". או שמא זה היה "המלך אמר". הייתי במקום אדום בעל צורות שחורות מוזרות, זחלתי על גביו מעלה מעלה עד שנפלתי מקצהו (נשמע די תולעי :)
טוב. נחזור לרשימת המצאי. רשימת המצאי היא דרך לחבב את מה שאת עושה ולהפוך את החלקיק הזעיר עד בלתי נראה הזה מהיקום לבעל משמעות זעירה ורגעית גם היא, חולפת כמו אינספור הפוסטים שעברו מאחוריי
לביבות בטטה ולביבות קישואים (אפויות, אין לי סבלנות למחבת, ועל נייר אפייה משומן זה ממש כמו לטגן). פרוסות של ירקות צלויים עם מלח גס ושמן זית (אנטיפסטי נכון?): שומר קולרבי קישוא בטטה תפא. לא היה מקום לכרובית, ביום אחר. הקישוא הצלוי מאד מאד טעים. אורז וביסלי שניצל (חזה עוף חתוך לרצועות ומטוגן כמו שניצל, זה יוצא פריך וטעים מאוד. הילדים מאד אוהבים, ובכל מקרה זה מה שהגדול אוכל). עוגת וניל (ספוג) פשוטה (אתמול מישהי הביאה למפגש והיתה מאד טעימה. שלי דומה אבל לא יצאה כמו שלה. אני צריכה לשאול איך עשתה). עוגת שוקולד שחלק מהקמח החלפתי באגוזי פקאן טחונים דק. עוד לא טעמתי. אין לי מה לספר. כלומר יש לי. היה לי פה קטע שלם שגזרתי והדבקתי במקום אחר. כולנו מצנזרים את עצמנו לא?
שכנים שלי מהדירה הקודמת הזמינו אותי אתמול, לראות אצלם סרט. ירד גשם בדרך. הפיצה הייתה קצת יבשה משום מה. אכלתי קליפות תפוזים מצופות שוקולד מריר. שתיתי יין אדום שהיה לו טעם יבש כזה, ונהניתי מזה, זה היה כמו חוש הומור יבש. לא ראינו את הסרט עד סופו (כלומר אני לא ראיתי) כי היה מאוחר ודיברנו הרבה בהפסקות והייתי עייפה. את נדה ממקום למקום כמו היו אלה תחנות אוטובוס אליהן את נגררת אבל האוטובוס לא בא. עבר למקום אחר, ולא שמת לב שתלו מודעה. אני רוצה לחשוב רגע על האופן בו אני משתמשת בסוללות שלי, משהו לא נכון שם, וקשה לי להתבונן מלמעלה. אני לא ציפור, לכל היותר תולעת :) מה יהיה עם התולעים האלה שלך?
אני מדמיינת שהמיטה, כשנרדמים, נפתחת כלפי מטה - מה שמרגיש לך כמו מזרן אינו מזרן, זו אשליה זמנית למתי שאת חושבת שאת ערה, אבל בעצם את ישנה. כשאת חושבת שאת ישנה, את מתעוררת והמזרון תחתייך נעלם ואת נשמטת מטה למקום אחר, שם יש חיים שונים לגמרי (את מגלה שאת בכלל עגבנייה בגן ירק קטן בבית בצפון, נניח בדנמרק, וקיץ עכשיו, ושמש זורחת מעלייך והעלים הירוקים מדיפים את הניחוח הנפלא של גבעולי עגבנייה טריים, ואת אדומה בהירה ומרגישה איך השמש מאדימה אותך עוד ועוד, את מלאה מבפנים בבשר הקשה ותאייך מלאים עסיס). "אנחנו חומר, שממנו עשויים החלומות, ואת ימי חיינו הקצרים אופפת תרדמה" (שייקספיר, מתוך "הסערה")
מוסיפה ציור. מזמן לא ציירתי בעיפרון. הציור הזה הוא לפי פרט מתמונה שלי ושל סבא שלי (ציירתי את השמלה שלי והפיז'מה שלו)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
כינוי:
