music for the dark corners

על הפוסט שמחקתי מקודם. היו בו פרטים שלא הרגשתי נוח לחשוף אותם מהעבודה. אכתוב רק שיש לי מטופלים חדשים שמתבררים והולכים כקשים מאוד, כשהקשה הוא בעיקר האלימות, הקווים הפסיכופטיים, קשר עם קצינת מבחן ואחריות. שלושה חדשים ואחד ותיק יותר, שאני אוהבת במיוחד אבל צריכה ללוות בתהליך מול קצינת מבחן וזה גם לא פשוט. 

מול זה אני מתרחקת לתוך איזשהו מרכז פנימי. התחלתי לחטט במחשב ומצאתי שני שירים ישנים:

היית אוכל לי את האצבעות,
נוגס פתאום, כשנגעתי בסנטרך
נושך את הכריות,
לועס את העצמות.
בעודי מתפעלת.
מין אהבה כזאת.

בפנטזיה שלי אני באה לבקר אותךַ בַּבֶּיתחולים,

הזכוכית מעל התריסים צמר גפן מואר.

בזמן שאתה לא כאן אני עסוקה בעיסוקים שונים,

חלקם בצבע כחול ויש להם סיבים עדינים,

אחרים הם עיסוקים באריזות סופרמרקט.

יש לי גם כמה עיסוקים פריכים ועיסוקים דביקים.

יש לי גם כמה בגדים חדשים-ישנים. כמו היסטוריה שלי-לא שלי.

אולי אתה שוכב שם לבוש בפיג'מת פרחים,

ואני לא יודעת עליך כלום. אולי כואב לך ואתה רועד

אולי נבנות תובנות חדשות לבנות עם מרכז צהוב.

אני צריכה לנתק את הדברים מחוטיהם הדמיוניים,

ממילא הרוח נושב סביבנו. החלל חשוך ויש מקורות אור

שאני לא מזהה. עצמים ניצבים בזוויות כמו סביבונים באוויר

ללא תנועה. דבר לא ידוע. החיים אוקיינוס כחול וגדול

של דגים שאין להם מושג.

והנה קצת קטעים משל טמפלינגטון, שאני לא זוכרת אם שמתי כאן בעבר או לא:

ביומה האחרון על כוכב הלכת מספר XSE2390 טמפלינגטון היה אנגלי, רזה ונעים למגע, עם שיער קצרצר דהוי, ועיני תכלת שהיו בהן אדיבות מנוסה וקשיחה שראתה הכול, והומור קלוש מהול בריח בירה. היא היתה אמורה להתקל בו בפינת הרחוב, שם עמד עם בריטי אחר ליד דלפק של בר פתוח, ולשאול לכתובת פנסיון גשושיות. הגשושיות שלה נגררו על הקרקע, כמו כלבלבים טבועים למחצה שניצלו ברגע האחרון. נראה כאילו הן מתרבות מרגע לרגע. טמפלינגטון הניח הצידה את הבירה שלו והתכופף בנימוס לאסוף את אלה שהיו קטנות מדי ונשמטו מהידיים. לפתע הם היו במיטה שלו, גשושיותיה של לאוני נחו סביבה רוטטות על הכר, והיא הרגישה את תוכה ופיה הופכים חוליים וגיריים כקליפת ביצה מרגע לרגע. ליד המיטה ישבו על מזרן כמה נשים, אחת שמנה מאוד, אחרת עצבנית, השלישית הקטנה מכולן קיצרה את רצועת בגד הים במשיכה והוא נתלש. היא לא היתה בטוחה שהנשים באמת שם. נראה היה שלא. הוא ליטף אותה וחדר לתוכה כדי להתקרב ככל שהיא חשה נסוגה פנימה ומתרחקת. היא נעשתה רכה כמו פודרה. הוא יכל לנעוץ בתוכה את אצבעותיו כמו לתוך חול רך. בעיניה נראה לו פתאום מטוס קטן ולאוני נפנפה לשלום מתוך החלון היחיד והעגול. המטוס הלך והתרחק בטיסה צידית כמו סרטן ולבסוף באמת הפך לסרטן קטן ואדום עם שתי עיניים קטנות, כהות ובולטות, שטופף הצידה לעבר יריעת מים מבריקה בחושך שהתנדנדה קדימה ואחורה בקצב הגלים.