music for the dark corners

לקחתי חופש, ואני בבית מיום חמישי. חמישי ושישי ניקיתי סידרתי ובישלתי, לערב פסח שהיה אצלי, עם חברים. אתמול בעיקר נחתי, חשבתי לעבור על שני הארגזים שעוברים איתי דירה, האחד כבר יותר מעשרים שנה, ובשני יש בעיקר ציורים של הילדים, שלא החכמתי לזרוק או למיין בזמנו. בראשון יש יומנים שכתבתי בשנות העשרים שלי, מכתבים ששמרתי, פתקים וכל מיני.. שקעתי כמובן בקריאה, ולא זרקתי לבסוף שום דבר. אחרי פשפוש קצר נוסף סגרתי באנחה את הארגזים בחזרה. אולי כשאהיה זקנה.

היום לקחנו את מייאוסקי לוטרינר, יש לו פריחה ברגל שהתפשטה לבטן, הוא נוטה לאלרגיה הזו מגיל צעיר אבל היא בדרך כלל חולפת, הפעם נראה שזה ממש התפשט והוא גם מתעסק עם זה הרבה, ועושה לעצמו פצעים. הביקור אצל הרופא היה טראומטי למייאוסקי, כי הוא קיבל זריקת טשטוש, ואחר כך זריקת אנטיביוטיקה, ואחר כך זריקת חומר ניגוד, כדי לראות שהוא מתעורר ובסדר. כשחזרנו הביתה הוא היה קצת בהלם, למרות שהרופא היה בסדר איתו, בדק אותו גם באופן כללי, אמר שהוא שמן, ונתן סירופ אנטיביוטיקה וסטרואידים לפריחה. נראה שזו אלרגיה, כמו שאמרה בזמנו גם הוטרינרית שממנה לקחתי אותם. אני מקווה שזה לא מוגזם, היא אמרה בזמנו שלמרוח משחה לדלקות של העור ושאם זה ממש מחמיר אז היא תתן משחה אחרת. הוא בגישה אחרת. ואולי זה דיכאון - אם הטיפול לא יעזור אז יתכן שזה דיכאון, למרות שמייאוסקי לא נראה בדיכאון, אבל אני כמובן הרגשתי מייד אשמה, ובבית אמרתי לילדים שאנחנו מוכרחים לתת להם יותר תשומת לב, ולשחק איתם לפחות פעם ביום. הוא היה אומלל מאד, ישב לו על הרצפה והסתכל עלי במטבח, וכשקראתי לו מה יש מייאוסקי הוא הביט בי, במבט תמה וילדותי, מטושטש עדיין, וכל כך לא מבין.

ובלילה לקחנו את דג הקוי הגדול (נראה לי שהגיע לאורך של 25 סנטימטר לפחות) שהגיע הזמן למצוא לו כבר בית טוב יותר מאמבטיית התינוקות שבה הוא שוהה כבר כמה שנים, והזרז לכך היה שמשאבת האוויר התקלקלה. העברתי אותו בעזרת הגדול לשקית אשפה גדולה עם מים טריים, ונסענו במונית לבריכת דגים גדולה בתל אביב, אני והקטנה, הגדול סירב לבוא, עם שקית כבדה ומשכשכת, בתקווה שהנהג יחשוב שזה מרק גדול בתוך התיק אליו הכנסנו אותה. ליד הבריכה הקטנה לא הפסיקה להגיד "איזה רעיון מטומטם, איזה רעיון מטומטם" כי כל הזמן עברו אנשים ואני בטיפשותי אמרתי בצחוק לגדול שיהיה זמין כי אולי תעצור אותנו המשטרה :) יכול להיות, אבל לא יכולתי לראות את הדג סובל, מרוב שחסר לו אוויר הוא כל הזמן הוציא את פיו החוצה מהמים. כששחררתי אותו לבריכה הגדולה עם הנופרים ודגי הקוי הגדולים האחרים והוא שחה שם, נראה לי שהוא ממש שמח, מצד שני, זו ודאי השלכה שלי. אבל אני גם מכירה את התנועות שלו, והוא לא היה היסטרי או לחוץ. אני מקווה שתהיה לו התאקלמות טובה ולא יציקו לו דגים גדולים ממנו :) הקטנה ממש לא סבלה אותו כי הוא הפחיד אותה עם עיניו הגדולות הבולטות קצת והפה הגדול חסר השיניים, והצבע הורדרד כסוף עשה לה דווקא צמרמורת.

אני נחה היטב וסימן בולט לכך הוא השינה המשתפרת והיכולת לישון גם שנת צהריים - מה שמזכיר לי שממש מאוחר ואני צריכה ללכת לישון - מחר יש לי תור לבית החולים לבדיקות והתייעצות לגבי האוזן.