כינוי:
just another girl in the world בת: 30 תמונה
RSS: לקטעים
לתגובות
|
<<
אפריל 2008
>>
|
|---|
| א | ב | ג | ד | ה | ו | ש |
|---|
| | | 1 | 2 | 3 | 4 | 5 | | 6 | 7 | 8 | 9 | 10 | 11 | 12 | | 13 | 14 | 15 | 16 | 17 | 18 | 19 | | 20 | 21 | 22 | 23 | 24 | 25 | 26 | | 27 | 28 | 29 | 30 | | | |
הבלוג חבר בטבעות: הוסף מסר | 4/2008
שיר של יום חולין
אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט. אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.
אתה רואה כיצד פתאום עובר בי רעד, הרוח משנה תכופות את כיוונה. ניסינו לעזוב אבל אני יודעת. אנחנו נשארים שנה אחר שנה.
בחדרים שלך השמש משרטטת קווים ורצועות של אור על הכתלים. אני למענך כל בוקר מלקט לך פרטים קטנים, שמחות קטנות של יום חולין.
האם אתה משיב, האם אתה עונה לי? האם באוזנך הולמים גם שעוני אולי את מקשיבה, אולי גם את דומה לי, הן בפניך משתקפים פתאום פני.
אם יש לי מיתרים, הם מתנגנים ברטט. אם יש בי דאגה, היא חשופה כמעט אם יש בי אהבה, היא תאמר בשקט אם יש בי שורשים, הם מתארכים לאט.
יום החולין הזה הוא יום שיש בו חסד ובחסדו שורות אלייך נכתבות קח את ידי עכשיו, עשני מפויסת. ביום חולין כזה דרכנו מצטלבות. *** שיר כל כך יפה.... אממ... אני והיא השלמנו... עד לפעם הבאה לפחות. דיברנו על דברים, שיתפנו אחת את השנייה ברגשות שלנו. אני מקווה שהכנסתי לה משו לראש. אבל...גם לי יש חומר למחשבה. אפשר רק לקוות, שיהיה בסדר. ... בקשר לתגובה השלישית בפוסט הקודם. אני לא יודעת מי את,אבל הייתי מאוד רוצה לגלות. אז אם את יכולה לפנות אלי, במסן, פה או בכל מקום אחר, אני אשמח. לכל אלו שחושבים שאני צומי, אני ממש לא. כמו שאתם חושבים להתמודד זה לבכות, זה הדרך שלי להתמודד. פוסט חופר.. היום אני הולכת ליעלוש המדהימה! אהה... אל תשכחו, עוד 50 יום, אני לא פה;) אוהבתותכם -עפריקוצצצ'-
| |
זו סופה של חברות מופלאה..
היה טוב.. טוב שהיה... חבל שנגמר. אבל לא רק אני אשמה. היא תחסר. וזה נגמר. והיא הפסידה.. אבל אני יותר.. שתהיה לי בריאה.. שליבה ישמר. איתה אני כבר לא יכולה יותר. רק שתהיה לי בריאה... כי אני, כבר לא יכולה...
| |
סיפור
שם הסיפור: יש כזה דבר מאוחר מדי.
*מבוסס על סיפור אמיתי*
הוא הסתכל עליה,במבט אוהב. הוא ידע, שרק אותה הוא רוצה. אבל הוא לא ידע איך הסיפור הזה יסתיים.
"תום,אני חושבת שהגיע הזמן,שאתה יודע...נעשה את זה,נעשה "אהבה"...אבל רק אם אתה מוכן.אני,לא רוצה ללחוץ עליך."אמרה נועה. "נועה'לה.אני מוכן...."אמר תום... ***
"תום לוין?" אמר הדוקטור שנפצר. "זה אני" צעק תום והלך לכיוון הדוקטור. "בוא היכנס." אמר הדוקטור "תראה, נעשה לך חמישה בדיקות שגרתיות ושתיים נגד כל מיני מחלות. כגון חצבת, שפעת העופות ועוד.בסוף הבדיקות תוכל ללכת הביתה. אנחנו נתקשר אלייך כדי שתבוא לראות את התוצאות.בוא נתחיל. אתה מוכן?" "כן, כמובן" אמר תום, נבוך מעט. *** "שלום, אני מדברת עם תום לוין?" אמרה מזכירה. היא נשמעה משועממת. "כן." ענה לה תום. "הדוקטור חיים לוין רוצה לראות אותך ולבשר לך את התוצאות של הבדיקות שעברת לפני כשבועיים" אמרה. "תתייצב פה מחר בשלוש אחר הצהריים ותפגוש אותו. תודה ויום נעים."
"אני תום לוין, יש לי פה תור. לשלוש. אצל הדוקטור שנפצר." אמר תום בקול מבויש. "אממ... רק רגע, אני אבדוק." אמרה המזכירה המבוגרת ודפדפה בדפי היומן. "כן, תשב פה... אני אקרא לך להיכנס לחדרו של הדוקטור. אתה אחרי האיש הזה." אמרה והצביעה לכיוון איש שמן ומבוגר. תום ישב בצד, שיחק בפלאפון ודיבר עם חבריו בSMSים.. לפתע קולה של המזכירה נשמע." בוא לחדר 454 הדוקטור יפגוש אותך שם. בהצלחה ויום טוב." הוא הלך באיטיות. הייתה לו הרגשה שמשהו רע יקרה היום. הוא פתח את הדלת. הדוקטור בירך את פניו. "שלום לך תום, בוא שב ואספר לך מה התוצאות. אתה רוצה משהו לשתות אולי? לאכול?" "לא תודה" אמר בנימוס. הדוקטור פתח את הקלסר שהחזיק והתחיל לקרוא ממנו. "טוב. אז בבדיקה הראשונה הכל תקין. הדם שלך נקי והכל בסדר. בבדיקה השנייה שעברת, אתה זוכר שדקרו אותך באצבע, גם, הכל בסדר חוץ ממשהו שאני שם לב פה... תראה, אתה צריך לשתות יותר כי ההפרש בין הכמות שאתה צורך לבין הכמות שאתה פולט גדולה. תשים לב לזה." "רגע שנייה, אני שותה המון... אני גם עושה הרבה ספורט. זה לא יכול להיות" אמר תום בבהלה. אני לא יודע, זה מה שרשום לי פה. אוקיי תראה.בבדיקה השלישית, גם כן, הכל בסדר.אבל ברביעית יש לי פה בעיה.שנייה אני מגיע." אמר הדוקטור ויצא בין רגע מהדלת. תום ניסה להבין מה שרשום בדף מולו אבל לא הבין. הכל היה מספרים ואותיות באנגלית. שניהם לא היו הצד החזק שלו. אבל הוא ראה שם, נקודה אדומה. הוא ידע שהיא לא מסמלת טוב. הוא ניסה לפענח אבל לא הצליח. הדוקטור חצה את החדר וישב בכיסאו. "תראה, יש לי בשורות רעות בפי.אני מקווה שיהיה בסדר אבל... אני לא יודע איך לומר לך את זה... יש לך איידס." אמר הדוקטור ופניו היו חיוורות עד מאוד. "מה?! לא יכול להיות. אתה משקר!!!" צרח תום על הדוקטור.הוא בכה. על מר גורלו. "אני מצטער. אם אתה רואה לטפל בבעיה אתה יכול לטוס לארצות הברית. אבל אני כבר אומר, הסיכויים שתחלים מן המחלה כמעט אפסיים.אתה רוצה שאני אצלצל אל אחד מבני משפחתך שיבואו לקחת אותך?" "לאאאאאא!" צעק תום. "פשוט עזוב אותי. אתה משקר!!!!!!!!!!". תום יצא החוצה מן חדרו של הדוקטור זועם. הוא לא האמין שדווקא לו זה קרה. הוא הלך לביתו, ישב על הכורסא ופשוט בכה. למה דווקא לו, ועוד בגיל כל כך צעיר, 17. הוא לא רצה. כשאביו חזר הביתה באותו היום, תום סיפר לו. אביו, כמוהו היה בהלם. הוא הרגיע את תום, אמר שיהיה בסדר. אבל שניהם ידעו, שזה הסוף. לילה קשה עבר על שניהם. תום לא יכל להירדם. הוא שמע מוזיקת רוק עד 5 בבוקר. וב5 בדיוק, הוא החליט שהוא עושה מעשה. הוא לקח סכין מטבח שהייתה בקרבתו ויצא לשדה הקרוב אל ביתו. הוא שכב על הקרקע וצעק לשמיים: לללללללללללללללמממממממממממממממהההההההההה. אבל אף אחד לא שמע אותו. הוא תקע את הסכין בביטנו ושכב שם, שותת דם. כשאין איש סביבו. בבוקר, אביו לא הבין לאן תום הלך. הוא חיפש ברחובות העיר אך לא מצא אותו. ברגע שנכנס הביתה, צלצול הטלפון קטע את הדממה. "שלום, מדברים מהמרפאה האזורית. אפשר לדבר עם תום לוין?" אמרה מזכירה עצבנית. "אממ, הוא לא בבית, אבל זה אביו, זה משהו דחוף?" אמר. "כן... תגיד לו שבסוף אין לו איידס.הדוקטור התבלבל במסמכים." אמרה המזכירה וניתקה. אביו צהל משמחה, בשעות הקטנות של הלילה האב יצא לחפש את בנו. לפתע, כוח עז משך אותו אל עבר שדה התירס. והוא ראה שם את בנו, ומסביבו שלולית דם. כנראה, שיש כזה דבר, מאוחר מדי.
| |
קטע מוזר:S חודש וחצי, בלעדיהם. בלי כולם. מול כל העולם. לא יהיו אנשים לצידי. אני לבד בקטע הזה. ולמרות שזה רחוק. אני כלום בלעדיהם. בלי המשפחה, בלי החברים. הם אלה שגורמים לי להיות מאושרת, עצובה, מצוברחת. מה אני אעשה בלעדיהם? איך אני אסתדר? אני לא רוצה להיות עצובה. הרי זה כל כך רחוק ממני. אבל עצוב לי, שאפילו ביומולדת שלי, אני לא אהיה פה. אני אפסיד חודש וחצי של חופש עם חברות. להיות בים. להנות... אני בטוחה, שלא יהיה לי שם אפילו רגע אחד להתגעגע. אבל עובדה, שאני כבר מתגעגעת....
| |
טיול חז"ק!!!
אז ככה, לפני הכל, היה לי כל כך מושלם, אי אפשר לתאר את זה במילים. אני רוצה להודות לכל שכבת מגידו שגרמה לי להיות כל כך מאושרת ושמחה(וצרודה ולא צבעה אותי במשחת שיניים.) ומי שלא בא לטיול, כל כך כל כך כל כך כל כך הפסיד!!! אני מזהירה אתכם לפני הכל: זה הולך להיות פוסט חופר;) בהצלחה! אז ככה: ביום הראשון(יום שלישי)באתי מוקדם ממה שהיה צריך.. אבא שלי היה איתי... אחרי זה העמסנו דברים על האוטובוס. נסענו.. כל הנסיעה שיגעתי את אלעד ואת אופיר ומאי.. היה ממש ממש מצחיק. אכלנו וזה.. בנסיעה, פתחתי ת'קופסה עם האורז הצהוב שלי, וחילקתי לכולם והיה כל כך מצחיק... אחרי זה נסענו לנחל.. והמים הגיעו עד למותניים. ושיחקנו 2 משחקים מזה מאגניבים... הראשון היה כזה שיר שנגיד יש מישו באמצע המעגל אז כזה שרים לו (אני נותנת דוגמא את יוסי) הנה יוסי על הסוס הוא רוקד כמו ג'מוס... ואז הוא הולך למישו ושרים להם :ק ק ק קדימה, א א א אחורה ה ה ה הצידה ככה זה הולך ומי שהוא הולך אליו עושה את זה וככה הלאה.. המשחק לא הלך כל כך אז עברנו ל"בנג בנג"... זה כאילו, מי שאומרים ת'שם שלו צריך לקפוץ לתוך המים(כמובן שאף אחד לא עשה את זהXD)| אבל מי שהפסיד, היה צריך להכנס למעגל והיו צריכים לזרוק עליו מים.. אני הייתי בפנים וזרקו עלי טונות מים... ואז כולם נרטבו.. הקטע הכי מצחיק זה שדליה באה להטביע את סער והוא דחף אותה למים.. כולנו נקרענו... אחרי זה, יצאנו מהמים.. ולא הבאתי בגדים להחלפה בתיק הקטן אז נדפקתי..לא נורא.. והיה קטע מזה מצחיק... נשאר לי קצת אורז ותום פרידמן ביקש ממני ואמרתי לו כזה:אני יכולה להביא לך ביד"... והוא ויובל נקרעו מצחוק.. וגם ליה ואני כזה לא הבנתי מה הם צוחקים... אחרי זה קלטתי מה אמרתיX:... אבל לא נורא.. אחרי זה הגענו למקום של השינה שלנו.. והיינו אמורים להקים אוהל.. לקח לנו איזה חצי שעה.. ראינו גם את דניאל זילברשץ ואת דנה בסנצ'יק.. להקים ת'אוהל היה כל כך כואב.. אבל חייםXD אחרי זה התלחנו להכין ךת'אוכל.. לקח לנו איזה 5 שעות.. גם צילמתי סירטון.. אולי מחר יהיה פוסטמונות... בלילה (האירוע הכי כייף שהיה לנו)... ישבנו, אני ושרון ועומר(מגעש)ודיברנו ואחרי זה הצטרפו אלינו(לא ביחד, לאט לאט) אלעד, יובל,אורי,דניאלה ועוד כמה.. והיה כל כך מצחיק.. ישבנו שם צאיזה שעתיים ודיברנו וצחקנו.. וכל איזה 5 דקות בא אלינו מישו לומר לנו להיות בשקט.. אני ,שיר ,הגר ושרון דאומה שיחקנו "אני"(אני אסביר הבמשך) ואני הייתי כלבה(ראאאר,עם היד והראש)מלקקת. הגר הייתה כלבה מוצצת ליעל דן. שיר אני לא זוכרת. ושרון הייתה שרוטה(וג'מוסית)... והתפזרנו ב2 בערך... בבוקר קמתי ואמרתי לכולם תודה על זה שהם לא מרחו על משחת שיניים חח... וואי... הבקרים היו הכי מאגניבים... אז בבוקר הלכנו לתחרויות אתגר.. אינלי כוח לפרט.. היה ממש נחמד.. מבערך 2 וחצי עד 4 וחצי נחנו בסבבה... ואכלנו נקניקיות.. וואי.. היה קטע מזה מצחיק שהיה תור מזה ארוך אז כזה הלכתי לשרון והיא "שמרה" לי מקום ועקפתי את כולם.. אחרי זה לא נשאר אוכל..חח.. אחרי זה ב5 הלכנו לקאייקים(איך שלא רושמים את זה)... והיה הכי מושלם בעולם הזה... ודין הפיל את דליה ויובל(מגעש)הפיל אותי וכל שנייה צעקנו כזה "פזצתה"... וחבל שנגמר כל כך מהר.. אבל זה היה ממש דבילים שהם עשו את זה ב5 וכשיצאנו היה ממש קר...
וחיכינו בתור בגלל ילדה אחת מטומטמת שאמרה כזה "אל תחכו זה יקח לי מלא זמן".. פאקצה לגמרי... אממ.. שכחתי לספר על הפעולה שהיינו צריכים לעשות.. היינו אמורים לרשום למי שמשמאלינו 5 משימושת לעשות.. אז רשמתי משו מזה מצחיק: לשאול מישו שאנחנו לא מכירים איך מגיעים ילדים לעולם... והיינו גם אמורים ללכת לנווה מגן ולשיר להם שיר שהולך ככה: נ נ נ נ נ נ נווה מגן, שבט מסכן, שכב"ג עלוב שבט עזוב חניכים דפוקים הוא על הפנים.. והם לא שמו עלינו בגררוש.. ודליה(המיטה) אמרה שהיינו כמו מקהלה..חח... ואחרי זה היינו צריכים להמציא שיר על שבט בזק אז זה הלך ככה: שבט בזק לא מתאימים לחזק תאכלו אבק.. וזרקו על מאי במבה.... והם כמעט הרגו אותנו... ואחרי זה דליה נתנה לנו משימה להצטרף לאיזה קבוצה ולומר "סליחה על האיחור". ובראשונה הם כאלה לא קלטו... אז הם פינו לנו מקום והסבירו לנו מההתחלה והיה כל כך מצחיק... בשנייה הם כמעט הרגו אותנו... נראלי שכל שאר השבטים שונאים את הקבוצה שלנוXD ובקבוצה השלישית היינו שם איזה רבע שעה והם היו משבט הראל. אז הם כזה שיחקו ת'משחק "אני"... כאילו כל אחד אומר אני בתור שלו... ואם מישו צוחק(או מתבלבל) מוסיפים לו כינוי או מילה. אז המדריך הכינוי שלו היה :אני שני מני בלונדינית פרחה ראסטות... והוא כל שנייה צחק. בלילה של היום השני היה לנו מסדר. וכולם הוציאו ת'גרון.. וברגע שהיה שקט אז אחד המדריכים מגדוד הראל צעק כזה :יאללה הדר ואחנו אחריו.. וכולם השתתקו וזה היה כל כך מצחיק. וגם קיבלנו ת'צמידים הכי יפים ביקום. אתם יודעים, ביום השני הלכו 4 ילדים מהגדוד שלנו הביתה. לפי דעתי זה דבילי אבל לא חשוב. אחרי המסדר אכלנו והיה ממש ממש ממש טעים(לא כמו הבית כמובן, אבל היה ממש טעים). בבוקר העירו אותנו ב4 וחצי... וכולי לא מבינה מה הולך סביבי.. אבל היה ממש מצחיק. ושוב הודתי לכולם שלא מרחו עלי משחת שיניים... והוצאנו את כל הדברים וניקיו ת'סביבה והורדנו ת'אוהל... ואז בסיבות שבע יצאנו למסלול.. היה לנו ת'אוטובוס הכי טוב בעולם!!!!!!!!!!! ונרדמתי..
 והלכנו והיה ממש חם וכלם קיטרו ובקושי הלכנו במים אבל היה כל כך כל כך כייף!
ואני רצינית שתיתי אתמול איזה 6 ליטר!!!!
ויובל מגעש כזה כל פעם שהוא ישב ואני הלכתי או אמר כזה יאללה יותר מהר וזה.. אז אני שיתי לו את זה גם כן והוא אומר זה תזהרי ישלי שקית זבל ביד..וזה לא נחמד;)... וכולם כזה היו חצי מתים.. ועד שהגענו לסוף ופינטזנו על אוטובוס עם מזגן הוא הגיע אחרי 3 שעות.. ושיחקנו "אני" עם קארין(פיפי) ושרון. שרון יצאה ג'מוסית וקארין הייתה פיפי הומו בהכחשה במצעד הגאווה של ההומואים והלסביות. קארין כל שנייה צחקהXD. ואני ועומר היינו ביחד והיא כל כך חמוווווווווווווווווווודה! וגם שרון דאומה..(שמתאימה לנדב לוי;) ואז האוטובוסים הגיעו ב4 וחצי ונרדמתי עד איזה חמש ורבע... וכולם נרדמו והתחלנו לשחק עם הצוות של נווה מגן ארץ עיר ואופיר ידעה הכל וגם מאי ואלעד.. ואז עצרנו וכל אחד הימר אם דליה ישנה או ירדה לשירותים.. בסוף היא ירדה לשירותים... ואז ראינו את רעננה אבל המשכנו עד רמת השרון.. גל ליזבונה אמרה לנו שנגיע הביתה עד שש. והגענו הביתה ב9 וחצי בכללXD
אחרי שנווה מגן ירדו התחלנו לשיר ת'שיר עליהם... ואז הגענו הביתה... שמחים ומאושרים.. ואני כל כך מתגעגעת כי אני רוב הסיכויים שאני לא אהיה במח"ץ.. מי שרוצה לדעת למה, שישאל אותי:) יאללה עפתי.. וסליחה על החפירה:) אולי מחר יהיה פוסט תמונות.. ושוב... היה כל כך מושלםםםםםםםםם! ד"א.. היום כשאופיר דיברה איתי היא נשמעה כמו פדופיל חח...
| |
עצובה,שוב.. אני מקווה שאתה קורא את זה, בשעת לילה מאוחרת. באמת שעכשיו, נפגעתי.. אני יודעת שאתה לא רואה.. אני מנסה להיות חזקה, לצחוק, לחייך. אבל קשה.. כל הבועה התנפצה לי בפנים. אני ידעתי שמשו פה מסריח... ידעתי שזה יקרה בסופו של דבר. אני לא חושבת שאני צריכה להיות עצובה. אבל שוב, ברגשות אי אפשר לשלוט. ושוב, אני בוכה. ושוב זה חוסר אלי. ושוב אני מנסה לצאת טוב. ושוב אכפת לי מה חושבים עלי. ושוב אני מרגישה חסרת אונים. "יצאת רע, יצאת חרא, יצאת זבל, יצאת בכיינית, יצאת דפוקה" זה מה שהוא אומר לי. אני כל כך רוצה לומר לו.. אבל אני לא ילדה קטנה. אני לא רוצה לבכות. נמאס לי להיות כזאת. נמאס לי להיות אני... להיות לידו.. ולבכות... בגללו..
| |
נאמר כבר הכל\רן דנקר.כן, גמאני מושפעת... נאמר כבר הכל אין לי מה להוסיף לזה פשוט לא יכול הלילות ארוכים והפחד לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד לא תרגישי דבר תשכחי את הדרך לכאן
כי נאמר כבר הכל אין לי מה להוסיף לזה פשוט לא יכול הלילות ארוכים והפחד לא תדעי לעולם איך בכיתי כמו ילד לא תרגישי דבר תשכחי את הדרך לכאן
כי הזמן הולך ותם לא נושם ולא נרדם לא חולם ולא הוזה רק שר... *** שיר כל כך יפה. משקף כל כך הרבה... אני חושבת שאני והוא בסדר.. אבל עדיין קשה לי עם כל המצב... בכל זאתXD מחר הטיול.. אני מקווה שהוא יבין שהוא טעה... או שלפחות יצטער.. אבל אני רק מקווה. למקות שיש בי תקווה, אני יודעת שזה לא יקרה. חבל לי כל כך... אין מה לעשות עכשיו, רק הזמן יגיד... לילה טוב.. אני לא אעדכן ב3 ימים הקרובים... אז כשאני אחזור.. יהיה ספיישל:) של הטיול.. אספר איך היה.. לילה טוב:)
| |
לדף הבא
דפים:
|