אין גלות, אין!!!

היום היה אחלה יום..
בתחילתו אמא שלי (המאמי)הסיעה אותי לבצפר ואז היה ספורט..
היה מזה מצחיק..
אני עדיין קצת מסוכבת בקשר למה שקרה עם בר ושירי ולירון ועדי..
בכל אופן..
לאחר מכן היה טקס.. משעמם תחת אבל המגמת מחול רקדו מזה יפה וגם גיליתי שיעלה הייתה עם גל גולדשטיין בג'נרל..יעלה ממש ממש טובה בהתעמלות..וטל רקדה מזה יפה וגם כללללל המגמה!!ארגג פאקצות.. כמה סתומות אפשר להיות???
לא משנה..

אחרכך הייתה הפסקה פעילה זה היה על שיעור שלם.!!!
עשיתי ת'משחק הזה עם הדגיים!!!
וכולי הייתי רטובה..
וכולם התרחקו ממני.. כנראה שאני מפחידה:S...מוחעחעחעחעחעחע..
אחרי זה הייתה שעה רביעית. שעה אחרונה.
לקח ליוצעת 10 דקות להגיע... אבל היא ממש ממש נחמדה.
היא דיברה איתנו קצת..
וכל שנייה התפרצנו לה לדברים.מסכנה.
ואאאאאזזזזזזזזזזזזזז...

קראתי קצת עיתון ואני וסתיו פתרנו קצת..חח.. 

(ולכותבים של העיתון. אם אתם רושמים עיתון אתם צריכים קודם כל לדעת לכתוב לא?רשמתם רימון-טון סתומים...)

חילקו לנו תעודות.
היא קראה לי בערך עשירית.
הלכתי והיא נתנה לי נשיקה וחיבוק ואמרה לי בהצלחה. אישה ממש ממש ממש חמודה(רותה דברת,היועצת)

הגעתי למקום שלי ולקחו לי 10 שניות להאפס על עצמי.ג'ורדן,תטודה הורדת ממני קצת לחץ..חח..
אז פתחתי ת'תעודה.
ו..................
היא ממש ממש ממש ממש ממש טובה.
אני כל כך גאה בעצמי..
ואני באמת לא משוויצה...
אני באמת התאמצתי והשתדלתי להגיע לציון הזה וממש ממש השקעתי.
אחרי זה הלכתי קצת עם סתיו היה מצחיק..ראינו שתי פאאאקצות..
לא משנה..
הגעתי הביתה ועבדתי על אמא שלי שקיבלתי 2 ב'תים..
והיא האמינה..
חח...
לא משנה..
אין היום פרק של דוגמנית על.. אין לי כוח..
מהממממאאאאאאאאאאאאגניבה..(כן אלעד,העתקתי,פסדר?!)
-עפריקוצצצ'-

אתמול חשבתי על המון דברים..בכיתי איזה 3 פעמים ...
לא משנה.
אתמול בלילה הייתה ת'בר מצווה של שחר:)

היה כל כך כייף ומצחיק.
אני ואלעד התחרפנו...
וכולם היו כל כך נחמדים..
פגשתי מלא ילדות משנה שעברה.

והימרתי מללללא!
ואני ונדב הרווחנו 400 דולר:)
זה מלא!
וזהו בתכלס..
מחכה לבר מצווה הבאה..
הנה עוד פרק..

פרק י'- לסלוח או לא? זו השאלה.

שמענו זכוכית מתנפצת ואז להפתעתנו ראינו את החתלתולה שלי, גילו.
"גילו, מה את עושה פה, מאמי, הבהלת אותנו." דיברתי אליה כאילו היא בן אדם והרמתי אותה לידי... יוני נאנח ונשם ממש כבד. לא הבנתי מה קורה איתו.
"יוני, אתה בסדר" שאלתי, מודאגת.
"אני בסדר." השתעל.
"בטוח." שאלתי אותו.
"כן!" צעק והשתעל לאחר מכן נפל על הרצפה ומאפו נזל דם סמיך.
"שיט!" צעקתי.
"מה אני עושה עכשיו?" הוספתי וממצחי נזלו טיפות זיעה. בחיים לא הייתי במצב כזה שמישהו מתעלף בביתי ועוד בגלל חתולה. אני לא ידעתי מה לעשות ולכן התקשרתי לליאור.( אחותי התאומה שהזכרתי אותה בפרק א').
"הלו" שמעתי המעבר לקו.
"ליאור, את חייבת לעזור לי. יוני עבד עלי שהוא הולך להתאבד ואני האמנתי ובכיתי ואז הוא הגיע משום מקום והכנסתי אותו הביתה ושמעתי זכוכית מתנפצת וזו בעצם הייתה גילו. והוא מאוד נלחץ והתעלף.  ואני לא יודעת מה לעשות." סיפרתי לה את כל הסיפור.
"דבר ראשון, תירגעי." כוונתה הייתה להרגיע אבל תמיד כשהיא אומרת את זה,  זה מראה ,שהמצב ממש מסוכן.
"טוב, נרגעתי." שיקרתי לה, לאחותי התאומה שיודעת עלי הכל.
"את לא נרגעת" צווחה עלי.
"איך אני יכולה להירגע כשמישהו מתעלף אצלי בבית." כעסתי.
"טוב לא חשוב. תביאי את דלי השטיפה שלך ותמלאי בו מים ותשפכי על יוני. בעצם. איזה מן שם זה יוני?" שאלה את עצמה אך בלי כוונה בקול רם.
"תגידי את בסדר?"
***
-עפריקוצצצ'-

היי..
כן, זאת שוב אני.
יש לי משו לומר...
אבל אף אחד לא יקשיב.
אני בטוחה.
אז ככה:
מי שאני מדברת אליה,יודעת.
אני לא יודעת איך להתחיל אש אני פשוט אדבר.
במילים יכתבו מתוך הלב.
את פגעת בי,אולי את לא שמה לב.
אבל את פגעת בי. לא מבחינה פיזית.
לא בכוונה.
מבלי משים.
את פשוט פוגעת.
השתנית.
את משחקת במשחק.
ובמקרה הזה אני המשחק.
וזה כואב.
אולי מבחוץ אני נראית שמחה,לא פועה,אבל בפנים...
אף אחד בחיים לא ידע.
אף אחד לא יודע.
אף אחד אף פעם לא יבין.
מה עובר עלי.
זה גדול עלי.
אני לא יכולה.
אם היה לי אומץ..רק אם היה לי טיפת אומץ.
אבל אין לי.
אולי את לא שמה לב.
את הולכת אם אחרות.
אני מרגישה נבגדת.
אולי אני לא צריכה להרגיש ככה.
אני יודעת שלעולם לא תדעי שאני רושמת את זה עלייך.
את גם,כמו כולם.בחיים לא תביני.
את מתייחסת אלי.כאילו אני בובה.

ועכשיו אני בוכה.
אני לא בוכה עליך.
אני בוכה מהכל.
מהחיים שלי.
מהחברות.
המון דברים יהיו תמיד עם הרבה סימני שאלה.
רק דבר אחד אני יודעת.
את לא אותה ילדה.
את כבר לא מיוחדת.
את אחרת.
את שמחה.
בלעדי.
אני יודעת שאת מעדיפה אותה...
ואני לא אומרת על זה כלום.
אני שותקת.
ברגע שהיא מופיעה,החיוך הופך מזיוף.
השמחה שלי מתפוגגת.
ממה שאני שמה לב,היא פשוט מושלמת.
ואולי אני מקנאה.
אני לעולם לא אומר לך.וגם לא לה.
שתיכן פגעתן בי,וגם אם תבינו מה שקרה.
כבר יהיה מאוחר מדי.
אני אסלח.אבל זה לא יהיה אותו דבר.
כבר עכשיו זה לא אותו דבר.
אולי אני מקנאה בכן,שאתם חברות כאלה טובות.
ואני יודעת,שאני לא צריכה לקנא.
כי גם לי יש המון חברות...
אבל חלמתי תמיד על חברה הכי טובה.
כנראה שזה תמיד ישאר בגדר חלום.
אני בוכה.
בוכה על הכל.
שתיכן חברת שלי,לטוב ולרע.
אבל אני עצובה.
כואב לי.
בלב.
ורק שתדעי,שבזמן שאת בכית,בגללה,אני באתי אליך,ואת צעקת עלי,כהרגלך.
יש אנשים שרק רוצים בטובתך.
חבל...
אנ'לא רוצה לסכסך,אבל רק שתדעי,שכשאת בכית,היא צחקה עליך,היא ריכלה עלייך,עם עוד כמה חברות.
ושוב פעם,אנ'לא רוצה לסכסך.
יש אנשים שרק רוצים בטובתך.
אבל את רק עם הראש בקיר,כאילו לא רואה.
או שאולי,לא רוצה לראות?

את השאלה הזאת תשאלי את עצמך.
אבל רק שתמיד תדעי,שיש פה מישו בשבילך.
למרות הכל.
אולי מתישו האהבה הזו תסתיים?
בגללך..
חבל שאת עושה את זה,
שאת הוסת את היחסים בינינו..
והיא,לא רואה אותך ממטר,מנצלת אותך.
תזכרי את הדברים האלה.
וכשאת תביני,מתישו אני מקווה,אז זה כבר יהיה מאוחר.
אני מקווה שתגלי את זה בקרוב.
למרות הכל, הכל רק תקוות.
מתישהו תגיע האמת???
זו שאלה שתשאלי את עצמך....
אין לי יותר מה לומר.
אף אחד לא חייב להגיב.
אף אחד לא מבין.אף אחד גם לא יבין.
מה עובר עלי.
זה השיר,שמשקף הכל:

הייי...
מה קורה?
היום קיבלתי 70 בלשון והבעה:(:(:(:(...
לא משנה.
מה קורה?
מה המצב?
אני רוצה לומר משו!
אלעעעעעעעעעעעעעעעעעד!
היה כל כך כיייייף!!!!
ומצחיק!
והברכה שלי הייתה הכי שווה!
וכולם מסכימים איתי:)!
ענבלושששששששששששששש...
אל תפרשי!!!
אני אוהבת אותך!
ואת יודעת!
מתעלייך!
***
הנה עוד פרק:

פרק ט'- מה קורה פה?

זה היה...
"יוני, זה אתה?" שאלתי בהפתעה.
"כן. ראיתי כמה שבכית עלי. אז החלטתי לבקר." חייך את חיוכו הממיס. קפצתי עליו במלוא כוחי.
"אתה יודע כמה הלחצת אותי? יא דפו.ק !!!" כעסתי.
"תירגעי!!! הרי בקושי הכרנו. למרות שהתאהבתי בך ממבט ראשון." מלמל.
"את רעבה?" שאל ממש כמו ג'נטלמן . כמו בפעם הראשונה שהכרנו. או יותר נכון שהכרתי את החיוך הממיס שלו!
"מה אתה חושב?" התלוצצתי.
" אני במקומך הייתי טורף חנות שלה של פיצה!!!" צחקק.
"האמת היא שהתגעגעתי אליך ולחיוך המהפנט שלך." הרצנתי.
"אני משתמש ב"COLGITE" " צחק. הוא תמיד מכניס הומור! חמוד ! אני חושבת שאני מאוהבת! אבל ביוני? הוא בסך הכל נער מים. אני דוגמנית על בחברה מפורסמת. הוא במעמד נמוך מאוד.
"טוב, רוצה להיכנס לבית שלי?"שאלתי בנימוס.
"למה לא." ענה לי תשובה מהירה .
"אבל תצטרך לסלוח לי על הבלגן." חייכתי.
"סולח" נכנע. הוצאתי מתיקי הלבן את המפתחות של הבית שלי והכנסתי את המפתח לחור המנעול.
"כנס" הוראתי.ויוני עשה כדברי.
"מה זה?" שאל והצביע על אחד התחתונים שהיה מונח על יד המיטה.
"מה , בחיים שלך לא ראית תחתון של בחורה?" גיחכתי.
"ראיתי." ענה לי והמשיך להסתכל על התחתון.
"אתה לא צריך לשקר." לגלגתי.
"אני לא" ענה לי.כשלפתע שמענו זכוכית מתנפצת.

*עפריקוצצצ'*

שלום כולם..
מה קורה..
אני בטוחה שהכל אצליכם מעולה..והכל שמח וטוב לב...
אבל אתם אולי לא שמים לב לדבר..
שאם לא נשים לב אליו,כולנו נמות.
והוא:
התחממות כדור הארץ!
חבר'ה,
כולנו מזהמים ת'סביבה.
ואנחנו לא חושבים אפילו,שאם לא נשים לב לזה,תוך 20 שנים כולנו נמות.
האוזון הולך ונשחק.
וזהו.
לא יהיה כבר כדור הארץ!
החום יפוצץ את כדור הארץ
זה מה שאתם רוצים שיקרה?

המסר שלי,בפוסט הזה הוא:
שלפני שאתם משליחים נייר או אפילו שקית במבה.
תחשבו,שאתם עושים עוד חור קטן באוזון,שיגדל עם הזמן.
כמו תינוק.
חבל,שאנחנו הורסים את מה שהכי יקר לנו...
תחשבו טוב טוב על מה שאני אומרת.
אני לא אומרת את זה סתם.
(נדב,הפוסט מוקדש לך)
***
עוד פרק:

פרק ח'- הצילומים

"שיר, את מוכנה?" קרא אחד האנשים, כנראה הבמאי. הוא היה גבוה ועיניו היו כחולות עמוקות ושיערו היה שחור.
"שיר." אמר שוב ונפנף את ידו לעברי כדי להפסיק את "החלומות בהקיץ" שלי.
"מה, כן, אני מוכנה, מוכנה, סליחה." דיברתי שטויות.
"טוב, אז תלכי לשם, ליד גלוריה. אתן מצטלמות יחד." ענה.
"טוב" הלכתי לכיוון נערה בלונדינית עם עיניים שחורות בוהקות ונמשים.
"אז את גלוריה,נעים מאוד." אמרתי בנימוס.
"נעים גם לי, איך את מסתדרת עם הנמשים האלה?" שאלה בנשימה אחת.
"לא מסתדרת." צחקקתי וכך גם היא. לאחר הצילומים המעייפים מכל הזוויות שאפשר אני וגלוריה דיברנו וגיליתי שיש לנו המון דברים במשותף. אין לה חבר, גם לי אין. היא אוהבת את הסדרה חברים, כך גם אני, ועוד המון דברים אחרים. מה שבאמת חיבר בינינו זה שלשתינו היו נמשים. לאחר השיחה גיליתי המון דברים שלא ידעתי על גלוריה. היא הגיעה מבלגיה ואבא שלה עובד בחברה מפורסמת והיא בת יחידה בין ארבעה בנים ושאמא נפטרה כשהייתה בת עשר.
"אז ביי" נפרדתי ממנה והלכתי לדרכי.
כשהגעתי הביתה חיכתה לי הפתעה. על יד הדלת חיבה לי זר פרחים ססגוני והיה מצורף אליו פתק. זה מה שהיה רשום:

שיר יקרה,
חבל לי לאבד אותך,
לאחר שעשית אותי כה מאושר.
עכשיו אני הולך לעולם אחר,
שבו טוב יותר, אני ממש מקווה.
אוהב מאוד,
יוני.

"אוי לא!!!" צעקתי. יוני הולך להתאבד והכל בגללי. בכיתי לי כך שעה ארוכה כשלפתע הופיעה לפני דמות מוכרת.  

***
-עפריקוצצצ'-

פרק ז'- סתם עוד יום צילומים

נכנסתי לחדר ההלבשה הפרטי שלי ולפני התגלו עשרות בגדים. צבעוניים, חלקים,ססגוניים ומיוחדים מאוד.אך לפתע ראיתי את השמלה המושלמת. היא הייתה כה מיוחדת. סגולה עם מחשוף קטן וגב חשוף, עם נצנצים ואיפור נראיתי ממש מושלמת וכמעט לא ראו את הנמשים המעצבנים על פני. מאז ומתמיד שנאתי אותם! למרות שלא הייתי ג'ינג'ית היו לי נמשים! הם היו מרוחים תמיד על פני. למרות שכולם אמרו לי שזה יפה אני לא אהבתי אותם לפי דעתי הם מכוערים. אילו יכולתי להעלים אותם הייתי עושה זאת אך לא יכולתי. התקדמתי לעבר המראה לפני השתקפה דמות מדהימה! שיערי החום היה מדהים מכיוון שהוא היה פזור והפוני שעשיתי לפני כחצי שנה הוסיף למראה היפה שלי.
"וואו" התפלאתי אפילו מעצמי. עיני הירוקות היו בעלות ברק והן נראו בוהקות יותר מתמיד.
"מישהי לא מפסיקה להתפעל מעצמה." אמר יוני שעמד בפתח הדלת החומה המתקלפת.
"אולי תפסיק לעקוב אחרי! אתה לא מבין שאני לא רוצה אותך" סיננתי לעברו.
"לא רוצה, לא צריך. ורק שתדעי שאין לנו פגישה היום!" לפתע נזכרתי בפגישה המתוכננת להיום.
"יוני, אני מצטערת." אך הוא לא היה יכול לשמוע. הוא כבר היה מחוץ לדלת.
"שיר גבריאל, יש לך עוד חמש דקות לצילום." שמעתי מחוץ לדלת.
"טוב." אמרתי.
"יש לך בגדים על הספה  מצד ימין. תלבשי אותם ותבואי." צעקה ושמעתי את צעדיה מתרחקים. לכן לא החזרתי תשובה, לא היה טעם בכך.התפשטתי ולבשתי את הבגדים. מכנס ירוק מבד ג'ינס, מגוהץ וחולצה לבנה עם קישוטים של פרחים.