אין גלות, אין!!!

יש דברים שמעדיפים להתכחש להם.

יש דברים שמעדיפים לא לגלות.
אנשים מתגלים כשקרנים.
אפילו הוא, הבנאדם שהיה הכי קשור אלי בעולם, פגע בי.
אני מקווה שעכשיו הוא קולט את זה.
והוא לא הולך או מתכוון להצטער, כמו שאני מכירה אותו.
או שאני לא?
באמת שבחלומות הכי רחוקים שלי לא חשבתי שהוא יכול לעשות לי דבר כזה.
לפגוע בי.
להכאיב לי.
לשקר לי.
להסתיר ממני.
מי היה מאמין?!
כנראה שהתעלמתי מהאמת.
כנראה שלא רציתי לראות אותה.
כנראה שאני מקור של כאב.
לפחות מזה אני לא מתעלמת.

כולם שואלים אותי, מה קרה.
ואין לי כוח לענות.
אני לא רוצה ללכלכך.
אבל זו סיבה להפגע לא?
הוא הכאיב, והוא פגע.
והוא לא מבין.
מה שהוא עשה, לזה אין מחיר.
אין לי כוח לספר לכולם איך שהכל נגמר.
לי נמאס לחיות בשקר.
לי נמאס לחיות באשליה.
הגיע הזמן לעמוד על הרגליים.
ולהבין שהכל טעות.
להבין שזה לא טוב לי.
להבין שזו לא אשמתי.
לחשוב על הכל.
ולהחליט מה אני רוצה.
להפסיק את זה או לא?
היה לי כייף.
היה לי טוב.
אבל התעלמתי מהאמת.
וידעתי שמתישו זה יתפוצץ לי בפנים.
וטל צדקה.
אבל, הוא, ולא אף אחד אחר סיפרו לי.
לא היה להם אומץ.
ועכשיו, אני אוכלת אותה.
ונזכרת במה שהיה.
במה שלא יהיה יותר לעולם.