שלום כולם..
מה קורה..
אני בטוחה שהכל אצליכם מעולה..והכל שמח וטוב לב...
אבל אתם אולי לא שמים לב לדבר..
שאם לא נשים לב אליו,כולנו נמות.
והוא:
התחממות כדור הארץ!
חבר'ה,
כולנו מזהמים ת'סביבה.
ואנחנו לא חושבים אפילו,שאם לא נשים לב לזה,תוך 20 שנים כולנו נמות.
האוזון הולך ונשחק.
וזהו.
לא יהיה כבר כדור הארץ!
החום יפוצץ את כדור הארץ
זה מה שאתם רוצים שיקרה?
המסר שלי,בפוסט הזה הוא:
שלפני שאתם משליחים נייר או אפילו שקית במבה.
תחשבו,שאתם עושים עוד חור קטן באוזון,שיגדל עם הזמן.
כמו תינוק.
חבל,שאנחנו הורסים את מה שהכי יקר לנו...
תחשבו טוב טוב על מה שאני אומרת.
אני לא אומרת את זה סתם.
(נדב,הפוסט מוקדש לך)
***
עוד פרק:
פרק ח'- הצילומים
"שיר, את מוכנה?" קרא אחד האנשים, כנראה הבמאי. הוא היה גבוה ועיניו היו כחולות עמוקות ושיערו היה שחור.
"שיר." אמר שוב ונפנף את ידו לעברי כדי להפסיק את "החלומות בהקיץ" שלי.
"מה, כן, אני מוכנה, מוכנה, סליחה." דיברתי שטויות.
"טוב, אז תלכי לשם, ליד גלוריה. אתן מצטלמות יחד." ענה.
"טוב" הלכתי לכיוון נערה בלונדינית עם עיניים שחורות בוהקות ונמשים.
"אז את גלוריה,נעים מאוד." אמרתי בנימוס.
"נעים גם לי, איך את מסתדרת עם הנמשים האלה?" שאלה בנשימה אחת.
"לא מסתדרת." צחקקתי וכך גם היא. לאחר הצילומים המעייפים מכל הזוויות שאפשר אני וגלוריה דיברנו וגיליתי שיש לנו המון דברים במשותף. אין לה חבר, גם לי אין. היא אוהבת את הסדרה חברים, כך גם אני, ועוד המון דברים אחרים. מה שבאמת חיבר בינינו זה שלשתינו היו נמשים. לאחר השיחה גיליתי המון דברים שלא ידעתי על גלוריה. היא הגיעה מבלגיה ואבא שלה עובד בחברה מפורסמת והיא בת יחידה בין ארבעה בנים ושאמא נפטרה כשהייתה בת עשר.
"אז ביי" נפרדתי ממנה והלכתי לדרכי.
כשהגעתי הביתה חיכתה לי הפתעה. על יד הדלת חיבה לי זר פרחים ססגוני והיה מצורף אליו פתק. זה מה שהיה רשום:
שיר יקרה,
חבל לי לאבד אותך,
לאחר שעשית אותי כה מאושר.
עכשיו אני הולך לעולם אחר,
שבו טוב יותר, אני ממש מקווה.
אוהב מאוד,
יוני.
"אוי לא!!!" צעקתי. יוני הולך להתאבד והכל בגללי. בכיתי לי כך שעה ארוכה כשלפתע הופיעה לפני דמות מוכרת.
***
-עפריקוצצצ'-
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just another girl in the world