אני מיואשת.
אני עף סף תהום עמוקה.
עוד צעד ואני נופלת.
אין לי סיבה.
יש אנשים שיותר קשה להם ממני.
אבל אני רואה מסביב,
שמסתכלים עלי,
ואני לא מבינה,
למה?!?!!?!?!?!
כאילו,
למה אתם מסתכלים עלי?!
מה אני תמונה במוזיאון?!
אני פאקינג בנאדם!
תתפלאו אבל כן.
ויש לי רגשות.
וכל מה שאתם אומרים נתקע חזק בלב ואז עובר למוח ולא יוצא משם.
אתם לא מתארים לעצמכם כמה זה כואב לי.
אני באמת,
לא יודעת לאן ללכת מפה.
לאיפה להמשיך.
אני לא רוצה להשבר.
זאת התקופה הכי קשה שהייתה לי.
כאילו יש ערפל באוויר.
ואני לא יודעת לאן אני צועדת.
העיניים שלי עצומות.
הידיים שלי קשורות.
כולם מאושרים,
שמחים.
ורק אני על סף דיכאון.
אני מפחדת לשלוח לו פאקינג הודעה בפייסבוק.
כאילו,
מה נהיה ממני?!!!??!!?!?
ממתי אני שמה על מה שאומרים לי!?
ממתי אני נפגעת מכל דבר שזז?!
ממתי אני כל כך שבירה?!
אני מפחדת ממה שעתיד לבוא.
אני מרגישה כל כך חלשה.
שום מילה לא תוכל לתאר את ההרגשה.
של להיות בודדה.
של להיות לבד.
מחר יום חדש.
ומעכשיו...
אני שמה זין על העולם.
יש לכם משהו נגדי?!
אתם מוזמנים להגיד אותו.
אבל אל תהיו טיפשים.
אתם אל מזיזים לי את הציפורן.
פשוט קנאים.
אנשים מסכנים.
תקנאו.
אבל אני אצטט משירת הסטיקר של הדג נחש:
"ימותו הקנאים"
אז לכו תחפשו מי יפגע מכם יא מסכנים!
בייD:
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
just another girl in the world