זאת אחת התקופות היותר מבולבלות בחיים שלי.
אני לא יודעת מאיפה אני הולכת מפה.
אני לא יודעת איפה אני עומדת.
אני מרגישה שאני בתוך ערפל.
במקום שאני א יכולה להתקדם ממנו.
אם אני אתקדם עוד צעד אני אפול לתהום.
זה בלתי אפשר להיות שמח כל החיים.
זה גם בלתי אפשרי להיות עצוב כל הזמן.
להיות עצובה זאת לא אני.
אני פשוט בוהה בתמונות שלו.
חושבת כמה הוא יפה.
אני בטוחה במליון ואחת אחוז שאין לי סיכויי איתו.
אז למה סתם לפתח ציפיות הא?!
הוא יפה.
הוא נראלי אחלה של בנאדם.
הוא שונא מזרחית!
אבל משהו נמצא בנינו.
וזה האומץ שלי,
ההערכה העצמית שלי.
אין לי מספיק אומץ לגשת אליו
או אפילו לשלוח לו הודעה בפייסבוק.
אין לי מספיק הערכה עצמית לדעת
שאני מספיק שווה בשבילו.
מספיק יפה,
מספיק כוסית
מספיק בעלת ביטחון עצמי.
אני יודעת שכלום לא יצא מזה.
אז למה אני מתעסקת בזה?!
למה אני חורשת על זה עוד ועוד ועוד,
אם במילא יש לי הרגשה שלא יצא מזה כלום?
***
עצוב יל כשהיא עצובה.
כואב לי.
גם כואב לי שאחרי כל התקופה הזאת שעזרתי אפילו בהודעה האישית אין הקדשה.
אין מילה טובה.
יש אבל זה בא ממקום אחר.
זה לא בא מרצון.
זה בא מחובה.
כי חובתה לומר לי את זה.
כי היא אמורה להגיד את זה.
***
מצד אחד,
טוב לי בצפר.
יש לי חברות,
ידידים.
כייף לי!!!
אבל מצד שני רע לי.
לא טוב לי.
אני רואה אותו וכל פעם מחדש זה צובט לי את הלב.
אני באמת לא יודעת כבר.
לא יודעת מה זה אומר.
אני באמת מרגישה שאני אוהבת אותו.
וזה לא חשוב כמה אני אדחיק.
מתחילת השנה אני שמה עליו עין.
אבל אין לי סיכוי!!!
אוףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףףף!!!
עולם מוזר!
♥
עפרי
נ.ב.
אחד הסרטונים היותר קורעים.
מעלה לי חיוך כל פעם מחדש!
מומלץ ביותר!-V
http://www.youtube.com/watch?v=Ey6YcPoOwFo