כי אין דבר יותר מעצבן מלכתוב פוסט ואז הוא לא נשמר..
מהות הפוסט שנמחק הייתה שביום ראשון באחת עשרה וחצי בלילה אני יוצאת למסע פולין.
עשינו הרבה הכנות למסע,דיברנו על זה במשך שנה שלמה..
ופתאום זה כל כך קרוב וממשי.
את הסופ"ש הקרוב אני אקדיש לאירגונים של המזוודה ודברים שצריך לקחת. (ולא חסר)
זה מלחיץ ומרגש.
זאת תהיה פעם ראשונה שלי מחוץ לבית לכל כך הרבה זמן-שמונה ימים.
אני לא ילדה של צופים או נוער עובד שיוצאים למחנה קיץ של שבועיים!
אז התקופה הכי ארוכה שלא הייתי בבית זה מקסימום טיול שנתי או טיול באילת עם הבלט לשלושה ימים.
אבל המסע הזה דורש לא רק הכנת מזוודה עם בגדים..
אלא הרבה דברים מעבר כי שמונה ימים זה בהחלט זמן ארוך!
אני מקווה קודם כל שפולין תהיה חוויה עם זיכרונות לכל החיים.
כמובן שכולם מפחדים להגיד לי תהני ויהיה לך כיף..
אבל אני יודעת מאנשים שחוו את זה כבר שאם הם היו יכולים..הם היו מצטרפים אלי לפעם שנייה!
כי נכון שזה קשה,בוכים,פורקים אבל זה גם כיף כי נמצאים עם אנשים שאוהבים ומכל דבר עצוב אפשר להוציא את המיטב.
למרות שחבריי הישראבלוגים מאוד איכזבו אותי עם חוסר התגובות לתמונות מברלין..
אני הולכת לצלם הרבה בפולין ולראות את המסע בעיניים שלי.
ואולי אני אשתדל גם לפעמים להוריד את המצלמה ורק להנות מהרגע.
אין ספק שזה יהיה קשה לעזוב פתאום הכל,
ובכלל לארגן שוב מזוודה ולהיות פעמיים בחודש בשדה תעופה זה מרגש תמיד מחדש..
אני אתגעגע והפעם זה לא יהיה רק לחבר שלי זה יהיה גם למשפחה.
אבל בסופו של דבר..
יהיה טוב.
ולא משנה כמה כיף להתרחק ולראות דברים חדשים,
תמיד כיף לחזור הביתה ולראות שלט כזה שהיה תלוי על דלת ביתי שחזרתי מברלין..
זה גרם לי ישר לבכות ולהבין שאין כמו לחזור לאנשים שאוהבים אותך כאן בארץ.
שיהיה לכולם סופ"ש נעים ומלא באירגונים למסע של חיינו.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
בלונדה
