"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

ביום זיכרון זה עמדתי כחיילת ליד קברו של יעקב ז"ל שנהרג בתאונת דרכים בעת מילוי תפקידו בגיל 18.

נער בגילי שהתגייס לצה"ל והקריב את חייו בשביל המדינה נהרג בגיל צעיר כל כך ולחשוב איפה הוא היה יכול להיות כיום..

יעקב נהרג בשנת 1974 וכשראיתי את תאריך מותו באמת לא דימיינתי שיגיע קרוב משפחה לעמוד על קברו אך לאחר זמן מה פתאום הגיע מישהו ליד הקבר, הלכתי אליו והוא לחץ את ידי ואמר לי ששמו יצחק והוא אחיו של יעקב ז"ל.

יצחק סיפר לי שהוא מגיע בכל שנה לקבר אחיו ושבאותה הזדמנות הוא גם מבקר בקבר הוריו שסמוך לשם ושמתו מיד לאחר מותו של בנם יעקב מהצער והכאב.

בנוסף יצחק סיפר לי שהוא מאשים את עצמו במות אחיו כי הוא זה ששיכנע אותו להיות חייל קרבי למרות שיעקב בכלל היה נער בייתי שלא רצה להיות חייל קרבי והעדיף להשאר קרוב לבית. ביום מותו לפני שיצא לדרכו אחיו נפרד ממנו לשלום ולא ידע שזאת הפעם האחרונה שיראה אותו.

אמרתי ליצחק- "אין לך מה להרגיש אשם אחרי כל השנים הללו, זה הגורל שהחליט בשבילו".

מאוד התרגשתי לדבר עם אחיו של יעקב, לראות אותו דואג לקבר שלצד אחיו ומביא פרחים לשני הקברים כי הוא כבר יודע שלקבר שליד יעקב אף פעם לא מגיעה משפחה.

עמדתי לצד יצחק בכל מהלך הטקס וגיליתי איש נעים הליכות וטוב לב שדאג לי שלא אתייבש ואשתה מים.

הוא אמר לי: למסור ליחידה שלי את ברכתו שכל שנה שולחים חיילים לעמוד לצד קבר אחיו יעקב ושזה מאוד יפה מצידם.

הכבוד היה כולו שלי להכיר את יצחק אחיו של יעקב ולעמוד לצידו ביום זה.

נזכור ולא נשכח את כל חללי מערכות ישראל.