"את הדברים החשובים באמת איש לא יכול ללמד אותנו-עלינו ללמוד לבד".

זהו,נגמרה תקופת החגים,תקופת החופשים,תקופת ההשמנה ותקופת המשפחה..

עכשיו זה רק לימודים.

מצד אחד כשמתחילה התקופה הזאת את ראש השנה ויום כיפור אני מאוד אוהבת-כל האווירה שמתרחשת מסביב..

אבל סוכות זה כבר חג מוגזם! שני ערבי חג,מאה ימי חופש..כבר התבלבלו לי הימים!

בכל מקרה מרוב ערבי חג צריך להתחשב גם באשכנזים שאין להם משפחה גדולה..לא כל חג יש לנו לאן ללכת!!

ממחר חוזרים לשגרה והפעם לומדים ולומדים עד חנוכה..

ואני לא מתלוננת על החופשה היא הייתה בדיוק בזמן ובמקום ואני בטוחה שעוד שבוע אני אתחנן לחופשה.

פשוט זה כן נחמד לחזור לשגרה ,עד שיגיע הלוח מבחנים ואני ארצה למות.

ולמרות הימים האחרונים שהייתי בהם חולה עדיין בין לבין שהתאוששתי קמתי מהמיטה וחגגנו יומולדת 18 לחברה שלי שאני מכירה כבר מהגן..

אני חושבת שאם כל מה שבן אדם עובר בחיים-גן,יסודי,חטיבה,תיכון.

בסוף אתה נשאר עם החברים שהכרת בגיל הכי צעיר..ככה זה לפחות אצלי.

ברור שיש לי עוד חברות טובות שהכרתי בגיל יותר מאוחר..

אבל בסופו של דבר החברות מהיסודי זה הבנות שאני מכירה הכי טוב, והיה לי מוזר פתאום לחגוג לאחת מהן:18!!

איך גדלנו..איך הזמן עובר..

ואתמול ביליתי והשלמתי הרבה זמן עם חבר שלי שבגלל שהייתי חולה אז די קיפחתי אותו ולא נפגשנו כל הזמן שהוא היה כאן..(בכל זאת שלא ידבק!)

ואני חושבת שהרגש הכי חזק וכבר כתבתי את זה כמה פעמים הוא-געגוע.

כי כשמתגעגעים לבן אדם שקרוב אליך אי אפשר להסתיר את זה,

אני והוא עברנו איזה חודש של מריבות ובכי..לא נפרדנו,התמודדנו עם הקשיים אבל באותה מידה אמרתי לו שזה בטח סתם תקופה רעה שתחלוף.

ואתמול שנינו הרגשנו שטוב לנו ביחד ונזכרנו למה אנחנו אוהבים להיות אחד עם השני-כי לא רבנו ולא היה ביננו אחרי הרבה זמן שום מתחים.

אז גם מרחק עושה טוב לפעמים..

ועכשיו לתמונות שצילמתי אתמול ביפו: תהנו,ותמליצו!

אז זהו,מה נותר לומר?

לא חג שמח,

ולא שנה טובה,

רק חזרה נעימה ומעייפת לשגרה...