הוא מספר את הסיפור ועיניו מתמלאות בדמעות על 40 מחבריו שנשרפו בתוך האוטובוס ממנו הצליח להחלץ בדקה האחרונה ולחלץ עימו את חברו הטוב וקצינתו.
הכל קרה במאית השניה הוא אומר בעודו אוחז בשתי בנותיו ,הוא שמע זעקה,של הקצינה,סיגל דואק. "הילדים שליי הצילו הילדים שלי" ,שבר את הדלת האחורית של האוטובוס זרק את הקצינה שלו למטה וסימן לחברו שירוץ איתו.
אך מזלם אינו היה בשל יציאתם מהאוטובוס ההולך ונשרף,מזלם היה באותה המכונית של אותו הצלם שעבר שם בדיק,דוד שלי זרק את הקצינה אל תוך האוטו,הצלם ניסה להמשיך ולנוס מהאש דודי הצליח להכניס גם את חברו לבפנים,ותוך כדי נסיעה הוא גם הצליח בשארית כוחותיו להכנס אל תוך הרכב.
הנהג נס מהאש במהירות,הוא מספר לנו שכל החלק האחורי של האוטו ממש נמס מחום האש,והמנורות התפוצצו..
היום,כולנו ישבנו אצל סבתא והקשבנו לסיפור שלו,אחרי יום שלם שהוא היה רק בהלוויות של חבריו לקורס..
מאור פרץ,אתה גיבור.יש כלכך הרבה דברים שהוא עוד סיפר אך הוא אסר עלינו לספר את מה שהוא מספר ממניעים שונים.
וזה נס החנוכה שלי,עם כל העצב והכאב על הנספים ועל היישובים שנחרבו והיערות שנשרפו..דוד שלי יצא מזה בחיים כנגד כל הסיכויים..
הכי שמאלי זה דוד שלי,הוא מחזיק את הקצינה שלו אותה הוא הציל,והשלישי זה אותו חבר שהיה איתו.
יש עוד תמונה שהנהג צילם מהאוטו בה רואים במעורפל את מאורר וחבר שלו מנסים לעצור אותו..נמצא אותה בהזדמנות.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
