אין בי שמץ של כעס ,או עצב ,או אושר ושמחה.
לא משעמם לי אבל גם לא כיף לי.
אני לא שונאת תמשפחה שלי,אני פשוט כבר לא מרגישה חלק מהם.
הם תמיד ביחד,אמא אבא ואחים שלי,מתעוררים ביחד,רואים סרטים ביחד,צוחקים ביחד,ואיך שאני מצתרפת אני לא מרגישה קשורה למשפחה הזאתי.
אני עושה להם רק רע,אני יודעת שאני בן אדם קשה.
קשה לי להאמין שהם אוהבים אותי מכל הלב, והחלק העצוב הוא שאני נטרלית לגמריי.
כאילו לא אכפת לי, כאילו התרגלתי שכשאני יושבת איתם אנחנו ישר נריב ,יש שיגידו שאני מדברת שטויות אבל זה עניין של הרגשה.
ובהרגשה שלי אני כבר ממזמן לא חלק במשפחה הזו.
אני במצב רוח מאוד נטרלי,לא רע לי אבלל גם לא ממש טוב לי,ממש כמו המזג אוויר הדפוק הזה שלא סגור על עצמו אם קר או חם.
הדבר היחיד שאני בטוחה בו זה דיוויד,וגם אותו לא ראיתי כבר שבועיים בגלל הצבא,ואני מתגעגעת,כלכך כלכך כלכך מתגעגעת.
הימים האחרונים עברו בעצבים אבל גם עברו מהר,היה טיול שנתי ברמת הגולן,היה כיף.
אני אוהבת תגולן,אנחנו כעם במדינה עברנו הרבה כדי להשיג תשטח הזה,עוד טיול שמחזק תדעה הימנית שלי .
אין לי ארץ אחרת-גם אם אדמתי בוהרת ♥
בבלוג זה
בכל הבלוגים
