רקדנו אחד מול השני לצללי מוזיקת הטראנס.
באמת שחיכיתי לסלואו, אבל דור שמר את החלק הזה לסוף.
האורות כבו, נשארו להן רק הלהבות החשוכות והרומנטיות.
מהנרות היפים והמעוטרים שהדליקו עוד בתחילת המסיבה.
הנחתי את ידי על צווארו של דור, והוא הניח את ידיו על מותניי, העיניים הירוקות שלו נצצו באור הקלוש.
המוזיקה ריחפה על פני כל אחד מהזוגות, מתנגנת בנעימות וברוך, אני ודור נענו מצד לצד בדיוק כמו שאר הזוגות.
חיבקתי אותו והוא אותי, מזווית העין ראיתי את מאי ועומרי רוקדים יחד, השענתי את ראשי על כתפו של דור והסתכלתי עליהם.
הם נראו כ"כ טוב יחד, ומאי? מאי הייתה בעננים.
היא תמיד רצתה להיות האחת בשבילו, והוא היה תמיד האחד שלה.
קראתי אותה, ראיתי שהיא מאושרת, והאמת? היא בכלל לא ניסתה להסתיר את זה, לפחות ככה היה נראה לי.
הסתכלתי על דור והוא עליי, המתח שרר בנינו.
התקרבתי לדור לאט, מגששת את דרכי אל שפתיו, שפתיי נוגעות-לא נוגעות בשפתיו, עיניו נעצמו, הוא חיכה לנשיקה הזו מלא זמן, נשיקה שבאה מרגש אמיתי, לא כדי להוכיח שום דבר. הנשיקה הראשונה שלנו.
=-=-=-=-=-=-=
מאי רקדה יחד עם עומרי לאור הנרות הדולקים, 'כ"כ רומנטי' היא חשבה.
סוף-סוף עומרי שלה, רק שלה.
היא הסתכלה על המתרחש אצל דור וים, היא שמחה לראות שהם מאושרים יחד, מתחבקים.
לפתע ים התקרבה לשפתיו של דור, כמה שניות, ונישקה אותו, נשיקה עדינה כזאת.
'ים רק בתחילת הדרך לאהבה' חשבה מאי, היא אף פעם לא אהבה באמת, החברים שלה התחלפו כל שבוע, והיא לא זכתה לאהוב.
=-=-=-=-=-=-=
המוזיקה פסקה.
התרחקתי ממנו, מותירה אותו עומד שם.
מבטיו ננעצו בי כמו סכין, כמה הוא כבר יכול להשפיע עליי? יש דבר כזה אהבה? אהבה כ"כ חזקה למישהו שמכירים זמן קצר כ"כ?
אהבה ממבט ראשון?.
פעם בנים נראו לי כ"כ מטומטמים, אדיוטים, היצורים הכי מגעילים באבולוציה כולה.
אבל עכשיו, עכשיו כשאני מכירה את דור, אני לא מסוגלת להגיד עליו את זה.
"דור, אני הולכת..." אמרתי ונתתי לו נשיקה בלחי.
-"אני אלווה אותך" הוא הציע.
-"מה? אני גרה 4 בתים מכאן!"
-"אבל נסיכות צריכות שומרים" הוא התעקש.
לקחתי נשימה עמוקה, "ומה אם הנסיכה מתאהבת בשומר?"
-"אז זו אהבה אסורה, הנסיכה צריכה רק נסיך, מישהו ברמה שלה." הוא אמר.
-"בשבילך אני יכולה למחוק ת'חוקים." הודתי.
-"את זה רק המלך יכול לעשות" הוא המשיך להתחכם
-"אז אני יעבור עליהם". המשכתי.
-"ניצחת!, או שאני?" הוא גיחך.
-"ניצחת? טוב נו, יאללה בוא."
-"את עושה לי טובה?"
-"ת'אמת? יש לי תחושה שכן".
הוא נאנח, "טוב, אז את כן עושה לי טובה", גיחתי.
הלכנו לעבר הבית שלי בשתיקה, הבנו כל מה שרצינו להגיד אחד לשני הלילה, חוץ מדבר אחד ישיר.
הירח האיר עלינו ברחוב החשוך, שמעו רק את נביחות הכלבים הרחוקות.
-"הלוואי שהיה לי כלב" פלטתי פתאום, סתם ככה.
-"את אוהבת חיות?" הוא שאל.
-"אני חולה עליהן"
-"את לא נראית ילדה כזאת, את... בלי להעליב נראית מפונקת שלכלוך לא מתאים לה, ולא יכולה לדאוג לעצמה." הוא אמר בהיסוס.
-"העלבת אותי" אמרתי, וזה היה נכון, ככה הוא חושב עליי? "זה לא דבר נכון לשפוט אנשים לפי המראה החיצוני... ובאמת, הרבה אנשים חושבים כמוך..."
-"אז, אני שמח שאני טועה, גמאני מאוד אוהב חיות, אבל לי דווקא יש כלב" הוא אמר גאה.
-"איפה הוא היה במסיבה? אפילו לא השאיר סימני דרך."
-"כמה שהיה לי כואב עליו, סגרתי בחדר שלי."
-"הו, מסכן, פעם הבאה אני רוצה לראות אותו!" אמרתי וכבר חיכיתי לרגע, באמת שאני אוהבת חיות, ובמיוחד כלבים, אוהבת כ"כ.
-"טוב, הינה הבית שלי" אמרתי.
-"אה, טוב.. אז... ביי, לילה טוב..." הוא אמר בחצי אכזבה.
-"היה נחמד, ביי" עניתי והתקדמתי לכיוון שער ביתי.
-"חכי!" הוא צעק, עצרתי אבל לא הסתובבתי, "בואי רגע"
סובבתי את ראשי לאט והלכתי לעברו, נועצת את מבטי בעיניו היפות, המהפנטות.
-"רק רציתי להגיד לך ש... טוב אממ.. אני.. אני אוהב או.." לא רציתי להביך אותו, אז לא נתתי לו להמשיך, פשוט נישקתי אותו, והלשון נדחפה גם.
-"גמאני אוהבת אותך, הכי הכי בעולם"
=-=-=-=-=-=-=
הם הלכו יחד, יד ביד לאור הירח, מאושרים.
-"אני כ"כ אוהבת אותך". היא אמרה לו.
-"אני מאוהב בך" הוא אמר וגרם לה להסמיק, הוא לא ראה את זה, היה חשוך מידי אבל הוא הרגיש את זה, ושתק.
-"אבל.. אבל ממתי?" היא שאלה, מנסה לגנוב פרטים.
-"מ... מתמיד" הוא חייך ונזכר מתי באמת התאהב בה, בטיול השנתי בכיתה ז'.
היא נראתה כ"כ חייכנית, כשילדים בכו על ההליכה או על שריטה שקיבלו, היא הייתה מרגיע אותם רק בחיוך שלה.
היה בחיוך שלה משהו מרגיע, והצחוק שלה, את הצחוק שלה הוא הכי אהב.
-"מאי, אני לא יודע מה הייתי עושה בלעדייך, את האור של החיים שלי".
היא שתקה.
מקווה שאהבתםםםםםם ><
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
דמבו הסופרתxD