היום חזרתי לטיפול אחרי הפסקה של חודשיים, עשיתי תהליך קבלה מחדש מקוצר, שכלל שיחה עם המנהל מכון טיפול בהפרעות אכילה, תשלום וקבלת לו"ז. אח"כ פגישה עם דיאטנית...
חוזרת ברגשות מעורבים רגילים: לא רוצה להיות שם אבל מכריחה את עצמי כי אני צריכה, כי אני לא יכולה להחלים לבד, כי אני לא עומדת בלהיות חולה יותר...
כמובן שלשבוע - שבועיים האחרונים שאני לא מתאמנת ומנסה לא להקיא גם אם יש בולמוס יש מחיר... בנוסף אני במחזור והמשקל מראה 64.4 ק"ג
אני מנסה לא להילחץ. לקחת בחשבון שזה לא המשקל באמת.
הדיאטנית הגדירה לי מטרה השבוע- לדחות כל פעם את הבולמוס, גם אם זה רק בחצי שעה...
אני מוסיפה מטרות: לחזור להתאמן.
להתחיל להזין בצורה נורמאלית את הגוף שלי.
לעשות השבוע את כל המשימות שמצטברות ומצטברות וסתם מוסיפות המון לחץ.
לנסות לטפל ברגל ימין שכואבת לי ומתחילה לעשות רושם ממש חזק של שבר מאמץ...
להירגע- להפסיק להילחץ מדברים ולהלחיץ את עצמי סתם כל הזמן.
אמא שלי אשכרה אמרנ לי היום : " יש לך בחיים לפחות רגעים של שקט נפשי עם עצמך? כי נראה שלא"
לפחות הבת זוג באה אחרי הפגישות במכון לפגוש אותי והביאה לי חיבוק :)
התוכנית לשבוע הקרוב היא: לעשות כל יום שיעור ריקוד+ אימון כושר עד חמישי ושישי שבת מנוחה. 10 משימות T.D.L. כל יום (משימות שצריך לעשות). בלי הקאות. תזונה מזינה. לעשות משהו שבא לי וכיף לי ואני רוצה אחד כל יום. לנשום. לאהוב. לחייך.
לתפוס את האנרגיה, המוטיבציה והשמחת חיים שלי איפה-שהם-לא-יהיו ולעלות על הגל...
קצת השראה ומוטיבציה:
לילה טוב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
