אם יש תכונה בולטת אצלי, תכונה שאני מעריכה ואוהבת בעצמי, תכונה שכולם מציינים ומעריכים שיש לי זה כוח רצון. הוכחתי לעצמי במהלך חיי ובמיוחד בחצי שנה- שנה האחרונים עד כמה הכח רצון שלי חזק, אבל מה שעוד יותר נעים, זה שאחרי שכל חיי הוכחתי את הכח רצון הזה לסביבה שלי, בשנה האחרונה אף אחד מהאנשים הקרובים אליי לא פיקפק בזה שאני יכולה... שהשגתי את מה שהשגתי כולם אמרו לי שהם ידעו שאני יצליח בגלל הכח רצון שלי.
פשוט כדי להתחיל במשהו טוב.
נעדרתי תקופה ארוכה מאוד שהיה בה שינוי, הוא אומנם התחיל לפני אבל לא כל כך התבטא פה... עכשיו אני יעשה כמה שינויים אז חשבתי שראוי שאני יחלוק ויסביר.
עד לפני שנה בערך החיים שלי היו בכאוס מוחלט, היייתי במקום שבו סבלתי מאוד גם פיזית וגם נפשית. ההפרעות אכילה שלי היו במצב נוראי, היחסים עם האנשים, סבלתי מהצקות בלתי פוסקות בצבא, הייתי בודדה- החברים התרחקו ובלי אהבה, לא היה לי מקום מסודר לגור, או כסף או תמיכה, המשפחה שלי לא קיבלה את הנטיה המינית שלי והיו לי בעיות רפואיות חמורות. הייתי מאוד מיואשת ושקעתי בזה. אני מניחה שהרוב פה מכירות את ההרגשה- אין יכולת או כח להילחם ולא רואים את האופק אז שוקעים... אבל אז ראיתי את אחי הקטן שסובל מהרבה מאוד בעיות והוא שעדיין גר עם ההורים לא קיבל כמובן שום תמיכה ועזרה והתדרדר במהירות. אחי הוא העניין שלי, תמיד זה היה ככה ומעולם לא התמרמרתי כי הוא תמיד היה שם בשבילי כמשפחה ואהבה ללא תנאים היחידה שהייתה לי. הבנתי שאם אני לא יעשה משהו שנינו נשקע- סוג של צילצול השקמה, סתירה מצלצלת.
לפני שנה החלטתי שעד השחרור שלי מהצבא אני משקמת את אחי, את עצמי ואת חיי.
שלשום השתחררתי מהצבא.
מה שמדהים הוא שהצלחתי. שום דבר כאן כמובן הוא לא יעד סופי אלא דרך שצריך להמשיך ולהתקדם בה ומאוד קשה לי להשלים עם המילה הזאת הצלחה כי אני פרפקציוניסתית אבל אני מעדיפה אותה כי היא חיובית וכי אני במקום אחר היום.
אחי מאוד השתפר ואפילו ההורים נרתמו, אני לא יכנס כאל ליותר מידיי פרטים כי זאת הפרטיות שלו אבל עברנו הרבה ונעבור עוד הרבה והמצב הרבה יותר טוב...
אני חייה בדירה משלי עם בת הזוג שלי שבזמן שאני כותבת על הריצפה עם המחשב החליטה סתם כך לגשת ולתת לי נשיקה בעורף ובלחי ובפה וריח הקפה השחור החזק גרם לי להתאהב בה עוד קצת יותר, אני מתחילה לימודים, ובמיונים סופיים לעבודה מאוד מאוד נחשבת [עברתי כבר את השלבים הקשים וכעיקרון כבר אמרו לי שהתקבלתי אני פשוט מחכה שזה יהיה סופי], אין ספק שיש עוד הרבה לעשות אבל גם אין ספק שאני הרבה יותר מאושרת.
שום דבר לא קרה לי כל שינוי שאני יזמתי ונילחמתי והשגתי- שינוי תפיסה אני מניחה אבל גם חוסר ויתור ניסיתי והצלחתי והתמלאתי ביטחון להמשיך ולנסות במקומות אחרים...
שום דבר מהשגי הכח רצון שלי לא קשור לאנה או מיה. ואני מאוד גאה בזה. קשה להילחם לבנות חיים שאת נילחמת למות. קשה לרוץ לבית חולים עם הבן אדם הכי יקר לך בעולם ולדאוג איפה להקיא, קשה לחפש איפה לישון ולחשוב שזה נהדר כי גם אין איפה לאכול... הרגשתי את כל הרגשות האלה והבנתי שאני לא רוצה את זה יותר. אני רוצה להבריא, ולאכול ולהיות רזה אבל במידה ובריאה וחטובה. אני לא רוצה לגרום לסבל לעצמי ולסובבים אותי, סבלתי מספיק...
ברור שזה לא כזה פשוט וקל ואני עדיין נלחמת על הכל אבל המטרות השתנו.
אני חוזרת לכתוב ולספר ולחלוק אבל הבלוג ישתנה.
חג שמח
שיווה
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
