נתתי לך כמעט שבועיים של חופש, של שקט ממני.
הייתי בלילה לבן ביום חמישי, נשארתי עם חברים להופעות עד 6 בבוקר, הגעתי הביתה בסביבות 7 וישר נפלתי לישון כצפוי, התעוררתי בצהוריים וכל היום הייתי מרוחה על הספה. ממש בשניות הראשונות שנרדמתי אחה"צ פתאום קמתי בבהלה ונזכרתי שהתאריך הוא ה-28, אמרת שהמבחן האחרון שלך הוא ב-28. הרגשתי קצת רע עם עצמי כי הייתי בטוחה שהמבחן ביום ראשון ורציתי לאחל לך בהצלחה.
החלטתי לכתוב לך שניה לפני כניסת שבת כמו תמיד,אז כתבתי לך שאני מקווה שהשקט עזר לך ושהמבחן הלך טוב ושלא הספקתי לאחל לך בהצלחה, גם כתבתי שתפנה את הזמן בראשון בערב כי נפגשים. שלחתי את זה ממש עשר דקות לפני שבת, שתספיק להגיב אבל שזה יתפתח לשיחה של ממש, פתאום הגיע רצף של הודעות שממש ממש לא ציפיתי לו, בד"כ אתה אומר תודה ולא מגיב יותר מידי. כתבת שהחלטת ב-3 לפנות בוקר שאתה לא ניגש למבחן כי אתה לא מרגיש מוכן ושיש מועד ב' ב-18 לחודש, כתבת שנפגש השבוע אבל לא בטוח שבראשון ואז כתבת שאתה מתגעגע. המשך ההודעה הוא זה שלא ידעתי איך להגיב אליו, כתבת שאנחנו חייבים להפסיק לפגוע בי. שוב, אני מדגישה שאנחנו חייבים להפסיק לפגוע בי. לפני שהספקתי לראות את ההודעה הזאת כבר כתבתי לך שאני ממש מעדיפה כמה שיותר מוקדם בשבוע ושאין לי בעיה בכל שעה כמו שכבר שמת לב (כן, גם באמצע הלילה לא אכפת לי) וכתבתי לך שבת שלום ושם זה נגמר כי שבת נכנסה. הסתכלתי על ההודעה הזאת כמה דקות והבנתי כבר מה יהיו התוצאות של הפגישה הזאת שבוע הבא ובתקווה גדולה ביום ראשון.
אני יודעת מה אני הולכת להגיד, עד כמה שזה פתטי אני אגיד שאני אוהבת אותך ועם כל מה שהיה וכל ההתעלמות והשתיקה אני רוצה אותך איתי הכי קרוב שיש אבל התנאי שלי זה הכל או כלום. אין דבר כזה שתיקה של שבועות, אין דבר כזה שאנחנו לא מדברים, אין דבר כזה חוסר יחס או לשמור בבטן. זה לא מקובל עליי. אתה תגיד שעדיף שלא כי אתה פוגע בי כל הזמן ואני אגיד לך להפסיק לדאוג לי ושאני ילדה גדולה, שאני מוכנה לקחת את הסיכון, שאני מוכנה שישבר לי הלב ושזה בסדר. אני מודעת למצב. אתה תגיד שאתה לא מוכן לפגוע בי ושאני לא מבינה מה אני בשבילך וכמה אני חשובה ואני אגיד שאני יודעת יותר ממה שנדמה לך, שאני מרגישה ומבינה מה אני בשבילך ושאתה, אתה זה שלא מבין מה הוא בשבילי. אחרי זה אני אבהיר לך שאתה חייב להבין שאין דבר כזה באמצע, אין דבר כזה להישאר ידידים מבחינתי. אם זה נגמר אז זה נגמר. אנחנו לא נדבר ואנחנו לא ניפגש, אני לא אתעלם ממך אם אני אראה אותך אבל אני לא ארוץ אליך בחיבוקים ונשיקות. במקסימום אשאל מה שלומך וגם זה יהיה מתוך נימוס כי אני לא מסוגלת. אני פשוט לא מסוגלת לזה. אני מסתכלת על עצמי עכשיו, שנתיים מאז האקס אקס שלי. הוא היה איתי בבה"ד 1, אני אראה אותו מידי פעם במכללה. אומרים שלום מהיר שכזה עם חצי חיוך חצי 'שיט. מה אני עושה עם עצמי עכשיו?' וממשיכים ללכת, בלי לדעת יותר מידי, בלי לשאול יותר מידי. אני משתדלת להתחמק כשאני יכולה עד כמה שאפשר.
אז גם איתך זה יהיה ככה ואפילו יותר גרוע. אתה לא מבין איזה חלק תפסת בחיים שלי בזמן הזה, בתקופה הזאת. עוד 10 ימים זה אמור להיות 4 חודשים אבל בהתחשב בעובדה שלא דיברנו כ"כ איזה 3 שבועות אי אפשר לקרוא לזה חודש שהיינו ביחד. למרות שאני, אני לא הסתכלתי לכיוון של אף אחד אחר, לא התפתתי לשום דבר אחר, לא חשבתי אפילו לפזול לכיוון אחר כי רק אתה היית לי בראש, כל היום אני בתהיות אם אתה בסדר ואיך הולך לך, אם אתה חיי, מתגעגע, חושב עליי, עדיין מרגיש כמו שהרגשת עד עכשיו? אני יוצאת ומשתדלת להנות ופשוט לא מצליחה למצות את הרגע כי אני חושבת על כמה הייתי מעדיפה לוותר על הכל ולהיות איתך עכשיו, רק לחבק אותך ולהגיד שיהיה בסדר ולהשתדל גם לעזור בזה למרות שרב הסיכויים שאני לא יכולה אבל אתה לא נותן לי להתקרב, ולא אכפת לי אם אתה אומר שאתה לא נותן לאף אחד להתקרב, אני זה לא אף אחד, אני זה לא כולם, חשבתי שיש בי משהו אחר. אז אתה תגיד שאתה לא מקבל את זה שלא נישאר ידידים או שלא נדבר, גם אם זה יהיה פעם בכמה זמן ולא כל יום או כל שבוע ואני אגיד לך שלא. גם פעם בכמה זמן לא. כי אני לא יכולה. אני לא מסוגלת. אני חייבת להתנתק לגמרי. גם אם יעברו שנים, אני לא בקטע של לשמור על קשר. זה יותר מידי כואב. זה יותר מידי קשה.
אז יום ראשון מגיע עוד מעט אבל העוד מעט הזה הוא עוד יותר מידי זמן.
השבוע הזה היה קשה מכל דבר אחר שהיה לי בזמן האחרון.
השתדלתי למצוא לעצמי תעסוקה במשרד, נשארתי לעבוד, יצאתי מידי פעם, לא פתחתי את החלון שיחה שלנו בוואטסאפ חוץ מכמה פעמים בודדות שזה באמת הישג בשבילי. אתה לא מבין בכלל כמה.
חשבתי לשאול אותך או להגיד לך אתמול שאני לא יודעת אם ראית אבל שלחתי לך מייל שבוע שעבר, מייל של שבת. לא כתבתי בו מכתב אבל שמתי 2 תמונות כמו תמיד והקלטה של שיר במיוחד בשבילך. every time we touch. כי זה מדבר עליך. מבחינתי זה מדבר עליך. אבל החלטתי שלא. שלא באלי להשאיר אותך עם זה בלי לראות אותך. אני אשאל אותך בראשון ואם לא שמעת או ראית (למרות שאני בספק שלא) אני אגיד לך לשמוע עכשיו, כשאני לידך, כשאני רואה אותך ואת התגובה שלך. בתוך תוכי אני מקווה מאוד שלא שמעת כי אני באמת רוצה לראות אם זה מזיז לך.
אתמול ראיתי את הגיטרה שלי מונחת במסדרון ליד החדר שלי. החלטתי להרים אותה לשם שינוי אחרי הרבה מאוד זמן שלא נגעתי בה ולנגן.
בדיוק אתמול אמרתי את זה למישהו, שכשאני מנגנת סוף סוף זה בד"כ את הדברים שלי, השירים שאני כתבתי.
אז הרמתי את הגיטרה וניגנתי את כל השירים של פעם, את כל מה שהצלחתי למצוא ונזכרתי בכל כך הרבה דברים!
אני קוראת את המילים ופשוט רואים שאני כתבתי את זה באמת.
"כנראה שאני לא כמו כל אחת אחרת
כי אני תמיד לכאב מוותרת
מחייכת יפה ובולעת דמעות
כי איני רוצה את הכאב להראות"
מה יותר אני מזה? מה?! היה נכון ונכון עדיין. מדהים כמה שמילים יכולות לבטא ואיך הן יכולות לתאר בנאדם.
"אין לדעת מה יקרה אך הכל יהיה בסדר
צריך רק לקחת נשימה עמוקה
לעצום את העיניים ולחשוב רק על טוב
לדעת שיש עוד סיבה לאהוב"
עוד משהו שאני כתבתי, דווקא מה שהכי לא אופייני לי בעולם לכתוב, אבל לפעמים כשהמצב ממש קשה וכשממש אין לי מצב רוח, אני נזכרת בשורות האלה ואומרת לעצמי שאולי קיים בי זיק של אופטימיות ואולי בכל זאת יכול להיות טוב...בד"כ אני טועה ולא באמת טוב אלא נהיה יותר רע אבל זה מעלה חיוך מלווה בדמעה ברגעים הקשים שלי.
מצאתי את השיר ההוא שלי. שיר על תשוקה, שיר על אהבה, על כמיהה, על משהו בלתי נשלט שמרגישים בגוף ופשוט אי אפשר לעצור את עצמך. ניגנתי אותו ופתאום זה נשמע כ"כ שונה ממה שהקלטתי כשהייתי בת 17. פתאום כל מילה מצמררת את כל הגוף מבפנים. תופסת את הבטן חזק חזק כאילו אחרי שמקבלים אגרוף ישר למרכז. מלא כאב, מלא תשוקה, מלא בקשה ותחנונים, מלא בי.
והיום. היום יש בובי זמר שסוף סוף אחרי שנים הצלחתי לשכנע את חברים שלי מהיחידה לבוא! לפחות שניים מהם שזה כבר התחלה...
אני ממש מקווה שהם לא יתאכזבו, שלא ישתעממו...
אני יודעת שאני צריכה להנות. צריכה להנות כדי להחזיק מעמד עד מחר בערב. אין ברירה.
חברה שלי כבר החליטה להבריז לי הערב..האמת שהייתה לי תחושה שזה יקרה, לא יודעת למה, פשוט משהו בי אמר לי שהיא לא תבוא.
האמת, בלי שזה ישמע רע, קצת שמחתי שהיא לא באה, לא יודעת...ככה אני לא ארגיש תקועה באמצע בינה לבין החברים מהבסיס חצויה בין לבין...
אני מרגישה מסכנה. פתטית. וותרנית. מתפשרת.
יהיה בסדר.
לנשום עמוק, רק עוד קצת.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
