לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

My (Un)simple Life


עוד אחת שכותבת בלוג:)

כינוי:  Un)simple Me)

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    פברואר 2014    >>
אבגדהוש
      1
2345678
9101112131415
16171819202122
232425262728 




הוסף מסר

2/2014

להוכיח את עצמי


הצוות שלי היה אחראי הגרסא להתקין אצל הבודקים.

מה זה אומר?

לסדר את כל מה שכולם עשו בחודש האחרון והתקין את התוכנה במחשבים של הבודקים שלנו כדי שהם יוכלו לעבוד.

עד עכשיו היו אצלי איזה 2 התקנות חוץ מזו, לא יותר מידי, אבל שתיהן היו ממש לא מוצלחות, לא עמדו בזמנים, לא היו משהו...

היום הייתה אמורה להסתיים ההתקנה אחרי שהתעכבה לא מעט בגלל שהעבירו אותנו רשת והיה מלא בלגאן אבל גם היום זה לא הצליח.

בערך בסביבות 6 החייל הלחצ"ב שלי התחיל להגיד שכלום לא יעזור ואנחנו לא יכולים לפתור את זה היום ושצריך עוד אנשים ושאין מה להישאר, אחרי שאמרתי שצריך להישאר לראות רק שמשהו אחד עובד הוא גם זרק שיש לו משהו היום אז הוא קצת לחוץ אמרתי לו בפרצוף קצת מאוכזב שילך וביי לא צריכה אותו (לא באמת במילים האלו) ונשארתי לבד להמשיך לנסות.

הרגשתי שאני חייבת להוכיח לא רק למפקדים שלי שאני משקיעה אלא לעצמי שכן אפשר לפתור ושכן אפשר לעשות.

אז ישבתי לבד במשרד עד איזה 7 בערך ואז גם הרשצ המקביל והמפקדת שלי נכנסו, יצא שישבנו על זה ביחד עד שהצלחנו בסוף לגרום כמעט להכל לעבוד!

הרגשתי דיי מסופקת מהעניין שכן, בלי עזרה של חיילים ובלי לשאול יותר מידי הצלחנו לעלות על הבעיה לבד ולפתור ולראות שדברים עובדים.

 

אני עדיין מרגישה קצת גרועה...

היום ניסיתי להציע כמה רעיונות לחיילים שעבדו על זה וסתם עשיתי משהו לא קשור ואחד מהם אמר לי כל הכבוד וביקש מחיילת שלי מדבקה של כוכב כדי לתת לי על המאמץ (הכל בצחוק ובהומור כמובן) והיא שאלה אם פתרתי להם את הבעיה ועניתי בגיכוך וצחקוק ש'ממש'.

אני קצת מתחרטת על התגובה הזאת אבל זאת תגובה רגילה שלי לזה שאני אצליח משהו...

 

לא יודעת...

קצת גאה בעצמי אבל עדיין לא מספיק...

נכתב על ידי Un)simple Me) , 26/2/2014 21:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



ושוב אכזבה...


בוואטאפ קופץ - "יש ציונים!"

כמובן שהדבר הראשון שעשיתי כשהגעתי הביתה היה לפתוח את המחשב (בפחד מאוד גדול) ולחכות ולראות את הציון שלי.

ברור שדווקא עכשיו המחשב יעלה לאט והאינטרנט לא יתחבר אבל בסוף נכנסתי.

מסתכלת על הרשימת ציונים של סימסטר א' ומתחת ל-67 הנחמד שהיה לי במבחן הראשון (וגם זה אחרי ערעור על ציון של 65) עוד 65 אחד נכנס לרשימה.

זה ממש גרם לי להרגיש טוב העניין הזה, אחרי שישבתי 5 שעות - פאקינג 5 שעות בתוך כיתה מול 4 מחברות בחינה (כי זה מחברת לכל שאלה) הציון שקיבלתי הוא 65. לא ציפיתי ל-100, לא ציפיתי ל-80, ציפיתי ל-70 כזה....אחחח מה ש-5 נקודות יכולות לעשות.

אתם בטח אומרים לעצמכם שאם היה לי 70 הייתי רוצה יותר...אז לא, לא הייתי רוצה יותר.

כי 60 - 69 זה הרגשה של כשלון. זה הרגשה של לגרד את העובר, זו הרגשה של 'את טפשה'. 

חרשתי למבחן הזה כאילו אני לא יודעת מה! ישבתי ימים ולילות עד השעות הקטנות ופתרתי תרגילים ושאלתי אנשים ולא ראיתי את הסדרות שלי ועשיתי הכל אבל הכל כדי להצליח במבחן הזה!

זה מתסכל וזה מאכזב ואני מרגישה שמאז שחזרתי ללימודים פשוט לא הולך לי, לא הולך לי!

אז כן אני ממשיכה ללמוד וממשיכה לתת מעצמי ולהשקיע ולא לוותר אבל זה מייאש! זה פשוט מתחיל לייאש!

נמאס לי כבר להרגיש מתחת לממוצע, נמאס לי להרגיש שאני משקיעה וכלום לא יוצא לי מזה, לראות שכולם מסביבי שחלקם גם פחות חכמים ממני מצליחים יותר! זה מתסכל ומעצבן ונמאס לי כבר להרגיש הכבשה השחורה במשפחה, שכולם מוציאים ציונים מעולים וכולם מצטיינים וכולם שפיצים ואני...אני איפהשהו מאחור.

 

מרגישה חרבנה ובעיקר מאוכזבת מעצמי.

נכתב על ידי Un)simple Me) , 24/2/2014 19:02  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לפגוש את ההורים


אז אחרי שלושה חודשים ביחד בדיוק הגיע הזמן לפגוש גם את המשפחה שלו.

אצלי הוא היה כבר עשרות פעמים כי אני גרה במרכז וגרה בבית עם ההורים אז זה הרבה יותר קל אבל המשפחה שלו גרה בטבריה וזה קצת רחוק מידי בשביל אמצע שבוע ובסופ"שים עד עכשיו למדתי, מזל שהסימסטר יש לי קצת חופש בשישי אז התפנה לנו קצת זמן :)

בקיצור, כבר שבועיים אני מתכוננת נפשית לנסיעה הזאת, קצת מלחיץ לפגוש אנשים בפעם הראשונה שאת יודעת שאת צריכה להשאיר רושם טוב.

אני לא משחקת את עצמי ולא מתנהגת כמו שלא הייתי מתנהגת אני פשוט קצת יותר עצורה וביישנית מהרגיל וזה לגיטימי לחלוטין אני חושבת...

 

הגענו לטבריה אתמול בסביבות 1 וחצי אחה"צ, לחצתי ידיים ואמרתי שלום ונעים מאוד ושאני אלמוג וחייכתי חיוך ביישני.

עוד לא הספקנו להתמקם וכמובן שנופלים לשולחן לארוחת צהוריים...אני חושבת שמהשניה שהגענו לא הפסקנו לאכול, באמת!

אחרי האוכל הלכנו לנוח קצת, הוא עשה לי סיבוב בבית והראה לי את החצר והמחסן והחדרים והסלון והמטבח ושירותים ואמבטיה ומה שיש בכל בית רגיל, אחרי זה ירדנו לשתות תה עם עוגה ושוב עלינו לנוח עד ארוחת ערב ולבחור סרט לאחרי.

ירדנו שוב למטה והשולחן היה כבר ערוך לארוחת שישי, כל מי שהיה צריך לבוא בא וכולם התיישבו.

קידוש קצר וקולע עם כל הברכות והעניינים, וקדימה להעמיס אוכל על השולחן!

היה הכל מהכל באמת, קצת מוזר לי לאכול ארוחה בשרית בשישי בערב, אצלינו בבית ערב שישי זה חלבי אבל היה נחמד לגוון :)

האוכל היה מעולה וממש התפוצצתי! אחרי זה כמובן תה ועוגה בסלון עם כולם ואז עלינו למעלה לראות סרט במערכת קולנוע הביתית המטורפת שיש להם. נשבעת שהסאונד הוא כמו בקולנוע אמיתי!

בכל מקרה, ראינו סרט, all is lost, סרט של שחקן אחד שמנסה לשרוד אחרי שהסירה שלו נתקעת באמצע הים. סרט כמעט בלי תסריט, משהו מיוחד, כל הסרט אתה רק מנסה להבין מה הוא הולך לעשות.

אחר כך פרשנו למיטה לישון, זה היה בערך ב12 1 בלילה. ישנו מלאאאאא עד איזה 11 בבוקר! קמנו בנחת וירדנו למטה לשתות תה, כל המשפחה כבר הגיעה וכולם ישבו בחוץ, תה שכולו מהגינה, 3 אחיינים קטנים מתרוצצים בחצר, 3 אחיות + 2 בעלים, ההורים ועוד קרוב משפחה, ללא ספק פגשתי המון אנשים בבת אחת! בקיצור...תה וזה וסתם התפננו לנו בשמש המדהימה שהייתה היום! עלינו למעלה להתארגן ויצאנו לנו לטייל באזור הכנרת :) עשינו טיול קצר של איזה שעה והיה ממש פסטוראלי ויפה, מסתבר שהמקום הזה הוא חורשת האקליפטוס! כן כן ההיא מהשיר! חחחח זה היה מבדר....אחרי הטיול נסענו לאכול גלידה בצמח והיה ממש טעים! חזרנו לבית של המשפחה שלו וכולם דרשו את הקפה שהוא הבטיח להכין להם במכונה....אחיינית שלו באה כולה מחופשת לשלגיה וכולה התלהבה שם על עצמה (היא בת 3 כן?) ואז הוא יצא לה עם תחפושת של שלגיה וכולה הייתה בשוק משהו פחד היה מצחיק XD אז ההכנת קפה הייתה ארוכה מהצפוי =\ מה שקצת לקח לנו מהזמן לבד אבל לא באנו עד לטבריה כדי להיות לבד אז לא נורא, שתיתי שוקו והלכנו להתארגן, לקחנו את כל הדברים וקדימה קדימה חזרה למרכז.

נסיעה של שעתיים עם קצת פקקים, ירדתי ישר אצל סבא נשיקה של שלום ומחר כבר נפגשים :)

אמרתי שלום לכולם והייתי קצת אצל סבא, חזרתי הביתה, שמתי את הדברים ויצאתי עם חברים לאכול במסעדה, היה ממש טעים וממש במקום! גם מלא זמן לא ראיתי אותם והרגשתי קצת זונחת אז אמרתי שמוצ"ש הזה אני מארגנת לראות אותם חובה!

אני ממש שמחה שזה יצא. יצא סופ"ש ממש טוב, היה ממש כיף!

חייבת להודות שלפגוש את ההורים ואת המשפחה בכלל זה מעמד מלחיץ ללא ספק אבל באמת שקיבלו אותי בחיוך ובהמון אהבה ואין הרגשה טובה מזו!

 

אז בנימה אופטימית זו שיהיה לכולנו שבוע מקסים ושקט :)

נכתב על ידי Un)simple Me) , 22/2/2014 23:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



תמיד לחזור אל העבר


למה אנחנו תמיד חוזרים לטוב והמוכר שבתכלס הוא לא באמת טוב לנו?
איך אנחנו מצליחים לרכז את כל הדברים הטובים שקשורים בו, להקטין כל כך את כל הרע שבגללו הוא נגמר ופשוט ליפול כל פעם באותו הפח?

ליפול לאותה מלכודת שמושכת אותנו אחורה אל העבר הלא נגמר שתמיד סוחף אותנו אל הזיכרונות המתוקים ומעלים את הכאב והבדידות ששולטים בחיינו

למה אנחנו לא מסוגלים להשאיר את העבר מאחור איפה שהוא צריך להיות, לסגור את הדלת ולהגיד יפה שלום?

זה כמו האקס המיתולוגי, כמו סקס עם האקס, כל התסמינים האלו שחוזרים על עצמם אצל כל אחד ואחת מאיתנו בשלב כלשהו בחיים.
אני לא מכירה בנאדם אחד שלא היה בדרך הזאת של ליפול שוב אל העבר, להישאב.

לפעמים מצליחים להינצל כן? זה לא משהו שאי אפשר להתגבר עליו, זה לא שאין בכלל כאלו שיודעים לעשות קאט כשצריך, אבל היצר הפנימי שלנו הוא לחזור אל הרגעים הטובים, להתרפק על העבר ולחזור למוכר, לקבל את החום והאהבה ממקום שכבר חווינו, ממישהו שאנחנו כבר מכירים ומכיר אותנו במקום להתחיל הכל מחדש, מההתחלה.

 

אנחנו נמשכים לסכנות, אנחנו חיים מדרמות, תמיד אמרתי שהחיים הם טלנובלה ולא סתם, החיים של כל אחד ואחת בין אם הבנאדם הכי משעמם ורגיל עם שגרה יומיומים קבועה ובין אם הכי הרפתקן שיוצא למסעות וטיולים ועושה מה שבא לו הם טלנובלה.

זו יכולה להיות דרמה יומית זולה בערוץ נידח כלשהו וזו יכולה להיות אופרת סבון מתוסבכת בויוה.
אנחנו יוצרים לנו מציאות מסובכת בין אם ביודעין ובין אם לא ומתקשים לשמור על השגרה הכביכול משעממת שנמנעת מהדרמות, התככים, המזימות, הבגידות והכאב.

 

למה לעזאזל אנחנו עושים דבר כזה?

נכתב על ידי Un)simple Me) , 22/2/2014 20:39  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של More Than Words ב-22/2/2014 20:47
 



לדף הבא
דפים:  

20,837

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUn)simple Me) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Un)simple Me) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)