לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים

My (Un)simple Life


עוד אחת שכותבת בלוג:)

כינוי:  Un)simple Me)

בת: 34





מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    אוקטובר 2012    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
28293031   




הוסף מסר

10/2012

עברנו כבר חצי :)


מוזר.

ככה אני יכולה לתאר את השבועיים הכי אינטנסיביים שהיו לי בכל התקופה האחרונה!

התחלתי את ההכנה, הכנה לקצונה לכל מי שלא מעודכן, דיי ליומיות, דיי לחברים הכי טובים מהיחידה, דיי לאוכל של בית, דיי ללהיות צמודה לפלאפון כל היום, דיי לאינטרנט, דיי למדי א' היפים עם הדרגות והסיכות, דיי לשגרה.

נכנסים לתקופה חדשה, למסגרת חדשה, לדרך חדשה, לעתיד שכל כך פחדתי שיגיע ועכשיו, עכשיו הוא כבר כאן.

שבועיים עברו וכבר הספקתי להסתפח לבה"ד 7, להיקלט, לעשות בראור פתיחה, לעבור רעיונות אישיים עם המפק"צים, להכיר המון המון אנשים חדשים מכל התחומים ומכל הסוגים ומכל הארץ, להתנתק מהפלאפון, לעשות מד"ס כל יום, מטווחים אחרי למעלה מחצי שנה, מסע של 5 קילומטר ב-4 לפנות בוקר, לסגור שבת והפעם באמת, כמו בטירונות והכל, לקבל שוב נשק, לדחוס כמות מטורפת של חומר לראש תוך כמה שעות, לעשות קרוב ל-7 מבחנים, לעבור בראור אמצע, לנווט, להתעצבן, לשמוח, לצחוק, להישבר מעט אבל לא יותר מידי, להפתיע את עצמי, להתחבר, להיקשר, להתגעגע, להיות בלי תה יותר משבוע! יותר מידי דברים בתקופת זמן קצרה מידי.

שבועיים בלי בית שכמעט לא הרגשתי שעברו, מרב עייפות של לקום ב-5 לפנות בוקר, לפעמים קצת לפני, ללכת לישון בסביבות 11 וחצי בלילה וכל זה בלי שניה אחת של שקט או מנוחה, להיות תקועה בחדר עם עוד 7 בנות מדהימות אבל בלי דקה של פרטיות, לצאת החוצה לגשם כמו שאני אוהבת בלי שיהיה לי אכפת כי אני על מדי ב' ועל הז', יורד גשם וזה עושה לי שמח, להירדם בנסיעות, משהו שלא קורה לי אף פעם, להיות כמעט כל היום בלי מוזיקה, בלי עיתון, בלי שחור ופתור, בלי טלויזיה, למות מחום, לקפוא מקור, הכל ביחד.

 

אני לא יודעת בכלל מאיפה להתחיל לסכם את השבועיים האלה! אבל יש משהו אחד שנתפס לי ממש ממש חזק בראש מיום חמישי.

 

יצאנו לניווטים בדרום הארץ, לא משהו רציני, יותר בקטע לימודי והכנה לבה"ד 1 והכל.

בנסיעה ישבתי ליד חברה מהחדר ודיברנו קצת וזה ושמתי לב לכמה דברים, הראשון הוא שבקושי עברו שבועיים ואנחנו כבר חברות ממש טובות כולנו, יחסי אהבה ואחדות כאלה שלא רואים בכל מקום.

הדבר השני, שגרם לי לחשוב ולתהות ולנסות להבין בעצם למה, אני והחברה התחלנו לדבר והכל סתם כזה, לא משהו מיוחד, על החיים וזה. היא כל הזמן אומרת שהיא חרא ילדה ואתם יודעים, זה תמיד בא בנימה של הומור וצחוק אבל אני מכירה את זה, אני מכירה את זה מעצמי, החוסר אמונה עצמית הזאת, ישר כשזה התחיל להיות מעניין היא מיד נסוגה אחורה, אמרה שאנחנו לא מכירים אותה באמת ושבאזרחות היא כל כך לא כזאת, לא עושה צחוק מכל דבר, לא צינית ברמה כזאת, פשוט אחרת...

וחשבתי על זה, והבנתי שגם אני לא מתנהגת שם כמו שאני, אנשים לא מכירים אותי כמו שאני בבית, כמו שאני ביחידה, כמו שאני באמת.

זה קצת עצוב במובן מסויים.

כשתקעתי בה מבט חוקר כזה שמנסה באמת לראות פנימה על מה היא חושבת או מה כבר יש לה להסתיר היא שאלה בתמימות כזאת 'מה??' ואני אמרתי 'כלום' ולא יכולתי שלא לחייך כי זה מסקרן, מסקרן אותי לדעת מה יש לאנשים כבר להסתיר, מה יכול להיות כל כך נורא?!

אין לי כוונות לחטט, אין לי כוונות לסחוט מידע, אני לא רוצה לפלוש לפרטיות אבל אני מודה שמעניין אותי.

למה כל המגננות האלה?

מה יקרה אם ניפתח קצת יותר?

נכון, יראו את החולשות שלנו ואף אחד לא אוהב שיודעים מה החולשות שלו כי זה מסוכן, כי אפשר לנצל את זה, כי זה לא יעזור בשום דבר...

 

בקיצור, זה גרם לי לתהות על הרבה דברים.

 

אתמול חזרתי סוף סוף הביתה, אחרי שבועיים בלי בית הגעתי, אכלתי אוכל נורמאלי סוף סוף, נרדמתי לפאקינג 5 שעות למרות שהיו לי מלא מלא תוכניות ורציתי לדבר עם מלא מלא אנשים ופשוט לא יצא כי...נרדמתי.

בערב על האש עם המשפחה, סוף סוף בשר אמיתי! ואז יצאתי עם חברים, כמובן שכמו תמיד שום דבר לא נסגר והתברברנו עד איזה 12 בלילה וסיימנו את הערב כמו מסכנים בנאפיס בהרצליה אבל היה חביב...

 

השבת עוד ארוכה אבל כל כך קצרה, יש יותר מידי דברים להספיק ואין זמן בעליל!

אבל אני מקווה שאני אספיק הכל.

 

חסר לי.

כל כך חסר לי מישהו שיחכה לי פה,

חסר לי מישהו שבלילות הקרים אני אוכל לחבק,

שאני אוכל לחלום עליו,

שאני אוכל להרגיש אליו,

חסר לי מישהו שאני אוכל לבכות לו כשקשה, כי זה לא אותו דבר חברות ומשפחה לעומת מישהו ש...הוא הכל בשבילך,

חסר לי כל כך.

אני רואה את הבנות מנצלות כמעט כל דקה שיש בשעת ט"ש כדי לדבר עם החבר שלהן, אני גם רואה את כל הריבים והחוסר זמן ואיך זה הורס את הכל אבל עדיין...חסר לי אפילו זה.

 

שתהיה המשך שבת נפלאה לכולם :)

 

 

נכתב על ידי Un)simple Me) , 27/10/2012 09:48  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



הנה זה בא...


אז הנה זה מתחיל.

מחר, 9 בבוקר, התייצבות בבה"ד.

מה יהיה?

איך הבנות?

אני אעבור את הבראור כניסה אחרי שלא רצתי שבוע?

אני אתחבר עם האנשים?

אני אצליח?

אני לא אשכח כלום?

אני אהיה עם חברות שלי בחדר?

בצוות?

במחלקה?!

 

מה יהיה?

איך יהיה?!

אלפי מליוני חששות ותהיות יש לי לגביי מחר.

אני לא צעירה,

סמ"ר בדרגתי,

כבר שנתיים בצבא + קורס קדם צבאי של חצי שנה ועדיין חוששת, עדיין מפחדת.

אני חייבת לציין שאת השבועיים האחרונים ניצלתי ומיציתי בצורה מדהימה!

סוכות היה מושלם, כתבתי עליו כבר, יום ראשון שני הייתי בפלמחים והיה פשוט אגדי!

יום שני הייתי בבוביזמר והיה פשוט מושלם! אפילו שלא עליתי לשיר...

שלישי יום חופש, כבר לא זוכרת מה עשיתי, אבל הערב היה הערב הכי טוב שהיה לי! כולם באו, פשוט כולם! 30 ומשהו אנשים באו רק בשבילי, לאחל בהצלחה, להראות אהבה, לחבק ולהראות שהם מאמינים בי וסומכים עליי שאני אצליח. היה מושלם!

רביעי בבסיס, חצי יום לא מועיל במיוחד, בערב כבר לא זוכרת מה עשיתי,

חמישי עוד יום בבסיס, טופס טיולים, פ"א עם המפקד, ביי ביי לכולם וקדימה הביתה, משם לקחת את השמלה לחתונה של אחי שיצאה מדהימה ועוד ערב מלא בחיפושים לבגדים בשביל אמא, יום ארוך ומתיש,

שישי קניות לעל האש יומולדת למישהו מהצוות שכפרעליו אין כמוהו! אחר כך עוד כל מיני סידורים ודברים, יום שכולו על הרגליים, בערב עם חברים לפאב ומקס ברנר שהיה חביב ביותר,

היום, על הבוקר צילומים לסרטון חתונה לאחי, ישר משם ליומולדת שהיה כ"כ כיף! לא היינו המון אנשים אבל היה מלא בשר והיו אחלה אנשים והיה כיף פשוט כיף! ואז...אז התחיל הלחץ.

איפה כל הדברים, מה צריך, איך לא לשכוח שום דבר? מה חסר ומה כבר יש, איפה זה ואיפה ההוא, איזה תיק לקחת, מה לעשות?!

ועכשיו. בעוד כמה דקות אני אלך לישון, אעצום את העיניים ואתחיל תקופה חדשה לגמרי.

ביי ביי יומיות ל-7 חודשים, ביי ביי אוכל של אמא, ביי ביי מסך מחשב יקר, ביי ביי משרד ממוזג, ביי ביי חברים ליחידה, ביי ביי לשיגרה שאני כל כך אוהבת.

 

יהיה בסדר, חייב להיות בסדר.

חברה אמרה לי שכנראה שנסגור את השבת הראשונה.

עוד לא התחלנו וכבר שבועיים בלי בית.

נכון שזאת התבכיינות ושיהיה בסדר ויהיה כיף אבל...עדיין, לא קל לשנות את המחשבה כל כך מהר.

שרדתי את זה בטירונות ואני אשרוד גם פה, אין לי ספק בזה.

האמת שחשבתי על זה ותכלס? אם אני סוגרת שבת, אז נשארים עוד שבועיים סך הכל!

ההכנה היא רק חודש אחד, זה יעבור ממש מהר!

 

אז תחזיקו לי אצבעות ותדעו שיהיה פה שקט לשבוע שבועיים אבל כשאני אחזור אני מבטיחה עידכון רציני על הכל מהכל :)

אז שיהיה שבוע טוב לכולם!

נכתב על ידי Un)simple Me) , 13/10/2012 22:57  
1 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   1 הפניות לכאן   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Just Another Girl. ~ ב-14/10/2012 22:13
 



סוכות :)


"הוא שהבטיח לי חורף חם,

                                      לא יקיים לעולם..."

 

אני לא יודעת איך לתאר את ההרגשה הזאת...

הייתה לא הרשה מוזרה היום באמצע הערב, פתאום נפל עליי מעין עצב לא מוסבר כזה אבל ברגע שיצאתי החוצה ודגדג לי את האף ריח של גשם ראשון, של אדמה רטובה, של טיפות על האוטו, ריח של התחלה, ריח של תחילת החורף עלה לי חיוך ענק על הפרצוף.

אחרי ערב של שירה בדיוק כמו שאני אוהבת, אחרי לילה לבן מטורף שנהנתי בו מכל רגע! עם אנשים שאני אוהבת, עם ספונטניות וזרימה ופשוט ערב אדיר, עם שעת שינה אחת ועוד שנץ ארוך ארוך וציור חדש לחדר ו...וואו! פשוט וואו.

 

אז אני אתחיל בזה שאני אסכם את החופש הזה כמושלם!

עד כמה שהוא היה עמוס ושהיה מבחן שדפק קצת את העניינים הוא היה פשוט מושלם.

כל שבוע שעבר בערך הייתי בחיפושי שמלה לחתונה של אחי ובסופו דבר גם מצאתי :)

יום חמישי היה יום חרישה למבחן שהלך למרבה הפלא דיי טוב! זה היה נורא נחמד...

אחרי המבחן רשמית סיימתי את שנה א'. נו מור לימודים לשנה הקרובה!

אז שישי היה המבחן, קפצתי לעיר לקנות כמה דברים וחזרתי הביתה לסופר אירגונים של החדר!

פרקתי את כל הארגזים שנשארו וסידרתי את רב החדר, בערב יצאתי עם חברים לפאב שהיה...נחמד לא יותר מזה...

יום שבת יצאתי עם חברות למסיבה שהייתה אחת הגרועות. באמת, ציפיתי וחיכיתי ולמרות שהייתי עייפה נסעתי עד פאקינג נתניה! והיה מעפן רצח! אבל לא נורא כי בסוף ישבנו בביביבי בפולג והיה ממש נחמד :)

יום ראשון, בבוקר החלטתי שאני עושה ציור חדש לחדר, אז יצאתי לקנות בדים ועניינים והתחלתי לצייר. עברתי על זה כמה שעות טובות אבל יצא מושלם. פשוט מושלם! בערב הייתה ארוחת חג, לא הספקתי לנוח בכלל למרות שממש תכננתי.

בסביבות 10 וחצי באו לאסוף אותי ונסענו לפלמחים.

היינו בערך 20 איש והיה פשוט מושלם! היה ארגון מטורף! הבאנו אוהלים ומחצלות וקנו במרוכז שתיה קלה ואלכוהול וחטיפים והבאנו קצת מוזיקה ופשוט היה מושלם!

בסביבות 3 וחצי 4 נכנסו למים. אני, באמצע הלילה, לובשת בגד ים ונכנסת למים.

אם הייתם אומרים לי שאני אעשה את זה הייתי צוחקת לכם בפרצוף ואומרת 'בחיים לא' אבל פשוט היה לי כל כך כיף! והמים היו חמימים ונעימים ופשוט היה לי כיף. היית קצת מוזר, קרוב כזה, לא יודעת איך להסביר, לא היה אכפת לי כי זה היה באווירת השתיה והכל ובסופו של דבר ממש לא סבלתי מזה אבל...זה היה לי קצת מוזר.

כל הלילה כולם אמרו לי שאיך אני יוצאת לקצונה ועוזבת אותם ככה? ושהם ממש יתגעגעו, מישהו אמר לי שהוא לא יכול לדמיין את זה שהוא יכנס למשרד ולא יראה אותי מחייכת כל בוקר, זה היה אחד הדברים החמודים ביותר שאמרו לי איי פעם! פשוט מאוהבת באנשים האלה!

נשארו ערים עד בערך 7 וקצת ואז פרשנו לישון איזה שעה וחצי, קמנו ונשארנו עוד איזה שעה וחצי שעתיים על החוף, שיחקנו מטקות ונכנסנו למים שהיו קפואים! אבל היה פשוט כיף! עד שהתחיל לטפטף! אז יצאנו והתחלנו להתארגן ולקפל את כל הדברים, חזרתי הביתה, תליתי עם אבא את הציור החדש שיושב בדיוק במקום המושלם מעל המיטה שלי ונרדמתי כמו מתה! ב-12 עד 6 וחצי חרופ של החיים!

התעוררתי וראיתי שהעבירו את הבוביזמר לרשפון! מה שהיה דיי צפוי כי זה היה אמור להיות בחוץ והעבירו את זה למקום סגור, אכלתי מרק ונסענו לכיוון, הגענו ושרנו והיה פשוט כיף. כיף כמו תמיד! היה מדהים! שירים מעולים, אחלה אנשים והכי חשוב האווירה, אווירה מטורפת שאי אפשר להסביר במילים!

 

היה לי חופש מושלם, ומחר אני גם בחופש למזלי, הולכת לישון עוד מעט ומחר יש הרבה דברים לעשות, בערב יציאה אחרונה עם היחידה לזמן הקרוב, לא מאמינה שזה כבר קורה!

עוד שבוע חינה לאחי, עוד שבוע אני מתחילה הכנה, עוד שבוע קורים כל כך הרבה דברים!

מטורף מטורף מטורף.

 

ולסיום, הגשם, הריח, השקט, השלווה, השיכרון חושים הזה מהאוויר הקר, מתה על החורף!

 

ולסיום הציור המושלם שלי :)

 



 

נכתב על ידי Un)simple Me) , 9/10/2012 00:54  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של Un)simple Me) ב-11/10/2012 22:59
 




רק עכשיו קלטתי שאתמול יצא ששאלו אותי לפחות 4 אנשים שונים על חבר או יותר נכון האקס שלי...

לא יודעת מה קרה אתמול אבל באמת שכולם שאלו, זה היה דיי מפתיע למען האמת, מוזר שעברו מאז רק 3 חודשים...

 

אני משקיעה יותר מידי.

הגעתי למסקנה שאני משקיעה יותר מידי.

אתמול הלכתי לקנות איזה משהו למתנה שאני מכינה לידיד והראתי לאח שלי והוא היה ממש מופתע, 'זה ידיד כל כך טוב?!'

האמת שכן, זה ידיד ממש טוב אבל...לא יודעת, לי זה נראה נורא לגיטימי להשקיע כל כך כי ככה אני תמיד, אני מכינה ומשקיעה כדי שאנשים יראו שזה ממני, שזה באמת מהלב, שזה לא סתם משהו כדי לצאת לידי חובה.

אני תוהה אם זה באמת נראה מוזר, אם זה באמת נראה כאילו ניא משקיעה יותר ממה שצריך.

 

דילמה.

חברה שלי רוצה שאני אבוא איתה היום למסיבה ואחרת רוצה שאני אבוא איתה לבירה ונשירה...

לאחת יש יומולדת מחר וגם לא יוצא לי לראות אותה יותר מידי כי היא בהשלמה אבל זה דיי רחוק ואני גם לא אכיר שם אף אחד...

והשניה סתם חברה ממש ממש ממש טובה שלי שלא יצא לי לבלות איתה המון זמן...

אוף.

למה כל החיים הם דילמה?!

 

אין לי כח...

נכתב על ידי Un)simple Me) , 6/10/2012 16:53  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



לדף הבא
דפים:  

20,837

© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לUn)simple Me) אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על Un)simple Me) ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2026 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)