השעה 2:50 לפנות בוקר ורק עכשיו אני נכנסת למיטה.
להגיד את האמת?
לא חזרתי כרגע מבילוי עם חברים, לא נפגשתי היום עם חבר שלי ולמען האמת לא עשיתי היום הרבה יותר מידי...
קמתי בסביבות 11 וחצי ואחרי שעה בערך הרמתי את עצמי כדי לעזור לאמא לנקות את הבית לפסח.
ניקינו קצת ואז אכלנו ארוחת צהוריים, המשכנו לנקות, התארגנו לארוחת ערב, התחלתי לראות פרק של האנטומיה ואז אבא הגיע עם אחי וסבא, התיישבנו קצת בסלון, ראינו את הסרטון של ההענקת דרגה שלי והתיישבנו לאכול.
אבא עקץ קצת על הקטע שהם לא היו בהענקה, זה ממש הציק אני חייבת להודות.
אכלנו ארוחת ערב, התיישבנו לשתות תה בסלון וראינו קצת טלויזיה.
אחרי שהחברים הבינו (בדיוק כמו שחשבתי) שלא נשארו כבר כרטיסים לסרט שרצינו והם היו כבר בסינמה סיטי בגלילות ואני ועוד שתי חברות עדיין היינו בראשון החלטתי לוותר. לא היה לי כח והייתי צריכה עוד להחזיר את אחי לת"א.
אז הסעתי את אחי לת"א וחזרתי הביתה, הגעתי בערך ב-11:30.
מה עשיתי מאז אתם תוהים?
כלום ושום דבר.
סיימתי לראות את הפרק של האנטומיה וראיתי עוד שני פרקים של once upon a time עד שכולם ילכו להתקלח ואז גם אני הלכתי להתקלח ועכשיו אני פה...
לא יודעת מה איתכם אבל הרבה פעמים במקלחת כל המחשבות שמסתובבות בלי בראש במשך היום מחליטות לצאת.
אז עלתה לי המחשבה או יותר נכון התובנה שמשהו חסר.
אני לא יודעת להסביר מה, הלוואי והייתי יודעת להסביר מה!
אם מסתכלים על החיים שלי, הכל נראה מושלם, שום דבר לא חסר!
המשפחה - דבש. החבר- מושלם. משכורת קבועה ולא רעה - יש. חברים - לא חסר. אז מה בעצם...מה בעצם כן חסר?
אני עוד כמה שבועות עוברת ליחידת דיור בבית, משהו קצת יותר גדול מחדר, הרבה יותר פרטיות, הרבה יותר מרחב, זה הדבר המושלם. זה כאילו לגור מחוץ לבית בלי לגור מחוץ לבית.
אז באמת שלא חסר לי כלום!
אולי זאת התחושת חוסר שייכות הזאת שיש לי לכל מקום בערך...
עם החברים מהבית, זה כבר לא מרגיש אותו דבר.
כן, כל שבוע אנחנו משתדלים לצאת ולפעמים יוצא לדבר באמצע שבוע אבל ממש בקושי וכשנפגשים גם, אין לי הרבה יותר מידי מה להגיד וזה מרגיש קצת מיותר למרות שאני יודעת שזה לא...
עם הצוות בבסיס, כולם כבר התחלפו. נשארה רק חיילת אחת מהתקופה שאני הייתי חיילת, הכל משתנה, כולם משתנים, הרבה משתחררים ואני שונאת שינויים.
עוד חודשיים המפקדת שלי יוצאת לחופשת לידה שזה אחד הדברים הטובים שאני מחכה להם, הרמ"ד שלי מתחלף הבעיה היא שכל מה ששמעתי על החדש הוא ממש לא טוב ואני קצת מפחדת ממה שיהיה מאוגוסט בערך...
הרבה פעמים אני מרגישה שאני פשוט עושה משהו לא נכון בתפקיד, כאילו הכל נכשל בסופו של דבר או לפחות הרב, רב מה שקשור לצוות שלי וזה ממש מבאס וזה ממש מתסכל ואני שונאת את זה שאני מרגישה ככה.
משהו חסר לי ואני לא מצליחה להצביע על מה, כי אם הייתי יודעת, כבר הייתי משנה את זה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
