אני מנסה לנסח במילים את הסיבה לגוש דמעות שיש לי בגרון ואני פשוט לא מצליחה.
היה לי סופ"ש מושלם, באמת!
בחמישי הלכתי להחלקה והיינו רק 3 בנות, שני האחראיים שם אמרו שהם אוהבים אותי הכי הרבה מכל הבנות בחוג ולמרות שכולן מבוגרות ואני הכי צעירה אז זה לא כל כך קשה להאמין או להבין למה, זה פשוט נתן לי הרגשה טובה שכזאת.
לפי החוג מצאתי שמלה ממש יפה במחיר ממש זול אז קניתי ואחרי זה חזרתי הביתה והשלמתי כל מיני פרקים בכל מיני סדרות והיה לי ממש נחמד.
בשישי התעוררתי בסביבות 10 וחצי, שתיתי תה ועוגה ונסעתי לעיר לחפש שמלה לתחפושת ולקנות עם אמא מתנה לסבא אז הסתובבתי בערך מ-12 וחצי עד 3 אחה"צ ומצאתי שמלה מהממת אדומה עם נקודות שכנראה אני אלבש לחפושת וקנינו מתנה לסבא והיה ממש מוצלח, חזרתי הביתה לארוחת צהוריים, עזרתי לאמא קצת עם הבית, ראיתי עוד כמה פרקים של כמה סדרות, ארוחת ערב עם המשפחה ואז למסיבת קיבוץ אצל חברה בזיקים שהייתה פשוט מושלמת, באמת!
אומנם היה שם שילוב אנשים לא הכי אידאלי, חבר של החברה בא, הוא חבר הכי טוב של האקס אקס אקס שלי (נשמע ממש ישן נכון?? קשר שנגמר לפני שנתיים) ואני מתה עליו הכי בעולם! הוא היה איתי גם בקורס תכנות וגם בהשלמה ואין דברים כמוהו אבל הוא הביא גם את האקס וגם עוד חבר שלהם, לא שכזה אכפת לי אבל סתם....סיטואציה מוזרה קצת, באו עוד זוג חברים, אחד מהיחידה שגם עליו אני מתה ואחת שהייתה חברה ממש ממש טובה שלי ומהקק"צ התרחקנו ממש ולפני חודש וקצת התחלתי לחדש את הקשר וזה עדיין קצת...מוזר ומרוחק ומאולץ ולא הכי כיפי, שני ידידים מהיחידה שהם ממש חמודים ועוד חברה טובה שיוצאת לקורס של חודש אז זה היה כזה ערב כיפי ביחד.
רקדנו ושתינו והיה פשוט כיף! הרגשתי כמו התפרקות אחרי כל השבוע הזה שהיה עמוס וריק בו בזמן (מצחיק איך קורה דבר כזה אה?) והיה פשוט מדהים! באמת! לא הפסקנו לרקוד ולא נחנו לרגע ושתיתי איזה 5 צ'ייסרים של ואן גוך וודקה לימונדה והיה לי כיף והייתי בראש ממש טוב ולא שתיתי יותר מידי וגם אכלתי תוך כדי והיה לי כיף! הגעתי בערך ב-11 בלילה והלכנו לישון אצל החברה (כולם חוץ מהזוג) בערך ב-3 וחצי 4 לפנות בוקר.
הלכנו לישון כולם והתפזרנו ב2 חדרים ומזדרון וגם לפני שהלכנו לישון היה מצחיק וכיף ובאמת הרגיש כמו איזה קייטנה נשבעת. קמתי בבוקר אחרי איזה 5 שעות שינה וכבר הרחתי את הבורקסים בתנור, הכינו לנו ארוחת בוקר מטורפת עם מליון דברים וסלטים ותה ובורקסים וחביתה ומלא אוכל והיה כל כך נעים בחוץ והייתה שמש והיה חם והיה כיף ממש! ישבנו קצת על הדשא אחרי האוכל ונחנו ולמרות העייפות מהטורפת והחוסר קשר בין האנשים היה לי כיף. בערך ב-12 חזרתי הביתה, חיכתי לאמא ולאחי ואשתו ונסענו לת"א למסעדה לכבוד היומולדת של סבא ואמא והיה ממש נחמד אפילו שכמעט נרדמתי על השולחן כמה פעמים, משם המשכנו לדירה החדשה של אחי ואשתו, דירה ממש נחמדה עם גג ומרפסת וממש מרווחת, חזרתי הביתה וסתם רבצתי מול הטלויזיה בחוסר כוחות מוחלטים ובנסיון דיי מוצלח להישאר ערה כדי לא לדפוק לעצמי את הלילה, התקלחתי ועכשיו אני פה במיטה.
כשנכנסתי למקלחת פשוט הרגשתי שהדמעות הולכות לעלות לי, ידעתי שזה יבוא, הרגשתי את זה.
אני לא חושבת שבאמת יש סיבה ספציפית לזה אבל אני חושבת שזה שילוב של זה שאתה אמרת שאין לך כל כך כח לקפוץ רק לשעה ושהזכרת לי שמחר אתה בכלל לא בבסיס ולא ראיתי אותך מחמישי אז ממש ציפיתי כבר לראות אותך בבוקר והעייפות הלא נורמאלית שהצטברה לי מאתמול ולא נתתי לעצמי להשלים את השעות האלה כי ידעתי שאני אתעורר באמצע הלילה ולא אצליח לישון אז עדיף ככה ועצם העובדה שמחר כל החיילים חוזרים בבת אחת ושאני לא בטוחה שאני מוכנה לזה נפשית כי אין לי כל כך מה לתת לכולם לעשות וכל אחד עם העניינים שלו וזה שיש לי מלא דברים שנפלו עליי השבוע כי המפקדת שלי החליטה בסוף יום חמישי להגיד לי שהיא בחופש בשני בדיוק כשאנחנו צריכים לעשות משהו ממש חשוב אז כל האחריות עליו עוברת אליי וזה שחברה שלי עכשיו לא תהיה חודש בבסיס וזה ממש מבאס וזה שיש שבוע הבא גמד ענק ואין לי כח בכלל להשקיע בזה וזה שאני לא יודעת מתי אני אספיק לעשות את השיעורים כי יש לי עוד אלף דברים לעשות חוץ מזה ועוד כל כך הרבה דברים שפשוט מתרוצצים לי בראש וקורים השבוע ופשוט אין לי כוחות.
ואני מבינה שנסעת עכשיו שעתיים+ מטבריה ואין לך באמת כח לבוא עכשיו לראשון בשביל שעה אבל כשפתאום נפל לי האסימון שאני אראה אותך רק מחר בערב (וערב זה אומר 11 וחצי 12 בלילה) זה קצת שבר אותי...כי רציתי לשאוב ממך קצת כוחות לתחילת השבוע הזה...כי אני יודעת שאני אצטרך.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
