אני מנסה לחשוב על מה לחשוב ודיי נגמרו לי הנושאים.
הדבר העיקרי שעובר לי בראש זה שבא לי כבר שיגיע הסופש הזה והזמן פשוט יעצר שם.
לפני שיתחיל יום ראשון, לפני שתתחיל תקופת מבחנים, לפני שחברה שלי תעבור מדור, לפני שלא יהיה זמן לשום דבר, לפני שחוזרים לשגרה, לפני שנוחתים לכל העומס, פשוט לפני הכל.
להתקע בחופש הזה שנמשך פחות מ72 שעות עם המשפחה שלי וחבר שלי וחברים מהבית, להתכרבל במיטה ולא לצאת, לבלוץ אץ שישי עפ החברים להעביר את שבת עם המשפחה ולחזור אוטומטית ליום חמישי. פשוט ככה.
אני מנסה לחשוב על מה לחשוב ודיי נגמרו לי הנושאים.
חשבתי כבר על העבר, על ההווה ועל העתיד.
חשבתי על סודות אפלים, על קשרים ישנים, על ריבים ומעשים טיפשיים.
חשבתי אם הייתי אני עכשיו לפני כל מיני זמנים האם הייתי עושה אחרת? הגעתי למסקנה שכנראה שלא, הרבה דברים נעשו בהיסחפות מוחלטת אחרי הרגשות שלי ואני זוכרת בדיוק איך הרגשתי...
אני מנזה לחשוב על מה לחשוב ודיי נגמרו לי הנושאים.
אני משתדלת בעיקר לא לחשוב על עכשיו, עכשיו כאילו המציאות הנוכחית שלי בתפקיד.
נשמע שממש לא טוב לי ושאני מתמרמרת המון אבל זה לא הכי מדוייק. לפעמים יותר טוב ולפעמים פחות זה תלוי באיזה יום או שבוע שואלים. אני בעיקר יודעת ששלוש שנים או יותר נכון עוד שנתיים וחצי אני לא אשרוד בתפקיד. עברו עד עכשיו שבעה שמונה חודשים ואני כבר מתחילה לאבד את השפיות והמוטיבציה.
אז לא. לא לחשוב על זה.
אני מנסה לחשוב על מה לחשוב ודיי נגמרו לי הנושאים אז אני בעיקר חושבת עלייך :)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
