"אפשר שאלה?"
"שוט"
"אתה מרוחק"
"למה?"
"זה הדבר הנכון..."
"מה זאת אומרת?"
"?"
"זה הדבר הנכון עכשיו...
שלא תביני לא נכון, אני מאוד שמח בשבילך שאת מאושרת..
אבל אני לא יכול לעבור שוב את תקופת X,
עדיין יש לי רגשות ואין לי זמן לכאוב עכשיו.."
"אוקי...אז נראה לי שהמינימום שמגיע לי זה שלפחות תגיד.
בכל מקרה...מבינה...שיהיה אחלה סופ"ש"
"לא התכוונתי לעשות סצנה ולא שום דבר, פשוט עושה צעד אחורה..."
"לא חשבתי, אין גם סיבה...
לא משנה קיצור"
"אני אוהב לא משנה"
"טוב איך שבא לך"
"מה זה משנה מה אני אגיד?"
"כשתרגיש שאתה בסדר עם לדבר איתי אז תדבר...זה הכל..."
"מזתומרת? "היי אלמוג, אני כבר לא מרגיש אלייך כלום, אפשר לחזור לדבר?"
"שאני לא אנהל שיחה עם עצמי..."
"נו באמת...
הריי אם זה היה ממשיך ככה שאתה צעד אחרונה היינו חוזרים ללפני שנה...
שאני ארגיש רודפת ואפגע ואני לא רוצה את זה אז שאלתי מה קרה ענית
וזו סיבה לגיטימית ואני לא רוצה לפגוע/להקשות או להיפגע..."
"זה הכל"
"את לא היית מגיעה למצב רודפת,
כי הדברים השתנו, כבר אין לך רגשות וזה מובן...
לי יש וזו בעיה שלי."
"וזה לא משנה עכשיו"
"אני אהיה האחרון שיקשה או יעמוד באמצע.
בכל מקרה, אני בלב שלם שמח שאת מאושרת...
מאחל לך את כל הטוב שבעולם!"
"טוב...תודה שיהיה אחלה סופ"ש"
"גם לך"
באמת שלא ציפיתי ממך.
אחרי שסיפרתי לך שאני יוצאת עם איתו היית כולך בשוק ואפילו לא האמנת כל כך אבל נראית דיי בסדר, יותר מידי בסדר...
ואז התחיל השקט. השקט הזה שאני כל כך שונאת!
מלשלוח הודעה כל יום ולשתף ולספר על מה שאתה עובר עכשיו פשוט התחלת שקט.
אחרי כמה ימים של שקט שלחתי לך הודעה סתם לשמוע מה נשמע ומה קורה, ענית ביובש ובמילים קצרות ומעצבנות אז אתמול החלטתי לשאול אותך WTF? מה נסגר? והריי התוצאה למעלה.
אני לא אומרת שאתה חייב להמשיך אותו דבר אם קשה לך כל כך, אני לא מכריחה אותך להישאר קרוב ולדבר איתי ולספר לי או משהו כזה אבל כן הייתי מצפה שאם משהו מפריע לך או קשה לך פשוט תבוא ותגיד אני לא יכול ככה או אני מעדיף לשמור מרחק וזהו.
לא הייתי נפגעת, לא הייתי צועקת ולא הייתי מתעצבנת.
הייתי מבינה, אומרת אוקיי ושחבל לי כי עד שחזרנו לדבר באופן נורמאלי אבל בסדר. זה הכל. הייתי נותנת לך את השקט שלך והכל היה ממשיך בפנאן.
אז החלטת שלא ופשוט לקחת צעד אחורה.
בדיוק לפני שנה היינו במצב ההפוך, אני הייתי בקק"צ ואתה היית זה שהמשיך בחייו (אומנם לא היית עם מישהי אחרת או משהו כזה אבל זה אותו עקרון).
הייתי צריכה אותך הכי בעולם ואני יודעת כמה זה קשה לעבור את התהליך הזה בלי הבנאדם שיתמוך בך כשאתה צריך. אז אני בטוחה שיש לך מליון אנשים שאתה מדבר איתם והם מעבירים לך את הקורס ותומכים בך אבל זה לא אותו דבר...אני יודעת שזה לא אותו דבר...הייתי שם.
בכל מקרה, גם אז היה את הריחוק הפתאומי הזה, השקט המעצבן והפוגע הזה, אז לא רציתי להגיע למצב הזה עכשיו. אז שאלתי. וקיבלתי את התשובה שהיא באמת לגיטימית למרות שאמרת כמה דברים מעצבנים שהיה באלי לסוע עד בה"ד 1 או עכו או איפה שלא תהיה עכשיו ופשוט להעיף לך את הכאפה של החיים.
אבל זה לא באמת משנה, הריי אתה צריך ספייס, מי אני שאמנע ממך?
שיהיה לך בכיף, תהנה ואני מאחלת לך את כל הטוב שבעולם.
ואני מקווה, שלא נחזור למצב שהיינו בו לפני שנה ולפני חצי שנה.
אז שיהיה לך בהצלחה.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
