כנראה שאם חברה לא באה איתי לבוביזמר, היא באמת הייתה צריכה לא בוא.
וכנראה שאם לא מצאתי אף אחד שיבוא איתי בשניה האחרונה, אף אחד לא היה צריך לבוא איתי.
וכנראה, שאם הלכתי לבד למרות העייפות והכל, הייתה לזה סיבה.
וכנראה, שזה שפתאום שלחת תמונה של המקום בוואטסאפ היה צריך להפתיע אותי יותר מכמה שזה הפתיע.
כי הייתה לי תחושה כזאת, תחושה פנימית מאוד חזקה, ואולי בכלל צריך לקרות לזה שמץ של תקווה שתבוא היום.
אז באת.
היית ממש שם איתי.
כל הערב.
ישבת צמוד אליי.
אני חושבת שיכולת להרגיש את קצב הלב המהיר בטירוף שלי מכל חלק בגוף ואפילו דרך הבגדים.
מדהים איך בשניה אחת נהיה לי חם כאילו אמצע הקיץ,
השפתיים התייבשו כל שתי שניות,
כל תזוזה שלך העבירה בי צמרמורת,
הפנים שלנו היו קרובות קרובות כל פעם שדיברנו,
זה היה כזה כיף לצחוק עליך שאתה לא מכיר אף שיר - אפילו את אלו שכל אחד אמור להכיר!
אחרי שהערב נגמר, אפילו האפטר השקט, יצאנו החוצה לחניה ואמרת שנבוא שניה לאוטו שלך ואמרתי לך שבוא נשב בחוץ :)
אבל לא מצאנו מקום לשבת :(
אז חזרנו לאוטו.
והיית כזה מקסים והבאת לי 3 חבילות קטנות של נשיקות שוקולד ארוזות יפה בכל אחד מהסוגים - מריר, חלב ולבן ואמרת שזה על זה שסבלתי אותך בזמן האחרון עם כל השיגועים ואמרתי לך שזה בסדר.
ואז ליווית אותי לאוטו ועמדנו ודיברנו איזה דקה או שתיים והסתכלת עליי ואמרת שלא סתם הבאת לי נשיקות שוקולד, הבאת לי נשיקות שוקולד כי כבר הרבה זמן אתה רוצה לנשק אותי והפעם בלי השפעת אלכוהול.
אז התנשקנו, והפעם יותר מנשיקה חטופה על השפתיים.
יש לך שפתיים כל כך רכות ולשון עדינה ומתוקה להפליא ואני בטוחה שהיינו יכולים להישאר שם שעות אם לא הייתי אומרת לך שקדימה ושצריך ללכת הביתה אחרי שאמרנו לילה טוב לפחות 3 פעמים.
אז נכנסתי לאוטו ונמרח לי על הפנים חיוך גדול גדול שלא יורד עד עכשיו שפשוט מוכיח לי כל פעם מחדש שמה שצריך לקרות קורה.
והשאלה היחידה היא למה השיר האחרון שהיה בבובי היה 'תמיד יחכו לך' שזה שיר שמסמל בערך את כל ההתחלה שלי עם הבעייתי (הדתי) הקודם שלי.
במקום מסויים, כששרתי את השיר הזה, הרגשתי פשוט סגירת מעגל.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
