"כולנו מפחדים מדחייה.
החוכמה היא להתגבר על הפחד ולהיאבק למען מה שאת רוצה.
אולי קל לדבר ולא קל לעשות, אבל מה שבטוח - זה אפשרי."
הצלחתי להתחמק מכמה שעות בבסיס היום בבוקר.
נסעתי לקחת את המדרסים החדשים שלי מהרצליה (מה שלקח שעה נסיעה ומיליון פקקים!) ועל הדרך גם הברזתי מאיזו הרצאה שטותית על בריאות הפה או משהו כזה...
הבוקר שלי התחיל דיי נורא;
נרדמתי עם המשקפיים אתמול אז בבוקר ממש כאב לי באף כי נשענתי עליהן כל הלילה :(
השעון המעורר עשה לי התקף לב כי לא קלטתי שכבר צריך לקום...
ארגנתי את כל הדברים דיי בזריז ויצאתי לדרכי, הייתי צריכה לעשות סיבוב כדי למלא דלק כי אתמול נסעו לי באוטו כל היום ולא מילאו לי...
כשיצאתי משם פתאום קלטתי ששכחתי את הנעליים בבית (לא אלו שנעלתי...אלו שצריך לשים בהן מדרסים חחחח) אז הייתי צריכה לחזור הביתה.
אחר כך הוויז לקח אותי בין כל הרחובות עם הכי הרבה רמזורים בארץ! כנראה שזה היה יותר קצר מכל דרך אחרת אבל זה עדיין חירפן אותי ותוך כדי שהוויז צועק עליי גם היו לי טלפונים מהבסיס עם כל מיני שאלות שמי יודע על הבוקר?!
הגעתי לבסיס ב-10 וחצי והיה שומם כי כולם היו בהרצאה.
הערסלים שתלויים לנו שם (3 במספר) כל כך קרצו לי לשכב עליהם! אבל לאאאאאאאא למה שאני ארשה לעצמי לנוח לרגע ושיראו שאני נחה? (בד"כ אני פשוט מוצאת איך לקחת את הדקות מנוחה שלי).
כששמעתי שאנשים נשארו אתמול עד סביבות 1 קצת התבאסי אבל לא נורא...
לא הספקתי יותר מידי כי הייתי בין פגישה לפגישה לפגישה לארוחת צהוריים קצרה ואז ישר ללימודים.
היה זוועה באמת!
הייתי עייפה ברמות אחרות.
פרשתי מהשיעור האחרון, קניתי לי אוכל בriver ונסעתי הביתה.
אכלתי, ראיתי איזה 3 פרקים של המורדים ועכשיו נכנסתי להתקלח ועוד שניה לישווווווון
אני לא יודעת מה יש לי בזמן האחרון שאני מותשת מעייפות...אחת הבעיות היא שאני לא נותנת לעצמי ללכת לישון מוקדם באמת.
באלי שהשבוע הזה יגמר כבר, שיגיע יום שבת, אני אלך לבוביזמר ויהיה לי כיף.
יש לנו מחר מטווח וכל כך כל כך אין לי כוחות! לפחות הוא הוקדם קצת אז אני מקווה שנתקתק אותו ונעוף משם כמה שיותר מהר.
זה יעביר ממש מהר את מחר אני מקווה ואז ישאר רק יום חמישי שגם בו יש לא מעט דברים לעשות.
נראה לי שהחייל החדש שלי חושב שאני לא דואגת לו.
הוא כל הזמן מזכיר לי על דברים שהתחלתי לדאוג להם עוד לפני שהוא הגיע בכלל!
זה דיי מתסכל אבל נראה לי שהואעוד ילמד...
היום נזכרתי פתאום שיש לי מלא דברים לארגן לסינג'ור הזה שדפקו לי שאני רק מחכה שיעבור.
יום שני זה נגמר!
אבל בגלל שיש על האש בתכנון אז יש מלא דברים לארגן!
לקנות בשר, ושיהיה כשר, ושיהיה מנגל כשר, לראות שכל הכסף מספיק ולקנות עוד כל מיני דברים לבין לבין.
לארגן כיסאות ולמצוא מקרן, לראות איך לסדר את הבית שאנחנו עושים בו את הפעילות, חד"פ, לנקות את הבית, לוודא שמביאים לי את המצגות, לראות שהכל עובד, להכין את עצמי נפשית לכתוב סיכום ליום הזה (זה הולך להיות זוועה) ועוד מליון ואחת דברים שאני עוד לא מתחילה לחשוב עליהם בכלל!
ואין לי כח. בעיקר אין לי כח...
בקיצור...שיגמר השבוע הזה, אם אפשר שנקפוץ ישירות לשבת ואז הופ ליום שני זה יהיה נפלא!
ובנימה אופטימית זו...שיהיה לכולנו לילה טוב :)
אז כן ומה שכתוב למעלה?
משפט אמיתי ונכון שאני לא יודעת אם אני משליכה אותו על עצמי או על הצד השני...(כנראה שעל עצמי...)
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
