אני שונאת את זה.
את המשחקים האלה של יחס לא יחס.
זה מחרפן אותי!
היום הייתי בערב בנות עם חברות מהיחידה.
קבענו את זה עוד שבוע שעבר והיה ממש כיף וממש טעים!
אז למה דווקא היום היה צריך להיות גם המשהו המאולטר הענפי הזה?
למה דווקא היום מישהו היה חייב להזמין פתאום את כל העולם?
אני ממש שונאת להבריז מדברים כאלה כי כולם באים וממש מצחיק וממש כיף ותמיד איכשהו כשלא באים מפסידים מלא דברים וזה ממש מעפן.
אחרי שסיימתי עם הבנות אני ועוד אחת אמרנו שאם יהיה לנו כח נמשיך לאיפה שכולם אבל היא הייתה ממש עייפה אז פרשנו...
שאלתי אם יהיה שם דיבור עוד חצי שעה כזה מהרגע שיצאנו כדי שאני אדע אם לבוא או לא ואמרו שלא נראה שיהיה דיבור כ"כ אחרי 12 (זה היה ב-11 וקצת מה שאומר שהייתי מגיעה ב-11 וחצי מינימום)
מכירים את התחושה המעצבנת הזאת של 'אולי הייתי צריכה ללכת?' 'אולי היה שווה את החצי שעה?' מכירים את התחושה המעצבנת הזאת?
אז זה מה שיש לי עכשיו וזה מציק לי. ממש ממש מציק לי.
כי אני יודעת שעם המזל שלי אם הייתי מגיעה, אחרי 10 דק' רבע שעה כולם היו מתחילים להתקפל וזה היה ממש מעפן והייתי מרגישה שסתם באתי ושזה היה בזבוז של זמן.
אבל מעצבן לי.
ואתה.
גם כן אתה.
אני יודעת מידי מצפה שיצא משהו מהעניין הזה שתפס תאוצה שבוע שעבר.
אז היו יומיים שלושה שדיברנו קצת יותר והיו קצת פלירטוטים וזהו! אז מה אני עפה על זה?!
מה אני מתרגשת מזה שהתייחסת אליי קצת?
מה אני מחכה כמו מפגרת ליד הטלפון שתשלח הודעה?!
מה אני מחזיקה את עצמי מלשלוח לך הודעה בוואטסאפ או בפייסבוק ובסוף נשברת ושולחת כמו ילדה מסכנה?!
מה אני עוברת 20 אלף פעם ליד המשרד שלך רק כדי שאולי תצא באותו זמן?
מהההההההההההההההההההההההההההה?!
סוגרת ת'ערב עם תחושת פספוס לא מוסברת כ"כ שחצויה עם הכיף שהיה לי עם הבנות.
אוף איתי.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
